עמית אביטן אסולין, מנהלת דרור-באר שבע, מרכז רפואי לטיפול בהתמכרויות, שוחחה עם לינוי בר גפן בפודקאסט 'חומר למחשבה' ב־103fm על הקשיים והתמורות של מכורים המנסים להיאבק בתלות המשעבדת לסם, ובפרט על הטיפול, שלו הם זוכים במרכזים לטיפול בהתמכרויות.
תחילה נגעה אסולין בגישות השכיחות בעולם הטיפול בהתמכרויות. "קטונתי להגיד מה נכון ומה לא. יש 2 גישות רווחות בעולם ההתמכרויות: הגמילה הטוטאלית, שזו הגישה הסקסית יותר: מעגלי אנ-איי, ספירת ימים, הינזרות טוטאלית מחומרים".
עוד הסבירה כי "יש את גישת מזעור הנזקים, שלצערי במדינת ישראל היא קצת פחות מדוברת. באגודה לבריאות הציבור ובמרכזים שלנו, זו הגישה שמנחה אותנו. מתוך ראייה שאדם שמתמודד עם התמכרות לא תמיד מצליח בדרך הקלאסית. כלומר, ללכת לאשפוזית ל-21 ימים, להיגמל, ולשבת במעגלים. זה לא עובד אצל הרבה מהאוכלוסייה".
לדבריה, "יש אנשים שמשהו ברמה הנוירולוגית שלהם עובד אחרת, ויש להם יותר סיכוי לפתח התמכרות. זה אלמנט פיזי משמעותי. האלמנטים המשמעותיים, הטראומטיים, ומשמעותיים עוד יותר שלא כולנו נולדנו באותה נקודת פתיחה. בסוף ההתמכרות היא לא הבעיה. אלא דרך ההתמודדות".
"לאנשים שלא מתמודדים עם התמכרות, יכולות להיות דרכי התמודדות יותר מיטיבות. דרך התמכרות של בחורה, שלצורך העניין עברה אונס בבית שלה בגיל 12, ופגשה את בקבוק האלכוהול- פגשה את דרך ההתמודדות שהייתה זמינה לה. זאת גם דרך 'לנסות לרפא את עצמי'. זה רצון לריפוי ולהתמודד עם הטראומה ועם הדברים שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם", הוסיפה.
בהמשך אסולין ניסתה לשפוך אור על השאלה מדוע הגמילה לא מצליחה עבור כל מכור, והסבירה כי"דגם עולם הסמים השתנה. אם פעם היה הרואין, קוקאין, קנאביס, היום זאת קשה מאוד רחבה. זה גם כל הזמן משתנה. אני לא עומדת בקצב. כיל יום אני מגלה על עוד סם חדש וצריכה ללמוד עליו. אלו ואריאציות של מה שאנחנו מכירים. אנחנו חיים במדינה בטראומה. ואנחנו דור שאוהב להרגיש. והכל 'עכשיו', ו-'חזק'".
בהמשך הסבירה כיצד השימוש בסמים רווח גם במסגרות יום-יומיות. "גם ברמת של להיות יותר פרודוקטיביים: 'אז איקח אטנט', ו-'רטלין'. זה קורה גם באוניברסיטה. אנחנו כבר לא מדברים על 'הקבצן' שיש לנו בראש, ההוא 'שם, בתחנה המרכזית'. אנחנו כבר לא שם. העולם התפתח. לי זה מרגיש שזה הרבה יותר מנורמל היום לעשות סמים".
"שיטת מזעור הנזקים נולדה, בגדול, שנים אחורה. מתוך מגפת האיידס. מתוך הבנה שהתמכרות היא תופעה חברתית. היא כנראה תהיה איתנו לאורך השנים, כחברה. יש חברות שאצלן יותר ויש שפחות, אבל היא קיימת", הוסיפה.
"לא כולם יכולים להיגמל. ולא כולם רוצים להיגמל", הדגישה אסולין. "אבל כולם רוצים לחיות טוב יותר. יש מטופלים שבאים אליי, והם משתמשים בכל הסמים בעולם והם ברחובות כבר שנים. והם רוצים מתאדון. אני אומרת: 'לא. אם אתה רוצה להיות פה יש קריטריונים. אתה לא בא לוקח את התחליף והולך. יש תוכנית טיפול וצריך לעמוד בה. שם אקבל אותך איך שאתה. אבל עדיין יהיו גבולות'.
"יש מטופלים שאם זה לא עבד איתם הם הלכו לבד. הם הבינו שהם כנראה לא רוצים להיות במסגרת טיפולית. אבל יש מסגרת טיפולית שמוכנה לקבל אותך בשימוש פעיל ולהתחיל דרך. גם אם יהיו נפילות וצעדים קדימה ואחורה במשך שנים".