שואה שלנו
'קיר זכוכית' הוא מחזה שעוסק בטראומה הרב דורית של השואה וביחסים המורכבים בין יהודים מישראל לבין גרמניה המושמצת והנחשקת
המחזה 'קיר זכוכית', שעולה בימים אלה בבית לסין, עוסק בטראומת השואה מנקודת ממבטם של שלושה דורות שונים. המחזאי אורן יעקובי והשחקניות אורנה רוטנברג והגר אנגל שוחחו על יחסי האהבה-שנאה בין היהודים בישראל לחיים באירופה, שמעסיקים לא מעט גם אותם.
יעקובי סיפר כי המחזה נכתב על בני הדור השני והשלישי לשואה. "אחת הסיבות שהוא הפך להיות רלוונטי היא כי אנחנו היום בתוך טראומה חדשה, ובסוף מדובר במשפחה שמתמודדת עם טראומה. זה הצורך שלנו היום להסתכל על הטראומה הנוכחית, גם אם היא לא דומה לשואה".
רוטנברג מגלמת אישה שקיבלה צוואה לא פשוטה מאביה לאחר שנפטר - "לנסוע לגרמניה, לשרוף את גופתו ולצרף את האפר שלו למחנה שבו הוא שהה. בזמן שבת הדמות שלי גדלה בבית שבו כף רגלינו לא תדרוך בגרמניה, הבת שלי, חיה, החליטה לבנות את הקריירה שלה בברלין".
הגר אנגל היא חיה הנכדה. הקונפליקט הזה עניין אותה מאוד. "אחי גר בגרמניה כבר שנים, הוא פרופסור לפילוסופיה שם, וגם אני דור שלישי כמו חיה", סיפרה. "חוויתי את זה פחות חזק, ואני חושבת שהטראומה של חיה מהשואה היא הקיצון השני".
יעקובי הוסיף כי "ברלין הפכה להיות סמל, גם של התחדשות, גם של מקום מפלט, אופציה למקלט מהחיים פה. כשהמחזה עלה בפעם הראשונה ב-2013 הוא עלה סביב מחאת הקוטג' בגלל יוקר המחיה. ההגירה היום היא כמעט אידאולוגית, לצאת מתוך הספינה שלנו".
"השיח שלי עם אירופה מאוד קשה, גם בימים האלה"
גם רוטנברג מכירה היטב את החיבוטים הללו. "עברתי תהליך מטורף עם זה. גדלתי בבית שבו אימא ואבא היו ניצולי שואה מהזן הכי קשוח, אימא שלי הייתה באג'נדת 'כף רגלי לא תדרוך על אדמת אירופה', ואבא שרצה למחול היה בגעגועים לחזור לשם".
"נסעתי בגיל מבוגר לעשות את המסע המשפחתי שלי. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה, לא אחזור לפולין בחיים", אמרה רוטנברג. "זה נהיה אצלי קשוח יותר ויותר. השיח שלי עם אירופה מאוד קשה, גם בימים האלה".
