כוססים ונהנים
מניקור, מרה, פלסטרים, רטיות ונשכנים: מהי הדרך הטובה ביותר להיגמל מכסיסת ציפורניים? • מיכל דליות עם כל הפתרונות (לא כולל לק ג'ל)
כוססים ציפורניים בעיקר כשאתם לחוצים? ובכן, יכול להיות שהתחלתם עם ההרגל הזה עוד בינקותכם. מסתבר שגם ילדים קטנים יכולים להיות לחוצים ולפרוק את הרגשות על ידי כסיסה אובססיבית של הציפורניים. נמאס לכם לראות את הילדים שלכם עם אצבע בפה? למיכל דליות יש פיתרון יצירתי שכולל בתוכו לק, מרה ונבוט; בהמשך: כמה זמן בממוצע לוקח לילדים להירדם? (רמז: הרבה)
בתה של המאזינה נועה היא בת 3.5 וכבר מגיל קטן סיגלה לעצמה הרגל שגם מבוגרים מתקשים להיפטר ממנו: כסיסת ציפורנייים ללא הרף. "איך אוכל לגרום לה להפסיק עם זה?", שאלה את מיכל דליות ב־103fm. לטענתה, היא בעצמה מדי פעם חוטאת בהתעסקות יתר עם הציפורניים, אך הדגישה כי היא אינה כוססת אותן.
ובכן, עצם העובדה שהילדה רואה את אמא שלה עם האצבעות בפה משפיעה עליה. "הילדה לא באמת רואה מה את עושה עם הציפורניים", הסבירה מיכל. "את מבחינתך משייפת אותן עם השיניים, אבל היא לא יודעת את זה". מה גם, לחץ אצל ילדים יכול להוביל להתעסקות אורלית שתבוא לידי ביטוי בכך שהם יכרסמו עפרונות, יכניסו לפה שרוולים וכמו כן - יכססו ציפורניים. ואם תהיתם - ובצדק, מה יש לילדה בת 3.5 להיות לחוצה כל כך, תתפלאו. גם לפעוטות יש על מה וממה להלחץ. מיכל: "חצי מהחיים הילדים לא איתנו וזאת עובדה מהחיים. את יודעת מי משך אותה בגן היום? מי קילל אותה? האם יש בריון בגן? איך הגננת מתייחסת אליה?
"ילדים לא יודעים לווסת את הרגשות ולפענח את העולם. הם קולטים דברים בשכל אבל לא יודעים לתת לזה מענה רגשי כי הם קטנים. היא גוזל בת 3.5 ויש לה הרבה מאוד סיבות להיות לחוצה". אם נמצא את הסיבה ללחץ - מה טוב. אם לאו - אין ברירה אלא לתת לילדה תחליפים וללמד אותה דרך חדשה לפרוק את הלחץ, שלא על ידי כסיסת ציפורניים.
"תאמרי לה שאת מפחדת שיהיו לה פצעים מהכסיסה. קני לה פלסטרים, מרה או אפילו לק צבעוני - כל דבר שיוכל למנוע ממנה לכסוס", הציעה דליות. המצקצקים שתוהים האם לגיטימי למרוח לק על ציפורניים זעירות של ילדה בת 3.5, היזהרו ממיכל. "שאף אחד לא ידחוף את האף שלו. מי שיש לו בעיה - יש לי נבוט בשבילו", אמרה דליות.
אופציה נוספת היא לתת לילדה נשכן מותאם לילדים גדולים שמגיע כשרשרת או צמיד. "פזרי לה נשכנים בכל מיני מקומות בבית וגם בגן, ואם גם זה לא יעזור שימי לה פלסטרים על כל האצבעות. תוכלי לקנות פלסטרים צבעוניים או רטיות מעוצבות - כאלו שמטפלות בעין עצלה. אומנם הרטיות יקרות מעט, אבל שווה להשקיע כי הן לא יורדות מהר כמו הפלסטרים.
"כשאת שמה לה פלסטר על האצבע את חייבת לתת לה תחליף להתעסקות עם הפה - כי הכסיסה מרגיעה אותה ואי אפשר לקחת לה את זה",.
מפסיקים להתמסר
עוד הוסיפה המאזינה לגבי הרגלי השינה המתישים למדי של בתה: "אני מספרת לה סיפור ויושבת לידה עד שהיא נרדמת, אבל זה יכול לקחת גם 40 דקות. בכל לילה מחדש אחרי הסיפור היא מדברת איתי ואני מתעלמת ממנה. לבסוף היא נרדמת מעצמה. איך אצליח להפסיק עם ההרגל הזה של לשבת לידה40 דקות בכל לילה?"
לטענת מיכל, הורים שילדיהם מבקשים מהם לשבת לידם צריכים לעשות זאת. חד משמעית. "הפרידה הכי קשה שיש היא מהיום ללילה, מהאור לחושך, מהעירנות להירדמות. הילדה מכניסה את עצמה למצב של הירדמות - והרי היא יודעת להרדים את עצמה כי היא נרדמת אחרי שהיא מדברת". ואם בכל זאת המאזינה פשוט לא מעוניינת יותר להעביר 40 דקות מהערב שלה בלנסות להרדים את בתה, עליה לנסות את הטקטיקה הבאה: "לילה אחד תאמרי לה שלאחרונה את חייבת ללכת הרבה לשירותים, כלומר תכיני אותה מראש לאפשרות שתלכי. ערב אחרי בזמן ההשכבה לכי לשירותים, הורידי את המים וחזרי למיטה מבלי לומר מילה.
"40 דקות זה הרבה מאוד זמן. הילדה מדברת איתך כי היא עדיין לא בשלב להודות שהיא מדברת עם עצמה. תוכלי להסביר לה שקשה לך לשבת לידה כל כך הרבה זמן בכל לילה, ולכן שלפעמים תשבי אבל לפעמים גם תלכי. הסבירי לה שהיא יכולה להמשיך לדבר כי את תמיד תשמעי אותה, גם אם את לא איתה בחדר. שבי איתה רבע שעה ואז קומי ולכי - גם אם היא תבכה. תאמרי לה שזה בסדר, את שומעת אותה גם מהסלון".
בשלב הזה של השיחה הוסיפה המאזינה פרט חשוב מאוד ששינה את כל התמונה: "הילדה לא מוכנה אפילו שבעלי יישב לידה", אמרה.
וזאת, ובכן, הסיבה לכך שמיכל דליות תמיד ממליצה על הדרכה הורית מעמיקה. לדברי מיכל, ההתעקשות של הילדה מסמלת מעין כוחניות, או בעצם: "היא רוצה שהכל יהיה בתנאים שלה". ואל לנו לשכוח שמדובר בילדה בת 3.5, כך שבשלב הזה - מה לעשות, ההורים קובעים ולא היא. "הבהירו לה שאבא ואמא שותפים יחד, ולמרות שהיא לא רוצה את אבא, הוא כן יישב לידה לפעמים בזמן ההשכבה.
"בואו נחליט לא להתמסר יותר", סיכמה מיכל. "כשישעמם לך לשבת לידה - קומי ולכי".
עריכה: מיכל דאבי
