עוד אני פוסע: כשיהורם גאון פגש את מרסל מוסרי
הזמר והיוצר המוערך התארח באולפן לשיחה נוגעת ללב על מסע חייו: "מאחל לעצמי להמשיך להופיע על במות ומול מצלמות"
לפני כמה שבועות פרסמה מרסל מוסרי בטור האישי שלה במעריב משאלת לב כנה ואמיתית, להיפגש עם אליל נעוריה יהורם גאון. הקריאה המרגשת שלה נשאה כנפיים והגיעה עד לאומן שהתרגש מפנייתה והתארח באולפן. מוסרי, כצפוי, העניקה לו קבלת פנים של מלכים, וסיפרה בקול נרגש: "יהורם גאון לימד אותי מהי אהבת מולדת, כיסופים לבית אבא, מורשת, כמיהה לעיר דוד וסמטאותיה. ערגת גבר לתשוקתו, אישה לתשוקתה. יהורם גאון הוא האיש שהכניס לחיי שירי משוררים שנאספו אל אבותיהם טרם נולדתי", סיפרה, "הוא ליווה את ילדותי והתבגרותי עם הופעותיו ואלבומו ואהבת האדם המזוקקת שמנחיל לכולנו, אבל מי אני שאפרוש עליו את חסותי", שאלה, "הרי גם אתכם ליווה האיש. האם בכיתם לצלילי 'איפה את אהובה', כשהלכה אהובת נעוריכם עם אחר? האם הנפתם דגל בגאווה בשעה שהוא שר את לחיי העם הזה או את מעל פסגת הרי הצופים, ואולי הוא זה שלימד אתכם לא לשטות באהבה?"
בפתח התוכנית התעניינה מוסרי בבית אביו של גאון, וכששאלה אותו על בית ילדותו הפליגו השניים אל מחוזות רחוקים של זיכרון וגעגוע, "גדלתי בבית ספרדי ומסורתי מאוד בירושלים", סיפר, "המסורת הייתה חלק מההוויה שלנו בשבתות ובחגים. אני מצר על הדורות החדשים שלא כל כך יודעים על מה מדובר ואין להם מושג מה זה חג. הם עוברים ביעף על פני פסח, פורים ותשעה באב בשעה שאני זוכר איך בבית שלי התייחסו לכל החגים הללו בצורה אחרת, ומלאו אותם בתוכן". סיפר והתייחס לעושר הרוחני איתו גדל, "אבא שלי היה יושב בראש השולחן, מספר על פרשת השבוע, והיינו אנחנו גומעים את מילותיו".
על הקשר ההדוק שלו עם אביו סיפר גאון: "הכרתי את אבי טוב יותר באי היותו מאשר בימים בהם הוא היה חי". בהמשך תיאר את הרגע בו קיבל הודעה על מותו של אביו, שזכה לראות אותו מופיע על במה רק פעם אחת, "כשהודיעו לי על מותו נסעתי לירושלים ובדרך קראתי את מכתב ששלח לי ובו סיפר לי את דעתו על ההופעה היחידה שראה. אחרי מותו הכיסא נשאר יתום, אף אחד לא לקח פיקוד. גדלתי על ערכים של מסורת והשכלה. אבי ניסה להאחד את שני העולמות, רקחו לנו ילדות מפוארת, היה לי קשה להנחיל לילדי את מה שספגתי בבית", הודה גאון.
בהמשך ספר על השירים של פעם לעומת השירים שמתנגנים היום בתחנות הרדיו, והדגיש: "השירים של פעם קיימים, פשוט צריך להשמיע אותם יותר. אני לא אזכיר שמות כי זה לא הוגן, אבל אני מנסה לחזור על המנגינה של השירים החדשים שיצאו עכשיו והפכו ללהיט גדול, ולא יכול. אין בהם מלודיה. על זה שאני משתדל לא להאזין למילים לא אדבר. הלב נשבר".
כששאלה מוסרי על איזו מוזיקה גדל גאון הופתענו לגלות שהוא גדל על מוזיקת חזנות אשכנזית. גאון סיפר כיצד אביו היה מקבל תקליטים מחו"ל ללא עטיפה, ומאזין לשירים הגדולים, "בכל מוצאי שבת היינו מאזינים לתקליטים בסלון וממש שומעים קונצרט".
השיחה הקולחת בין השניים התגלגלה על ציר הזמן, וגאון נזכר בחיבור שכתב בכיתה ה': "נולדתי ונועדתי למה שאני עושה. נולדתי למקצוע הזה. יש איזה חיבור שכתבתי בכיתה ה', ויצחק שליו הביא אותו לתוכנית 'חיים שכאלה'. כתבתי שם שכששמעתי את מחיאות הכפיים הייתי שיכור מהצליל הזה, ושאני רוצה לשמוע את מחיאות הכפיים כל ימי חיי".
כנשאל איך מגדירים אהבה אמר גאון שמשוררים רבים לא הצליחו במשימה, אבל בסופו של דבר הצליח להביא הגדרה מדויקת: "אהבה זה דבר מטעה מאוד כי זה תמיד בהתייחס לרגע ולסביבה. לתחושות ולמצב הנוכחי בו אתה שרוי. אהבה שאתמול חשבת שהיא גדולה מהחיים, הפכה להיות משהו שהיום נמוג והתאדה". האם אי פעם מישהי שברה את ליבו של האומן שמרטיט לבבות? התשובה היא לא כמובן.
במהלך השיחה שוחחו השניים גם על אהבת הקהל שהיא לא פחות חשובה מאהבה זוגית, גאון מתרגש מאוד מקהל מאזיניו וצופיו, וסיפר שלדעתו מי שמתעסק במקצוע הזה ולא מתרגש נמצא במקצוע הלא נכון, "אריק איינשטיין ואני היינו מקיאים לפני ההופעות מרוב התרגשות. לדעתי יש להתייחס לקהל בקדושה ובכבוד. אני תמיד משווה בין בית הספר למשחק בו למדתי בארה"ב לבין להקת הנח"ל בה שירתתי, ומין הסתם שהלהקה הייתה בית הספר הראוי ביותר. הייתי עומד מול הר עליו היו יושבים חיילים, ובכל פעם שהם אהבו את מה שהייתי עושה הייתי ממריא לשמיים, וכשהם לא אהבו את שעשיתי הייתי שומע את הבוז ורוצה שהאדמה תפער את פיה".
לסיום נשאל גאון האם יש משהו שהיה עושה אחרת בקריירה שלו, ואמר באופן חד משמעי שלא היה משנה דבר, "עשיתי דברים שחשתי איתם שלם. אני מאחל לעצמי להמשיך לעמוד על הבמה ומול מצלמות". זה בדיוק מה שאנחנו מאחלים לו.
