בתרבות הפופולרית בכלל ובמוזיקה העולמית בפרט נחשב היוצר והזמר הספרדי חוליו איגלסיאס לגבר שהפך את הרומנטיקה לאמנות, ואת האהבה - לשפה בינלאומית.
יש זמרים ששרים על אהבה. איגלסיאס ידע לגרום לה להישמע כאילו היא נכתבה במיוחד בשביל המאזינים. בקול העמוק, העצל מעט, המלטף; במבט, בחיוך, בדרך שבה הוא מתקרב למיקרופון ושר כאילו כל האולם נעלם ונשאר רק אדם אחד מולו.
אולי זו הסיבה שהקסם שלו חצה גבולות, שפות ויבשות. ואולי זו בדיוק הסיבה שגם בישראל התאהבו בו כל כך. כי מאחורי המראה, החליפות והמיתוס של המאהב הלטיני, היו תמיד השירים. שירים של געגוע, תשוקה, פרידה ואהבה גדולה מהחיים.
והשירים האלה לא נשארו רק שלו.
במהלך השנים הם עברו מיד ליד, מקול לקול, משפה לשפה. זמרים וזמרות בכל העולם לקחו את המלודיות של חוליו, את המילים, את הרגש - והפכו אותם לסיפור שלהם.
בישראל החל איגלסיאס לצבור פופולרית בתחילת שנות ה-80 (עד כדי כך ששלום חנוך כתב את שירו "דה ז'ה וו" כביקורת על הצלחת גל השירים הלטיניים שחוליו הוביל) ואמנים רבים הקליטו גרסאות עבריות לשיריו, החל ממרגלית צנעני ("רוברטו"), צביקה פיק ואלי אל חתואל שהקליטו אלבומים שלמים בעברית משיריו ועד עופר לוי, ששירו "מאוהב בגשם" (תרגום עברי של דוד זיגמן לשיר של איגלסיאס) נחשב לאחד הקאברים המצליחים ביותר בכל זמנים.
בפרק זה של "מילים ולחן" חזר דודי פטימר אל כל הקאברים העבריים לשירי איגלסיאס, לסיפורים מאחוריהם וגם שוחח עם דוד זיגמן, איציק בן ארי ואלי אל חתואל על איגלסיאס, מורשתו וההחלטה להקליט גרסאות עבריות לשיריו.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן.