אמא, חפרת.
אימא עצבנית: "הילדים שלי לא מקשיבים לי, כאילו התדר של הקול שלי עובר דרכם" • דליות: "מבחינתם את חופרת"
אם לשלושה ביקשה לדעת מדוע שלושת ילדיה המתבגרים אינם מתייחסים לדרישותיה; כיצד מיכל הציעה לה להתמודד ומדוע כדאי לה להפסיק להיות אמא נחמדה?
המאזינה טל שוחחה עם מיכל דליות בתוכניתה ב־103fm וסיפרה בזעם: "שלושת ילדיי, בני 11, 9 ו־7 לא מקשיבים לי. התדר של הקול שלי עובר אותם, וזה לא נעים לי. למשל, בסוף היום הנעליים שלהם זרוקות ברחבי הבית, ואני מבקשת מהם שיאספו אותם לחדרם. אני מבקשת פעם, פעמיים ואפילו עשרים פעמים עד שאני מתייאשת ואוספת את הנעליים בעצמי".
עוד הוסיפה האם וסיפרה: "הם לא מפנים את השולחן כשהם מסיימים לאכול, לא מרימים את המגבת אחרי שהם מתקלחים ועוד פעולות קטנות ויומיומיות שאני מבקשת מהם כל יום ומתאמצת בכל פעם מחדש. הם פשוט לא מקשיבים לי, במיוחד בני הבכור".
"הגדול בגיל ההתבגרות", השיבה מיכל והסבירה מדוע, ככל הנראה, הוא הילד הכי מרדן מבין השלושה. "לא בא לו לעשות את מה שאת אומרת, הסמארטפון שלו מעניין אותו הרבה יותר ממך. מבחינתו את נולדת זקנה, הדרישות שלך מיותרות ואת חופרת לו. זו הפונקציה של הגיל שלו".
אם כן, כיצד אפשר להתמודד ולהשליט מעט סדר בבית? מיכל הציעה לפעול לפי 'המנדט ההתנהגותי': "לכל דבר שהילדים עושים יש תוצאה. את צריכה לייצר מצבים שהילדים יבינו שכדאי להם לשתף איתך פעולה, כי אם לא יעשו כן- המחיר יהיה יקר מידי. בזמן הארוחה הסתכלי לכל ילד בעיניים ותגידי: 'הרבה פעמים אני מבקשת מכם כל מיני דברים ואתם לא משתפים איתי פעולה. דעו שנמאס לי להיות כרוז, אני לא אגיד שום דבר יותר מפעם אחת. אני רוצה בית נקי ומסודר בשביל כולנו, לכן אם לא תבצעו את מה שאני אומרת, אני אתחיל לבצע את זה בעצמי'".
"יחסים זה משהו הדדי", אמרה דליות, "הסבירי לילדים שהדדי הכוונה 'אתם עבורי ואני עבורכם'. הם לא יכולים לצפות ממך שתהיי אמא מתוקה שלוקחת לחוגים, מסיעה לחברים, מבשלת אוכל וכו', בעוד הם לא עושים את מה שאת מבקשת. אחרי שאת מסבירה להם שלא יצפו ממך להיות אמא מושלמת אם הם לא מתייחסים למה שאת אומרת, קומי ולכי. לא משנה מה יהיו התגובות שלהם, הסתובבי ולכי משם".
"אם את רואה נעליים זרוקות ברחבי הבית, תפני לכל אחד ואחד מהם בנפרד ותבקשי שירים את נעליו. כך גם כשהם מסיימים לאכול ואת רוצה שיפנו את הצלחות. יכול להיות שילד אחד ישתף פעולה יותר מהשני, ולכן את לא צריכה לשים את כל הילדים בסירה אחת, אלא כל אחד מהם לחוד יקבל את האמא שמגיעה לו. ואם ילד אחד פחות הקשיב לך, בפעם הבאה שהוא יבקש ממך להקפיץ אותו למסיבה, למשל, תגידי לו: 'פייר? לא בא לי להיות נחמדה. לא אקח אותך' ותלכי".
לבסוף סיכמה דליות את הנושא והדגישה את החשיבות של המעשים ולא של המילים: "ילדים לא לומדים ממילים, אנחנו חופרים להם! ילדים לומדים את התוצאות של מה שהם עושים רק ממעשים, ואם את לא לוקחת את בנך למסיבה כי הוא לא מקשיב לך, הוא ימצא סידור אחר. לא בא לך להיות נחמדה יותר. חד וחלק. אם כל הזמן את מדברת איתם כל הזמן על הדדיות ואם את כל הזמן אומרת להם שאת נעלבת אבל לא מיישמת את זה- מבחינתם את חופרת להם כל היום".
עריכה: מיכל דאבי
