אביחי קמחי שוחח עם ורדה רזיאל ז׳קונט ב-103fm על ׳ללכת למקום אחר׳, ספר השירה התשיעי שכתב.
״בסופו של דבר, כאחד שבעצם לא היה אמור לחיות, ושכבר חזר לחיים לצורך העניין, ופתאום אדם מגלה שהוא משורר שיודע לכתוב שירה - הוא שואל את עצמו, אז מה? הכי חשוב לי זו המשפחה, והאישה שאיתי. בשנים האחרונות גם הים אליו הגעתי סוף סוף״, שיתף בתחילת השיחה.
״ב-2009 פגשתי סרטן ריאות עם גרורות למוח, קצבו חיי לחודשים ספורים. המצב שלי היה נורא ואיום, שסטטיסטית אנשים מתים מסרטן ריאות לבד במקסימום אחרי חמש שנים״, הוסיף קמחי. ״אצלי זה לא רק סרטן ריאות, הוא הגיע גם למוח ואני חי מאז 17 שנה. אני אומר ׳אני חי, לא הייתי אמור לחיות בכלל׳. אני חי, פעיל ובועט ואינני מטופל או זקוק לתרופות. יש לי תופעת לוואי קשות כתוצאה מהטיפולים האגרסיביים והסכמתי להם״.
לדברי קמחי, ״הייתי אחרי הצבא ואמרתי לאונקולוג שלי ׳תסתער עליי׳, לא הייתה לי ברירה אחרת, זה להיות או לא להיות ורציתי להיות. אז הוא הסתער. אחרי טיפולי כימותרפיה קשים, הקרנות לראש ולכול מקום שאת חושבת - אז ברור שאני לא שומע כי עצב השמיעה נפגע קשות, ברור שאני לא רואה כי יש בצקות, אני לא יציב כי המוח הוקרן בכמויות וזה חיסל את הגידולים. עברתי מסכת טיפולים שקשה לתאר אותה, אבל עשיתי אותה ואז התחלתי לכתוב״.
״בפעם הראשונה שהתחלתי לכתוב דבר שאינו מסמך צבאי, אלא דבר פואטי וסיפורי יותר היה שם במחלה. יצא מהדבר הזה ספר שנקרא ׳רשימות סרטן׳ בו אני מתאר את כל המחלה שלי״, שיתף בהתרגשות. ״כתבו הרבה על הספר הזה והופתעתי. דברים קורים בחיינו לפעמים באופן מקרי לחלוטין ופה היה מקרה שאני מברך עליו".