השיר שאחרי המוות
חמוטל בר-יוסף, כותבת הספר אפיטפים, הציעה לנו מבט מרתק על שירה מסוג אחר. האם יצאה מזה שירת מופת או רק דברי שבח לנפטרים?
חמוטל בר-יוסף, משוררת, חוקרת ספרות, מתרגמת ומורה, סיפרה על ספרה אפיטפים, שמציג את אחת המסורות העתיקות שנוגעת באחד הטקסים החשובים וכואבים בחייו של אדם - ההספד על מצבת הקברים. בשיחה עם ורדה רזיאל ז'קונט ב-103fm היא הסבירה על התופעה החשובה והמרתקת ועל המקורות שלה.
בר-יוסף הסבירה בראשית הדברים: "אפיטף זו מסורת עתיקה למדי שהתחילה ברומא והמשיכה לאורך ימי הביניים גם בבתי קברות של יהודים - שעל המצבה כותבים הספד מחורז לנפטר או הנפטרת. מדובר בהספד שמדבר בשבחו או בשבחה, ומי שכותב אותו הם בני המשפחה". עוד ציינה: "לא תמיד יוצאת מזה שירה מי יודע מה, אבל מי שרוצה לראות דוגמאות - יש בבית הקברות היהודי בפראג כמות ניכרת של אפיטפים כאלה. אני חסכתי לבני משפחתי את העבודה והצעתי כמה עשרות אפשרויות לכתוב על המצבה שלי".
"הרעיון הזה שהשיר הוא מן תיעוד אוטוביוגרפי כרעיון מקובל, וחושבים שאנשים כותבים שירים כמו יומן ומביעים את עצמם וכך אף עושים תרפיה לא מקובל עליי. לפחות בתקופה המאוחרת של כתיבתי הוא נעשה פחות מקובל עליי. אני הייתי מסבה את תשומת הלב למשהו שנקרא 'האפקט האוטוביוגרפי', שאלו טכניקות שבאמצעותן סופרי פרוזה וכותבי שירה יכולים לגרום לקורא להרגיש שמה שמספרים עליו אותנטי".
