המאזינה: "אני אמא לילד בן שנה ו-9 חודשים, אני עוברת איתו בשבועות האחרונים קושי בבוקר, הוא לא היה ככה. מיציתי הכל, ניסיתי להתעלם ולעשות הכל - מתישהו בשלב של עד הכניסה לגן או איך שהוא מתעורר, או ביציאה מהבית או בכניסה לגן הוא תופס קריזה, משהו לא הגיוני, לא טנטרום אבל בכי לא פוסק. הוא לא רוצה כלום, לא אוכל, לא שידברו ולא שיחבקו"
מיכל דליות: "את אומרת שזה משהו חדש, אחד מהדברים שקורים לנו במצבים כאלה זה שאנחנו מחפשים סיבה - למה הכל הלך נהדר ופתאום זה סיפור"
המאזינה: "אני מרגישה שזה לא קשור לגן"
מיכל דליות: "מה שאנחנו צריכות זה לקנות שקט נפשי לנו כדי שנוכל לעזור להם, הכלה זה לא לתת לילד מה שהוא רוצה. זה מהמילה מיכל, לתת לילד להתפרק ולא להתפרק בעצמי. צריך לחשוב מה ילמד אותו, אני חושבת שאנחנו יכולות לשייך את זה להתפתחות הפסיכולוגית שלו ולהבנה הפסיכולוגית הלא מודעת של הפרידה ממך. זה בדיוק הגיל, לקראת גיל שנתיים הוא מבין שהוא הבוקר הולך להיפרד ממך ופרידה זה משהו קשה"