על הקרב בין פנטזיה ובינה מלאכותית
קרסו ובוזגלו דנו בשאלה למה האדם זקוק לפנטזיה • פרופ' רפי קרסו: "לפעמים טוב להשאיר את הפנטזיה כאיזשהו משהו שאתה מצפה לו ולפעמים טוב להגשימה"
נושא הפנטזיה עמד במרכז תוכניתם של רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו 'קרסו ובוזגלו', ובה אירחו שורת מומחים לדיון מעמיק על הגבול שבין דמיון למציאות.
ד"ר שמעון אזולאי, פילוסוף ואיש חינוך מהקריה האקדמית אונו, התייחס לשיר המפורסם של ג'ון לנון והסביר מדוע מדובר בפנטזיה בעייתית. "זה שיר נורא. עולם אוטופי ומושלם הוא עולם נורא משעמם", קבע. "ברגע שאין לך חיבור ייחודי לאחרים, אין לך בכלל עולם רגשי. בעולם שבו אין לך זיקה לכלום, אף אחד לא ירגיש כלום אף פעם".
בהמשך הזהיר ד"ר אזולאי מפני השלכות הטכנולוגיה המודרנית על היכולת האנושית לחלום. "מה שהולך להרוס את הדמיון, את הפנטזיה ואת המשמעות של האדם זו הבינה המלאכותית", התריע. "ברגע שאני מפקיע את הדמיון שלי למשהו אחר, התוצאה היא צמצום מוחלט של הדמיון. הסכנה המוחלטת של הבינה המלאכותית היא הרס האנושות".
"פסיכותרפיה להמונים"
אסא שפירו, ראש מסלול שיווק ופרסום בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, הציג זווית שונה על הצורך האנושי בסיפורים. "אנשים לא חיים בתוך עובדות, הם חיים בתוך סיפורים שדרכם אנחנו מארגנים את המציאות שלנו", הסביר. "כשיש קושי במציאות, אנחנו בורחים לפנטזיה ומחפשים מיתוסים שיתקנו אותה. בני אדם נמשכים שוב ושוב לסיפורים של קסמים וגיבורים כדי למלא את הצרכים הפסיכולוגיים שלהם. זו פסיכותרפיה להמונים".
הסופר והמרצה הבין־לאומי יובל אברמוביץ' התייחס לפער שבין פנטזיה להגשמה. "חלום הוא משהו בר השגה שדורש מאמץ, זמן, פעולות וכסף", הבהיר. "רוב האנשים נשארים במקום של החשיבה בלבד מבלי לעשות פעולה. עשו מחקר בארצות הברית וגילו ששישים אחוזים מבני האדם הם מסמני מטרות, אבל אחרי שני מהלכים של סירוב הם מוותרים. האנשים המגשימים הם אלה שעושים המון מהלכים לאורך חייהם".
את הדיון פתחה נימה, מגישת פינת הסיפור הקצר, שהזכירה למאזינים את סכנות הפנטזיה דרך המיתולוגיה היוונית: "נורא כיף לפנטז על רעיונות, אבל כשזה פתאום מתגשם זו עלולה להיות הפתעה לא נעימה". היא סיפרה את סיפורו של המלך מידאס, שביקש שכל מגע שלו יהפוך לזהב, עד שגילה כי הקללה מונעת ממנו לאכול ואף הפכה את בתו לפסל. "צריך להיזהר ממה שמבקשים", סיכמה.
