"תהליך הכתיבה מרפא - הוציא משהו כבד לאוויר העולם"
שורד השבי עומר שם טוב על ספרו החדש 'מפגש עם עצמי בגיהינום' • וחשף פרטים שלא תועדו: "אתם זוכרים את הסרטון של אביתר דוד? זה הגיע למצבים כאלה"
שנה וחצי לאחר שהשתחרר משבי חמאס שורד השבי עומר שם טוב הוציא לאור ספר על 505 הימים שלו בשבי ברצועת עזה: "מפגש עם עצמי בגיהינום". שם טוב שחזר בספר את הרגעים הקשים שבהם נמצא בין החיים למוות וסיפר על הבחירה הקריטית שעשה שסייעה לו להחזיק מעמד ולשרוד. בראיון ל-103fm לעמיחי אתאלי ואילאיל שחר עומר שם טוב שיתף בספר החדש ובאירועים המופיעים בו.
בפתיחת דבריו, שם טוב התייחס להליך הריפוי והשיקום שהוא עובר בשנה וחצי האחרונה: "אני לאט לאט חוזר לחברים, משפחה, עשייה. לכל אחד יש את הקשיים שלו, גם לי יש קשיים שתופסים אותי ביומיום במידה מסוימת ומדי פעם במידה יותר חזקה, אני אדם שמאמין בלהסתכל קדימה, לעשות, אני מאמין שדרך עשייה מגיע הריפוי. תהליך הכתיבה של הספר היה מרפא, להוציא משהו כבד וגדול לאוויר העולם".
לאחר מכן התחיל להיזכר ברגעים הקשים שהיו לו בשבי וחשף בהדרגה את הפרטים: "הייתי במשך 50 ימים בתוך תא קטנטן שלא יכולתי לעמוד בו, לא יכולתי לפרוש ידיים לצדדים, בעומק של 40 מטר מתחת לאדמה. אתם זוכרים את הסרטון של אביתר דוד? זה הגיע למצבים כאלה. בהתחלה בשבוע הראשון זה התחיל בפיתה אחת ביום, זה עבר לחצי פיתה ואז לרבע פיתה. הגעתי למצב שזה היה ביסקוויט ביום. לי הייתה די תנוחה אחת שיכולתי להישאר בה".
"הקושי המנטלי מתגבר על הקושי הפיזי. העניין של הבדידות, העניין שאין עם מי לדבר, אין מישהו שאתה מכיר. גם מי ששומר עליך, הוא לא לטובתך. כל פעם שעוברים לידך זה יריקות וקללות. לא היה משהו אנושי שעזר לי להחזיק את היום. בשבוע הראשון שלי בתוך המנהרה השתגעתי לגמרי, הרגשתי חנוק, לא הצלחתי לזוז, בתוך המוח, בתוך הראש, לא היה לי שקט לרגע. אחרי שבוע הגעתי למצב של כניעה באיזשהו מקום. שמתי את האגו שלי בצד והחלטתי לקחת אחריות על עצמי ועל המעשים שלי. החלטתי שאני נמצא בדיוק במקום שאני נמצא בו. הגיעו משם מדיטציות, דיבור עם אלוהים ואור", הוסיף על שינוי החשיבה שעשה בעת השבי שסייע לו להחזיק מעמד.
הסרט נז"א? "אני מזועזע, נפגעתי מהיצירה הזו – זה מרגיש כמו סכין בגב לכל מי שנלחם בשבילנו"
כמו כן סיפר כי למרות הקשיים הרבים הוא לא איבד תקווה והשתדל להאמין שמשפחתו נלחמת למענו: "זה לא היה ייאוש, לא היה ייאוש לרגע, תמיד האמנתי שאני אחזור הביתה. כמובן שיש ימים קשים יותר, מבחינה מנטלית זה קשה יותר, אבל גם ברגעים קשים אמרתי לעצמי 'עומר, הכול בסדר, אתה נושם, אתה חי, תזכור את המשפחה שלך בבית – הם מחכים לך'. לא היה לי ספק שנלחמים עבורי, אני מכיר את ההורים שלי, הם מדהימים, הם הכוח שלי, הם הכול בשבילי".
זאת ועוד הביע את דעתו על הסרט נז"א: "אני מזועזע מהסרט עצמו, בתור מי שהיה שם וחווה את התופת הזו, זה כל כך כואב. אני נפגעתי מהיצירה הזו – זה מרגיש כמו סכין בגב לכל מי שנלחם בשבילנו, חברים שלי שנהרגו, חברים שעשו הכול בשבילי ועוד 251 חטופים ומדינה שלמה, הם נלחמו למעננו, זה כואב ולא נעים. מבחינה סטטיסטית זה לא מוכח כרצח עם, אני מכיר אישית את העלונים שצה"ל מפיל ברצועה, ראיתי את העלונים האלו. כמה פעמים השאירו אותי לבד באזור שהוא היה אמור להיות מופצץ. כמה פעמים איתי ואני נשארנו לבד בדירות ואז המחבלים חזרו. חמאס יודעים מה הם עושים. הם משאירים אזרחים במקומות מסיבות מסוימות והם מאוד טובים בפרופגנדה הזו".
