"אני אומר לילד לא להרביץ, ואז מחטיף לו"
מיכל דליות למאזין שמפעיל כוח על בנו בן ה־6: "אתה עושה משהו לא יעיל" • המאזין הודה: "הבנתי שבאלימות שלי אני משחזר את הקשר שהיה לי עם אבי"
מערכת היחסים הכי משמעותית בחייו של ילד היא עם ההורים שלו. דרך התקשורת איתם הוא לומד על יחסי אמון, אהבה, קרבה. כאשר מתגלות בעיות תקשורת חריפות בין ההורה לילד הן עלולות לעצב את כל חייו, ואף להשפיע על היחס שלו לילדיו בעתיד. המאזין, אב לילד בן 6 שמרביץ רק בבית, פנה למיכל דליות לייעוץ. הוא לא מבין למה הילד מרביץ רק לו ולאשתו, ובבית הספר מתנהג כמו מלאך, "המורה ממש התפלאה כשסיפרתי שהוא מרביץ בבית. בכיתה הוא ילד מאוד חברותי ונעים". בהמשך: איך הכל מתחיל ונגמר בחוויות ילדותו של האבא?
"כשהילד שלי מרביץ לי אני מחטיף לו בחזרה", אמר האב בכנות לדליות, "זה עובד כי אז הוא מפחד ממני ולא מרביץ תקופה. אחר כך הוא חוזר לזה שוב. אשתי לא מתחברת לסגנון החינוך שלי; היא טוענת שאני משחזר את מערכת היחסים עם אבי. כרגע אני לא יודע איך להתמודד עם המצב, ותוהה מדוע בבית הוא מתנהג בצורה אחת, ובבית הספר בצורה אחרת".
"כשאני שומעת על מקרה של ילד שמרביץ בבית, השאלה הראשונה שלי תהיה האם הוא מרביץ גם בבית הספר", השיבה דליות לדבריו של האב, "ברגע שאני רואה פער כל כך גדול אני מחשבת את צעדיי מחדש מול הסיטואציה". הודתה, ושאלה את המאזין מתי האלימות של הילד מתרחשת. הוא סיפר לה שבכל פעם שמבקשים ממנו לצחצח שיניים או להתקלח והוא לא רוצה המריבות שלהם הופכות ליותר אגרסיביות. דליות הסבירה לו שילדים לא חיים בתוך בועה, "הם מגיבים לסביבה שלהם, ולאנשים שעומדים מולם. שים לב שרק בבית הוא מגיב ככה, ומרשה לעצמו להרביץ. הרי אם בבית הספר או בבית של סבא וסבתא הוא לא מתנהג כמו שהוא מתנהג מולך זה אומר שהוא יכול להתאפק, ומבחינתי זה דבר נהדר. זה סימן טוב. זה אומר שהילד יכול להתאפק".
"אני חושדת שהוא משעתק את האלימות שלו ממך; הרי כשאנחנו צועקים על ילד, ואמרים לו 'אצלנו לא צועקים', או מרביצים לילד, ואומרים לו 'אצלנו לא מרביצים', אנחנו בעצם יוצרים בלבול בעולמו הפנימי". הוסיפה דליות, ואמרה: "לתפיסתי השינוי צריך להיות מהבית. אתה חייב לפנות לקבלת הדרכה הורית, מתוך הבנה שההתנהגות שלך לא מקדמת אותך, קל וחומר שלא את הילד. אתה המבוגר האחראי במערכת היחסים הזו, ולטובת שניכם תהיה חייב לשקם אותה, ויפה שעה אחת קודם".
