"אהבתי אותו אהבה עזה"
רפי גינת, עיתונאי ומגיש טלוויזיה ישראלי, שיתף בקשר העמוק עם 'מר טלוויזיה' חיים יבין ז"ל: "היינו חברים, נסענו לטיולים משותפים"
רפי גינת, עיתונאי ומגיש טלוויזיה ישראלי, סיפר בתוכנית שבע תשע ב-103fm על היחסים החמים עם העיתונאי חיים יבין ז"ל שהלך לעולמו בגיל 93.
"זו שעה קשה מאוד" שיתף גינת בלב כבד. מעבר לעבודה המשותפת עם חיים יבין ז"ל, היו בין השניים יחסי חברות קרובים: "אני אהבתי אותו אהבה עזה והערכתי מאוד גם את איש המקצוע."
על הפגישה הראשונה עם 'מר טלוויזיה' סיפר גינת כי "שכשראיתי אותו בפעם הראשונה במזנון ברוממה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד תמים, הוא היה כוכב ענק. עצם זה שהייתי נמצא איתו באותו חדר זה כבר היה הישג גדול. הייתה לו כריזמה מטורפת, תמיד דיברנו עליו כאחד ממגישי החדשות הכי טובים בעולם - לא רק אצלנו. הדמות, העברית, הדיקציה, לחיים היה את הכל." בהמשך הדגיש שהוא מתקשה להגדיר במילים את הכריזמה הטלוויזיונית של יבין: "קוראים לזה 'לעבור את הרמפה': כשהמצלמה מולך ויש בך משהו שכובש את המסך."
בנוסף גינת ביקש לשתף בחוויה בה יבין השפיע על מסלול חייו כששכנע אותו לקחת את תפקיד מנהל הבידור ברשות השידור. "מינו אותי למנהל הבידור, הייתה ישיבה ואמרתי שאני לא יכול לעשות את זה. תוכנית שבועית של 'כלבוטק' זה 'פול טיים ג'וב', עוד תוכנית חודשית של 'שידור חוזר' ועכשיו גם מנהל הבידור אתם יצאתם מדעתכם? הם ניסו לשכנע ולא השתכנעתי. ואז חיים קם וחיבק אותי ואמר: אני מבקש ממך בקשה אישית כחבר ולא כמנהל הטלוויזיה, בוא תנסה".
בנוגע למלחמה בימים אלו על התקשורת החופשית בישראל, סיפר גינת כי נושא זה היה חשוב לחיים יבין מאוד. "כשיש לך רייטינג שכל המדינה וכל הפוליטיקאים מסתכלים עליך ואתה שייך באופן רשמי לממשלה, למשרד החינוך ולמדינה, כמובן שיהיו לחצים. כשחיים היה מנהל הטלוויזיה, התפקיד שלו היה לבלום את הלחצים. אבל זה לא משהו שהפריע בצורה דרמטית לשידור. בסך הכל הצליחו לבלום את הלחצים, הייתה התחשבות אבל בראייה רחבה אחורה כן הצליחו."
לסיום, שיתף גינת בסיפור אישי ודרמטי שהתרחש בהפלגה משותפת לכבוד יום הולדת 70 של יבין. "הוא נורא אהב לשחות, והוא קפץ למים. אנחנו הסתכלנו וחיפשנו ופתאום אנחנו לא ראינו אותו. אני אמרתי, בן אדם בן 70. הוא שחה רחוק, מי יודע אם יהיה לו את הכוח לחזור. עלינו על סירת מנוע קטנה ונסענו לחפש אותו, הוא היה רחוק, כמה קילומטרים. זרקנו לו חבל ואמרנו "נגמרה השחייה" הוא היה תשוש.
