זר קוצים כואב
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? • זיו יונתן מספר על המתנות המיוחדות שקיבל מאביו, המשורר תן יונתן, ועל החיים בצל השכול
זיו יונתן סיפר על 'במקום פרידה', הספר שמשקף את מערכת היחסים המיוחדת שלו עם אביו, המשורר נתן יונתן. זיו שוחח עם רבקה מיכאלי ב-103fm וסיפר על המתנות המיוחדות שקיבל מאביו בערוב ימיו, ועל החיים בצל שכול משותף.
"הספר 'במקום פרידה' נולד מתוך שיעור שלמדתי על כך שמתנות לא תמיד כדאי לקבל כפי שהן מוצעות. כשהייתי כבר ילד גדול, בן 44, אבא שלי, נתן יונתן, רצה לתת לי כסף כמתנה לראש השנה. השבתי לו שאני לא זקוק לכסף, אלא שמח מאוד בפגישות הליליות שלנו, שהיו מתקיימות בביתו כשרק שנינו שם", סיפר. "אשתי לילי הסבירה לי שלא כדאי לאכזב אותו, והציעה לבקש ממנו משהו אחר: שינחיל לי עשרה ספרים וינמק על פני עמוד שלם מהו כל ספר בחייו ומדוע הוא אמור ללוות אותי במסע חיי. אבא נענה לאתגר. לקח לו חודשיים של עבודה עד שהספר הראשון היה מוכן".
"תהליך הענקת הספרים היה טקסי ומרגש; אבא גזר קרטון לפי מידת הספר וכתב עליו הקדשות יפהפיות. באופן מפתיע, הוא לא נתן לי אף ספר עברי. אף על פי שרבים מכירים אותו כמשורר, המפעל הגדול שלו ב"ספריית פועלים" היה תרגום פרוזה, והוא האמין שספרות אינה מתה בתרגום אלא נולדת לידה שנייה בעברית. עשרת הספרים שהוא בחר להעניק לי חשפו סיפור בלשי כמעט, כשכל אחד מהם מייצג אספקט מסוים בחיים שלו. בין הספרים היו "מובי דיק" ויצירות של תומס וולף".
"דרך הספרים גיליתי דברים שהטרידו אותי שנים. למשל, בספר 'על הזמן והנהר' של תומס וולף, מצאתי הקדשה שבה אבא כתב שהיופי נותן צידוק ונחמה לבני תמותה. פתאום הבנתי ששיר שהוא הקדיש לי שנים קודם לכן, שבו כתב על יד שנועדה לסתת אבנים כבדות אך נותרה בין הספרים, לא היה קשור לתוכנית חיים דמיונית שלו כחקלאי או סתת, אלא לביוגרפיה של הגיבור של תומס וולף. אבא שלי אימץ את הדימויים הללו לתוך עולמו האישי והשיח איתי".
"שאלתי אותו למה הוא לא שואל לשלומי, והוא ענה: 'בן, אנחנו הרי עוסקים בענייני עומקו של עולם'"
דמותו של ליאור, אחיו של זיו, שנפל במלחמת יום הכיפורים, הייתה נוכחת גם בקשר בין השניים. "שם הספר לקוח משיר שבו נאמר 'אם תלך עכשיו, הכל עוד יישאר לי', מה שמרמז על היכולת לשאת חיים שהם חיי יום", סיפר זיו. "פעם שאלתי אותו למה הוא לא שואל לשלומי, והוא ענה: 'בן, אנחנו הרי עוסקים בענייני עומקו של עולם, אנחנו לא עוסקים בטריוויאלי'. הוא המשיך לקיים אותי כבן שקיים ולא קיים בו זמנית, כשהפסיכולוג שלי אף ציין שאבא לא תמיד יכול לראות אותי ישירות כי הוא רואה דרכי את ליאור".
למרות המורכבות, קיימו האב ובנו קשר רצוף גם דרך עבודתו בגלי צה"ל ודרך פגישות מצולמות. השיר האחרון שהקלטנו יחד 'פסנתר ברוח', בוצע רק ארבעה שבועות לפני מותו. זיו סיפר כי "השיר עוסק במי שהשאיר חלום פתוח ופסנתר פתוח והלך, ובמידה רבה הוא מסכם את הזיכרון המוזיקלי והספרותי שנותר לי ממנו. הספר הזה הוא הניסיון שלי לתעד את הדיאלוג האחרון בינינו, שהתקיים דרך אותם עשרה ספרים והקדשותיהם המופלאות".
