"ההצגה היא בעצם משל לתודעה שלנו"
בני הזוג קרן מור ומנשה נוי מככבים במחזה האבסורד 'המבקשים לצאת' בקאמרי, ומודים: "כל בוקר אנחנו רבים על נרטיבים"
גבר ואישה מתעוררים בבית זר, הדלת נעולה מבפנים, והם לא יודעים מי הם ואיך הגיעו לשם. בשיחה עם איריס קול ב־103fm, קרן מור ומנשה נוי מספרים על 'המבקשים לצאת', ההצגה שהופכת חדר בריחה למשל על התודעה הישראלית של 2026, ועל מה שקורה כשזוג נשוי משחק זוג שמנסה לפענח את עצמו.
על הבמה עומדים שניים, קרן מור ומנשה נוי, בני זוג גם בחיים, שמגלמים זוג שמוצא את עצמו כלוא בתוך בית ומנסה להבין איפה הוא ומה הוא. לאט לאט מתברר שזה אולי הבית שלהם, ושכל אחד מהם מחזיק בסיפור אחר על החיים המשותפים. חדר הבריחה, מסבירים השניים, הוא רק נקודת המוצא. "אנחנו כלואים בתודעה שלנו, וזה בעצם החיים שלנו", אומרת מור. "זה איזשהו משהו שאתה בונה לעצמך, איזה סיפור, נרטיב, ואתה חי לפי זה".
נוי מרחיב את הרעיון אל המציאות שבחוץ. "אני חושב שההצגה הזאת היא בעצם משל לתודעה שלנו היום", אמר. "חלקנו מאוד מבולבלים, אפילו משוגעים הייתי אומר, סביב ריבוי הנרטיבים, והמחשבה הזאת שלכל אחד יש נקודת מבט אחרת על העולם. והיום אנחנו חיים בזה שכל אחד ממציא לעצמו איזה נרטיב, ואפילו נלחם על הנרטיב".
גם העיצוב של ההפקה משרת את הרעיון. על הבמה ניצבים מסך ושולחן קטן, ועליו בית מיניאטורי שממנו מוקרן הבית כולו. "אנחנו מנסים לפענח את חדר הבריחה, וגם את התודעה שלנו אנחנו מנסים לפענח", אומרת מור. "ולאט לאט חושפים ומנסים להבין איך כל אחד נקלע לזה, ואיך אנחנו ביחד נקלענו, מה טבע היחסים שלנו". נוי מוסיף שהבמאי צבי סהר יוצר בשפה שלו עולם שלם של דימויים מתוך חפצים קטנים שמזיזים על השולחן. "וזה גם מאוד עכשווי", אמר, "הרי כולנו חיים בתוך הדימויים. גם בנייד, גם במחשב וגם בטלוויזיה".
ומה קורה כשזוג נשוי חוזר הביתה מהצגה כזאת? "אני וקרן חיים ככה כל החיים", צוחק נוי. "כל בוקר אנחנו רבים על נרטיבים". כשאיריס קול שאלה אם מדובר באמירה פוליטית, נוי אישר בזהירות: "המחזה הזה הוא במירכאות כפולות פוליטי". לדברי מור, דווקא האופי הפתוח של המחזה הופך כל ערב לחוויה אחרת עבור הקהל.
