ד''ר מיכאל אטינגר, יו''ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל, שוחח עם רוני בר־און ומיה זיו־וולף ב-103fm לאחר שתושבת השפלה בשנות ה-30 נדבקה בכלבת.
"הציבור צריך להבין - כלבת לא קופצת מעמודים כשאנחנו מטיילים ברחוב", אמר ד"ר אטינגר על התפשטות מחלת הכלבת והוסיף: "היא מחלה משוטטת בין בעלי חיים לאדם, כשברגע שאדם נחשף לאותה מחלה במגע ישיר עם בעל חיים נגוע, רק ככה הוא יכול להידבק במחלה".
בהמשך שיתף ד"ר אטינגר כי "כלבת זה נגיף, ומהרגע שהנגיף נכנס לרקמה עצבית חשופה, רק כך הנגיף יכול לחדור למערכת העצבים. הוא לא מועבר בעזרת דם או נוזלים. הנגיף חודר למערכת העצבים" עוד אמר: "מהרגע שמישהו ננשך, הנשיכה חושפת את הרקמה העצבית וכך הוא מתחיל את הנדידה שלו במערכת העצבים עד שמגיע למוח. מהרגע שהוא מגיע למוח, דבר שיכול לקחת כמה חודשים, והוא מתפרץ שם אז לצערי כבר אין מה לעשות כי המחלה קטלנית".
"צריך לפנות למיון או לשכת הבריאות, מה שנוח, כשבד"כ פונים למיון והם כבר יודעים להפנות או להפעיל את הרופא של לשכת הבריאות האזורית שמכריז על אותו אדם האם לחסן או לא", אמר ד"ר אטינגר על דרכי הטיפול לאחר החשיפה לבעל חיים נגוע וציין: "נגיד והייתה חשיפה לבעל חיים לא ידוע, בד"כ רופא לשכה יגיד לאותו בית חולים שיתנו את החיסון לאותו אדם ואת השאר הוא יקבל בלשכת הבריאות. כך מתבצע וכך נמנעת המחלה עצמה והתפרצותה. מהרגע שהאדם מקבל את סדרת החיסונים אז הסיכון נופל לאפס עם כל חיסון שהוא מקבל".
"פעם היו הרבה חיסונים והיום זה הרבה פחות ויש חיסון סביל ופעיל. פעם היו מקבלים את החיסונים בבטן והיום זה ממש לא שם, וכמעט לא מרגישים את החיסון", אמר והבהיר: "בהחלט ניתן למנוע בכלל את החשיפה לנגיף כלשהו. אנחנו יכולים, גם אם אנחנו אוהבים מאוד בע"ח וללטף אותם, יש אופציה כזו. בואו ניקח את בעלי החיים הללו לרופא רשותי או למרפאה כלשהי, נבחן ונבדוק אותו שאין לו תסמינים ואז נוכל להמשיך עם החיסונים וטיפולים שצריך".