רפי בן שטרית: לבחור להיכנס בשער האריות | פרק 25
אביו של סמ"ר אלרואי בן שטרית, שנפל בקרבות 7 באוקטובר, פועל להנצחתו יום יום: "אם אלרואי היה פה הוא היה אומר אבא, נגב את הדמעות"
הבחירה בין צמיחה לצניחה בעקבות השכול הכבד מלווה את המאבק היומיומי של משפחות הנופלים. רפי בן שטרית, לשעבר ראש עיריית בית שאן, התארח בפודקאסט 'כוח לחיים' בהגשת עירית אורן גונדרס, ושיתף במסע התיקון, הריפוי והעשייה הציבורית שלו מאז נפילת בנו, סמ"ר אלרואי בן שטרית, בקרב הגבורה במוצב נחל עוז. בן שטרית האב תיאר בגילוי לב את ההתמודדות המורכבת - ואת ההחלטה הבלתי מתפשרת להמשיך להנציח את מורשת בנו בכל רחבי הארץ.
אלרואי בן שטרית היה לוחם איסוף בגדוד 414 שבחיל הגנת הגבולות. הוא שירת במרחק של מאות מטרים בלבד מגדר הרצועה. אביו תיאר אותו כצעיר רגוע, צנוע ומקסים, שהיה מחובר מאוד לעולם הקולינריה והמוזיקה, ואהב לאפות פיצות ופוקצ'ות לחברים שלו, לחתוך פירות וירקות בצורה אומנותית ולנגן בפסנתר ובתופים. האב שיתף בגאווה שחשה המשפחה עם גיוסו: "אלרואי הוא ילד מאוד עדין. הוא לא הלוחם האולטימטיבי עם סכין בין השיניים שמסתער על מחבלי חיזבאללה בסיירת מטכ"ל או סיירת גולני. שמחתי שהוא בחר בסופו של דבר ללכת למסלול של שירות משמעותי בצה"ל".
נסיבות פריצת המלחמה נקשרו עבור בן שטרית בחלום סיוט מבהיל שחווה בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר 2023. בן שטרית, השומר שבת וחג, התעורר בבוקר שמחת תורה מבוהל, מבלי לדעת כי המציאות בחוץ עולה על כל דמיון. הוא נזכר ברגעים שבהם שמע לראשונה שמשהו חריג מתרחש בדרום והחליט להפר את השבת כדי לנסות להשיג את בנו: "אנחנו לא נוגעים בטלפון בשבת. אנחנו גם לא מדליקים טלוויזיה בשבת. אנחנו שומרים שבת - ואני מעיר את תהילה ואת שתי הבנות הקטנות שבבית - ואני אומר 'מלחמה בדרום. אלרואי לא עונה'".
הניסיונות הנואשים ליצור קשר עם הלוחם הצעיר הגיעו לנקודת מפנה דרמטית בשעה 9:40 בבוקר, כאשר נשמע קול מעבר לקו. במקום קולו המרגיע של אלרואי, ענה לטלפון אחד המרצחים שחדרו למוצב. "מחבל צועק 'אללה אכבר', צרחות אימים - ושומעים ירי ברקע וצעקות. באותו רגע השכל הבין, אבל התקשנו לקבל את זה. התקווה של הורים בימים האלה היא שהבן חטוף או פצוע. ואני זוכר אפילו שאמרתי משפט כזה, שיהיה חטוף אפילו חמש שנים כמו גלעד שליט, אבל שיהיה חי, רק שיהיה חי. אבל ליבי מנבא לי רעות".
הבשורה הרשמית והקשה מכל הגיעה אל בית המשפחה בבית שאן רק כעבור מספר ימים, ב־11 באוקטובר, בשעה 3:30 לפנות בוקר, כאשר קציני צה"ל דפקו על הדלת והודיעו כי אלרואי נפל בקרב לאחר שנלחם בעוז יחד עם צוות הבלונאים מול עשרות מחבלים, טיפל בפצועים והגן בגופו על חבריו עד לרגעיו האחרונים.
לצמוח או לצנוח
עירית אורן גונדרס שאלה את בן שטרית על העוצמות הפנימיות שלו, ותהתה מאיפה הכוח לקום ולפעול. בן שטרית הסביר כי הוא כמעט ואינו מבקר בבית העלמין, מכיוון שאינו מסוגל לעכל את המחשבה שבנו נמצא תחת האבן, וכי הוא שואב את כוחו מההחלטה להנציח את אלרואי בחיים עצמם. "הבחירה הייתה בין לצמוח או לצנוח", הסביר, "קשה מאוד לצמוח, אבל יש משפט אחד שאני זוכר שאמרתי: לא יהיה בית אחד במדינת ישראל שלא יכיר את אלרואי. אני הולך לדבר עליו, אני הולך לספר עליו ואני הולך בעיקר לספר או לבטא את מה שהוא מספר לנו או מה הוא היה מצפה מאיתנו לעשות".
המסר היומיומי שמנחה את האב השכול מבוסס על הדיאלוג הפנימי הרציף שהוא מנהל עם בנו ועל הדימוי שאימץ לעצמו בעקבות האסון הלאומי והפרטי. בן שטרית תיאר את המפגש שלו עם הבחירה הקשה הניצבת בפני כל משפחה שכולה: "האם אתה בוחר להיכנס בשער הרחמים או להיכנס בשער האריות? אם תיכנס בשער הרחמים מהר מאוד אתה תיפול לשער האשפות. אבל אם אתה נכנס בשער האריות אתה חלק מהסיפור הזה. לא ממקום של קורבן, ממקום של נצח, ממקום של ניצחון, ממקום של הנצחה. אני בחרתי במודע להיכנס בשער האריות". בהמשך הוסיף כי "אם אלרואי היה פה עכשיו, הוא היה אומר 'אבא, נגב את הדמעות, עמוד ועשה מה שאתה יודע הכי טוב לעשות".
"הם רוצים שנמשיך לחיות"
למרות הטרגדיה העצומה והשבר הגדול, בן שטרית הדגיש כי אמונתו לא התערערה, אלא להפך, התחזקה משמעותית. "חינכתי את הבן שלי ואת הבנות שלי לאמונה בצור ישראל ובנצח ישראל. באו להודיע לנו מצה"ל שאלרואי נפל וצהל החליט להעלות אותו מדרגת סמל לסמל ראשון. אמרתי 'תודה רבה לצה"ל'. הקדוש ברוך הוא העלה אותו לדרגת 'אין שום ברייה יכולה לעמוד במחיצתו'. אני הולך עם האמונה הזאת, שהגיבורים האלה בסוף נבחרו למסור את חייהם ואת נשמתם על הארץ הזאת, על עם ישראל".
בתשובה לשאלתה של אורן גונדרס לגבי רגשות האשם שמלווים אבות שכולים רבים על כך שעודדו את בניהם לשרת ביחידות קרביות, השיב בן שטרית בנחרצות כי אין לו חרטות והוא עומד מאחורי החינוך שהעניק בביתו: "אני דחפתי את הבן שלי לשירות משמעותי בצה"ל. אני חינכתי אותו ואני יודע שבאותן דקות שהוא היה צריך להשיב מלחמה, הוא הביא את כל הקניינים הרוחניים ואת כל המטענים הערכיים שלו לתוך הקרב. אני גאה בו. אם היה לי עוד בן שצריך להתגייס הייתי מחנך אותו באותה דרך".
את מסע ההנצחה שלו מתרגם בן שטרית לשורה ארוכה של מיזמים מוחשיים, ובהם כתיבת ספרים, הקמת כיתת מוזיקה ומטבח לימודי הנושאים את שמו של אלרואי, לצד השתתפות פעילה במפגשים של עמותת אור למשפחות התומכת במשפחות השכולות.
הוא חתם את דבריו בפנייה מרגשת לציבור: "הביטוי 'במותם ציוו לנו חיים' נשמע נדוש או חוזר על עצמו, לא רוצה לומר בנאלי - אבל תחשבו עליו בצורה הרבה יותר עמוקה, לא כמשפט שאומרים אותו בשביל לצאת ידי חובה. הם פשוט ציוו לנו לחיות. אנחנו מספרים עליהם, אנחנו מדברים עליהם כל הזמן. מה הם מספרים לנו? מה הם מצפים מאיתנו? מה הם רוצים שאנחנו נעשה? הם רוצים שנמשיך לחיות".
פודקאסט 'כוח לחיים' הוא הפודקאסט עמותת אור למשפחות. עירית אורן גונדרס, יו"ר העמותה, פוגשת בכל פרק אנשים, המעניקים כוח והשראה כדי לצאת מהמשבר הגדול ביותר שניתן לדמיין. כל פרקי הפודקאסט זמינים גם באתר העמותה.
