מבטטת כורסה לרץ מרתון

59

אלמנתו של אור עזרתי גגו עשת שיתפה במסע המשותף, שהפך לספר שלא תוכלו להפסיק לקרוא

בשנת 2019 התגלה אצל אור עזרתי גידול ממאיר במוח, בעקבותיו נפטר כשנה לאחר מכן בגיל 44. אור, פסיכולוג קליני, חוקר ואיש גלי צה"ל לשעבר, הותיר אחריו טוריים אישיים שכתב ברשת, והפכו לספר 'מהירות האור: מסע אישי מבטטת כורסה לרץ מרתון'. אלמנתו גגו עשת שאיירה את הספר, התארחה באולפן 103fm ושוחחה עם ורדה רזיאל ז'קונט על המסע המטלטל של אור.

הכול החל בערב אחד שגרתי, כאשר השכן מלמעלה הציע לאור לרוץ כדי שיוכל לאכול המבורגר וצ'יפס בלי ייסורי מצפון. בפעם הראשונה הצליח אור לרוץ ארבע דקות בלבד, וחזר הביתה "מסמורטט". למרות זאת, השכן שכנע אותו להמשיך, והריצה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו וממצבו הנפשי. "הוא הבין שביום שהוא לא הולך לרוץ, הוא יותר מדוכא, הוא פחות שמח אחרי זה. אז הוא רץ בשביל להרגיש טוב".

לצד סיפור ההצלחה הספורטיבי, הספר והחיים, אור התמודד עם פחדים וחרדות מגיל 30, אז החל לחוש מיחושים שונים ולפנות לרופאים רבים. גגו הבהירה כי למרות הריצות הארוכות וההישגים המרשימים, הפחד והחרדות לא נעלמו. "הוא היה היפוכונדר לחלוטין. ביום הולדת שלו, יצאנו לאיזה מסעדה בספרד, שתינו המון יין, כנראה הוא נרדם על היד ובגלל זה הוא לא הצליח להזיז אותה אחרי זה, אבל הוא בנה מזה, הוא החליט שיש לו טרשת נפוצה, והוא הלך לרופאים לבדוק את זה", נזכרה.

עשת שיתפה בהמשך כיצד הפכה למאיירת הספר, למרות שלא ידעה לצייר קודם לכן, וזאת לאחר שאור התנה זאת בכך שתאייר את הטורים השבועיים שפרסם באתר 'שוונג'. "זאת הייתה הדרך שלו לרתום אותי למסע הזה", אמרה. "בעצם שנינו עשינו מסע, כשהוא בא אלי ואמר לי 'אני רוצה שתאיירי את הטור', אמרתי לו 'אני לא יודעת לצייר בכלל'. הוא אמר לי 'לא, זה חשוב לי, את תאיירי, אם את לא מאיירת את הטור, אני לא עושה את זה'. בגלל שהוא היה היפוכונדר, היה לי נורא חשוב שהוא ימשיך לרוץ", הסבירה מדוע הסכימה לבסוף לבקשתו.