רשע וטוב לו?
קרסו ובוזגלו דנו וחקרו את המונח רוע ואת המקור לו - האם אנחנו נולדים רעים? • התוכנית המלאה 20 ביולי 2026
פרופ' רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו עסקו הפעם במושג המרושע והמקומם שנקרא 'רוע'.
צ'ארלי בוזגלו פתח בשאלה על רוע: למה בחרנו לדבר על זה דווקא? כי בזמן האחרון אנחנו נתקלים בהרבה דברים שאתה לא מבין למה הם קורים. זה מסקרן לחשוב מאיפה הדבר הזה בא". פרופ' קרסו הוסיף: "למה אנשים רעים? האם יצר האדם רע מנעוריו וזה רק יוצא החוצה או שזה דווקא עניין תרבותי? ועד כמה תרבותי?".
פינת הסיפור הקצר של נימה
"לגבי הסיפור של היום, אני מקדימה ואומרת שיש לי קטע כזה עם סיפורים שכתובים בחרוזים. כשהסיפור והחריזה טובים אני לא יכולה שלא לנסות לתרגם. מצאתי טקסט שאהבתי בחריזה, חיפשתי את מקורו ולא מצאתי, והוא מופיע בדרשות וספרי מוסר ומדבר על רוע".
הסיפור הקצר: "יום אחד עם דמדומים בטרם רדת ליל, התייצבו שני נפטרים בפני בית דין של אל. האחד רוצח אשר בחייו גדול ורב מאוד היה מספר קורבנותיו, השני סופר ידוע אשר בספריו גרם להשפעה רבה מאוד על כל קוראיו. הוא שם ללעג כל ערכי מוסרו אמונה, והותיר מאחוריו רק הרס ושטנה. העובדות היו ברורות והמשפט קצר, הדיין ללא פקפוק את דין שניהם גזר".
"ארבעה שדים הופיעו בלי כל שהיות, והשניים נלקחו אלי שאול תחתיות. שם על שתי שלשלאות נתלו מייד שתי דודי ברזל כבדים ושחורים, עצים רבים להסקה אז נערמו מתחת ומכסה שחור גדול הותאם לכל קלחת. הוכנסו לדוד השניים, איש לתוך דודו, השטן הופיע בכבודו ובעצמו - ניגש לערימה של עצים והזרדים ולהצית את אש התופת תחת הדודים"
קודם כל פנה הוא אל הדוד של הרוצח ועמוד אדיר של אש עלה והתלקח. בערה המדורה בתוך זמן די קצר לא נותר דבר מהרוצ חהאכזר, ומעצי ההסקה נשאר רק שמץ אפר. גורל אחר בכלל ציפה לאיש הספר, אכן עונשו של זה לבש צורה שונה - אפשר לומר שהוא פשוט הוחזק על אש קטנה. דורות רבים דלקה האש תחת הקלחת, וקול זעקותיו הידהד בכל רחבי השחת.
"'איך ייתכן', כך הסופר המעונה צרח, 'מדוע זה עונשי יותר קשה וממושך?'. 'שתוק' ענה לו השטן, 'אתה אינך כמותו, לפשעים שהוא עולל בא קץ ביום מותו. אך ספריך, השופעים שנאה, מדון והרס, עד היום זורעים בלב קוראים זרעים של הרס. אתה גורם פירוד בקרב משפחות תמימות, גורםפ שנאת אחים זוועות ומלחמות. אל תתלונן על עונשך, בצדק הוא מדוד' סיים השטן את דבריו ושוב סגר מכסה הדוד.
הרוע בראי הפסיכואנליטיקה
ד"ר מרית גורן, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, על התפתחות הרוע: "זו סוגייה שאני לא יודע אם יש מישהו שיכול לתת עליה תשובה. היא נמצאת במחלוקת, וגם פרשני התנך שמדברים על יצר הרוע מנעוריו בפרשת נח חלוקים בדעה האם זה מולד או התפתח במהלך החיים כתגובה להתנהגויות, משברים או פגיעות במהלך הילדות והחיים עצמם".
"מאוד קשה לדעת אם מישהו נולד עם יצר רוע, ויש הרבה פסיכואנליטיקאים שחושבים שלא יכול להיות שתינוק קטן שהיה ברחם, ובהנחה ששם היה לו טוב, יוולד עם רוע צרוף מלכתחילה. אני חושבת שיש לנו פוטנציאל שהתכונות שלנו תתפתחנה לרוע, אבל זה בהחלט תלוי בנסיבות החיים".
ד"ר גורן הסבירה את המורכבות של התנהגות פוגענית: "רוע הוא למעשה רצף שיש לו שני קצוות. בקצה אחד נמצאת פגיעה שגורמת לסבל בלתי ראוי, הנובעת מתוך קשר בין אנשים. בקצה האחר נמצאת הפגיעה במהות האנושית, ופה נמצא הרוע הטהור שמאופיין בהיעדר יחסים. מי שמחולל את הרוע לא רואה בך סובייקט, אלא חפץ".
בהתייחסה למעשי הטבח ב־7 באוקטובר, ציינה ד"ר גורן: "שמעתי מאנשים שהיו שם שחלק מהמחבלים נטלו סמים. הסמים מטשטשים ומנכרים אותנו מעצמנו, וכשאנחנו לא מחוברים לליבת העצמי שלנו, אנחנו יכולים לעשות מעשים נוראיים".
המצפון והמצפן האנושי
ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב, הרחיבה על המאפיינים של פסיכופתיה: "יש דבר כזה רוע טהור. אנחנו מדברים על אנשים קרי לב שלא חשים רגש, ואין להם שום כבוד למוסכמה של 'ואהבת לרעך כמוך'. בפסיכופתיה אנחנו רואים אנשים שנהנים להתעלל באחרים, כמו שחוקר במעבדה היה עושה לחומרים דוממים, מתוך סקרנות אינטלקטואלית וללא שום הדהוד רגשי".
לדבריה, היעדר המצפון הוא גורם מכריע: "אין להם רגשי אשם. המצפון שומר אותנו בדרך הישר, וכשאין את הרסן הפנימי הזה, לאדם באמת אין אלוהים".
בוחרים בטוב ועושים רע?
הרב יובל שרלו, ראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר, הציג את הזווית האמונית והפילוסופית להתמודדות עם רשע: "אחת השאלות הגדולות שמטרידות כל אדם מאמין היא מדוע דרך רשעים צלחה. הרוע בא ליילד משהו מתוך עצמנו. כשהוא בא, החוכמה הגדולה היא מה אנחנו עושים איתו ולאן אנחנו מוליכים אותו".
הרב שרלו התייחס לחוסן הלאומי שהתגלה בחודשים האחרונים: "אם נבדוק מה קרה לנו כעם בעקבות אירועי 7 באוקטובר, המאורעות האלה הוציאו מהאנשים, במקביל לכאב הנורא, כוחות עצומים שהעצימו אצלי מאוד את האופטימיות לגבי עתידנו".
לסיום, שלל הרב את התפיסה כי האדם נולד רע מיסודו: "בניגוד לנצרות, שמדברת על החטא הקדמון, היהדות מאמינה שנבראנו בצלם אלוהים. האופטימיות ביחס ליכולת של האדם להיות בטוב היא יסודית, ואין בנו רע בסיסי. אנחנו עלולים לבחור ברע, אבל זה לא משהו מהותי שנמצא בתוכנו".
