"החדשות הפכו לקאלט שזוכרים בעל פה"
דניאל שפירא ומיכאל שוורץ שכתבו ביחד את המחזה 'עונת החדשות': "ניסינו להשמיט אלמנטים לוקאליים כדי שהיצירה תהיה אוניברסלית"
המחזה 'עונת החדשות' עוסק בהפיכתם של אולפני החדשות למדורת השבט הישראלית בעקבות אירועי 7 באוקטובר. בריאיון לאיריס קול, שיתפו המחזאים דניאל שפירא ומיכאל שוורץ בתהליך היצירה ובחוויה הסוריאליסטית של צריכת החדשות בצל המלחמה.
שוורץ הסביר את הממד הפסיכולוגי של היצירה. "זו אפילו לא סאטירה", הבהיר. "המחזה מדבר אל התת־מודע שלנו כחברה בתקופה הזאת, ומגיע יותר מעולם החלומות. יש תחושה של אסון שעומד להגיע, אבל הוא מתעכב. גם כשמגיעים דיווחים קטנים, עדיין לא ברור מה בדיוק קורה, והתחושה שהדבר הזה נמתח לאורך זמן רב מדי רק הולכת ומתגברת".
שפירא הרחיבה על התפאורה המינימליסטית. "יש שולחן פאנל על הבמה עם שלושה כתבים באולפן, כתבת שטח וחברת כנסת משוגעת", תיארה. "ניסינו להשמיט אלמנטים לוקאליים כדי שהיצירה תהיה אוניברסלית, ולהשאיר את התחושה מבלי לעשות הצגה שהיא בהכרח פוליטית או אקטואלית רק לרגע הזה".
"ניר דבורי הוא השראה עצומה"
הדיאלוגים במחזה נולדו מתוך אלתורים של ויכוחים המאפיינים את אולפני החדשות. "הופתענו לגלות כמה בקלות זה יוצא מאיתנו ומהשחקנים", ציין שוורץ. "החדשות הפכו לקאלט שזוכרים בעל פה. מילים מסוימות נכנסו ללקסיקון שלנו, כמו 'טפטופים', שכבר לא מתייחסות לגשם. ניר דבורי הוא השראה עצומה. אחת הסצנות המכוננות שהשתמשנו בהן היא כשהוא עולה לשידור בבוקר 7 באוקטובר. הוא מדבר למצלמה בביטחון גמור במשך דקות ארוכות, עם עיניים טרוטות, ומנסה להסביר מה קורה - אבל הוא בעצמו לא מבין ולא יודע".
כשנשאלה האם הצופים באמת מקשיבים לתוכן או רק לטון הדיבור בשידורים האינסופיים, השיבה שפירא: "אני מקשיבה לטון, לא למילים. אני נכנסת לחוויה המוזרה. בגלל זה סרטיו של דיוויד לינץ מאוד קשורים לכך, כי הרבה פעמים לא מבינים את התוכן, אבל יש שם מסתורין. כדי לא לעשות פארודיה, רצינו לקחת את זה למקום קסום, ולהראות כמה זה מגוחך כשמקשיבים רק לטון".
המחזה 'עונת החדשות' יוצג ב־9 ביולי וב־13 באוגוסט בתיאטרון תמונע.
