צלקת כואבת בת 50

ניסים משעל, שלחם במלחמת יום הכיפורים כצנחן, מביא את סיפור ימי המאבק הקיומי והמציאות המדממת• פרויקט מיוחד של 103fm לציון יובל למלחמה

יובל עבר מאז נכנסה מדינת ישראל למלחמת יום הכיפורים, זאת כאשר הותקפה על ידי צבאות של מדינות ערביות בהובלתן של מצרים וסוריה. במשך 19 ימים לחמו לוחמי צה"ל, בעיקר באזור סיני וברמת הגולן. בפרויקט מיוחד של 103fm, שב ניסים משעל לאותם ימים, לאזעקה שהרעידה את האדמה בצהרי יום הכיפורים ועד להפסקת האש, שלה ייחלו מתחילת הלחימה. יום אחרי יום מביא משעל את סיפורה של המלחמה הקשה, בליווי קטעי ארכיון, קטעי קריאה ועדויות לוחמים.

06.10.73 הינו תאריך שייחרט לעד בהיסטוריה של העם היהודי, זאת כאשר בעיצומו של יום הכיפורים נשמעה אזעקה שהובילה את חיילי המילואים להפסיק את תפילתם ולרוץ לאזורי הגיוס. במודיעין הישראלי התקבלו התרעות על כוחות שנעים בדרכם ארצה, ובבת אחת תקפו צבאות מצרים וסוריה את ישראל. כוחות החלו לחצות את תעלת סואץ, תוך שהם מגובים במתקפות אוויריות של מטוסי קרב, ירי ארטילרי ומסוקים שהנחיתו כוחות קומנדו בחצי האי סיני. זאת במקביל לפלישת הסורים לרמת הגולן.

משעל, ששירת אז כצנחן, פעל באזור תעלת סואץ. בספרו החדש 'המלחמה', שהיווה את מקור החומר העיקרי למשדר המיוחד, הוא נזכר באי־המוכנות של צה"ל אל מול ההפתעה שהגיעה לגבולות המדינה. "צה"ל לא היה ערוך מול העוצמה של הכוחות המצריים והסוריים, לא מבחינה מספרית ולא מבחינת אמצעי הלחימה. ההלם היה מוחלט, יום קודם לכן קבע ראש אמ"ן כי הסבירות למלחמה נמוכה". 

המציאות ששררה בארץ באותה תקופה הייתה שאננה למדי, זאת לעומת ההיערכות הרבה של המצריים והסורים. כמו כן, בעקבות הערכות המצב באותה העת לא גויסו כוחות מילואים ואף לא אושרה תקיפה מקדימה של מטוסי חיל האוויר, דבר אשר יכול היה לשנות את פניה של מלחמת יום הכיפורים.

דיון צבאי מטכ"לי בהשתתפותו של הרמטכ"ל דאז דוד (דדו) אלעזר // צילום ארכיון: דוד רובינגר / לע"מ

כבר ביום השני למלחמה, המציאות הייתה עקובה מדם. תמונת המצב בחזית הדרומית ובצפון הארץ הייתה קשה. המצרים המשיכו לחצות את תעלת סואץ והזרימו כוחות גדולים לסיני, ובמקביל הסורים הצליחו להתקדם לתוך רמת הגולן ולכבוש שטחים נרחבים, ביניהם גם מוצב החרמון, הידוע כ'עיניים של המדינה'. לוחמי חטיבת גולני ניסו לכבוש חזרה את המוצב, אך ללא הצלחה, וגם בחזית הדרומית ספגו הפסד קשה בניסיון להדוף את הכוחות המצרים.

מספר האבדות הישראליות בשלב הזה כבר היה רב. לוחמים נפלו וחלקם נפלו בשבי בניסיון להגן על המולדת, אך גם זאת לא גרם לצה"ל להרים ידיים. כך, ברמת הגולן, לאחר קרבות קשים, הצליחו כוחות המילואים לצד החטיבות הסדירות להדוף את הסורים לאחור, ובכך למעשה להכריע את הלחימה בחזית הצפונית לטובת ישראל.

החשש: "אובדן הבית השלישי"

משה דיין, מי שהיה שר הביטחון באותה תקופה, נתקף בפסימיות והציע לסגת מאזורים מסוימים בסיני, זאת בשל חשש מ"אובדן הבית השלישי", ויחד איתו גם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר שחששה מצידה מאובדן התמיכה הבינלאומית. חששות אלו הובילו לכך שדיוני הממשלה והקבינט התנהלו באווירה קודרת, כאשר בארץ ישנם חרדה וזעם בקרב הציבור, אך גם זה לא גרם לגולדה לבחור באפשרות אותה העלה לכאורה דיין - שימוש בנשק יום הדין. 

עם ציון היום הרביעי ללחימה בצפון, הצליח השיריון הישראלי להדוף את הכוחות הסוריים, והקרבות בעמק הבכא נחשבים מאז ועד היום כסמל לתעוזה, לאומץ לב ולגבורה. חיל האוויר הישראלי תקף יעדים אסטרטגיים בסוריה, כתגובה לירי ארטילרי לעבר מגל העמק וקיבוץ גבת, ובכך בעצם הביא לסיום ירי הטילים על האזור. 

חיילים סורים נכנעים לכוחות צה"ל בגזרה הצפונית // צילום ארכיון: דוד רובינגר / לע"מ

כשברקע מלחמה כה קשה, העימותים הפנימיים לא הביאו מנוח - וגולדה מאיר, משה דיין ודוד (דדו) אלעזר החליטו להדיח את אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן, בטענה כי לא עמד כראוי במילוי תפקידו, ובמקומו מונה רב אלוף חיים בר־לב, הרמטכ"ל לשעבר. 

בזמן שבגבול הדרומי הלחימה בעיצומה, בגזרה הצפונית החלה להסתמן אופטימיות, עם בואו של היום החמישי למלחמה. צה"ל החל להשתלט על המובלעת הסורית, מטוסי חיל האוויר תקפו סוללות טילים, שדות תעופה, כוחות שיריון וארטילריה, תוך שכוחות היבשה תקפו את החיילים הסוריים עד שנסוגו לאחור. ללחימה חברו גם ספינות חיל הים, שביצעו סדרת תקיפות לעבר נמל טרטוס ומכלי הדלק הסמוכים אליו - צה"ל שינה מסלול, ועבר מבלימה להתקפה. "קו הפסקת האש ברמת הגולן בידינו", הכריז אלוף פיקוד צפון יצחק חופי. 

היכן הנשק האמריקני?

לאחר 6 ימי לחימה אינטנסיביים, הצטיירה תמונת מצב עגומה בקרב צה"ל מבחינת הציוד. חיל האוויר היה על גבול הקו האדום מבחינת מספר המטוסים שנותרו, ובשיריון אבדו מאות טנקים וניכר מחסור בפגזים, בפצצות, בחלקי חילוף ובציוד אלקטרוני. כל זאת הוביל את ממשלת ישראל, בראשותה של גולדה מאיר ז"ל, לפנות לממשל האמריקני לבקשת סיוע מיידי אך ללא הצלחה. הממשל נמנע מאספקת נשק כבד לישראל ואילו רק לקראת סיום המלחמה הגיעה הרכבת האווירית האמריקנית עם הציוד המבוקש. 

עם בואו של היום השביעי למלחמת יום הכיפורים, נפל מעוז המזרח בידי המצרים לאחר שהיה נצור ומכותר מתחילת המלחמה. חיל הים ניסה לחלץ את אנשי המעוז דרך הים, אל הירי הכבד מהצד המצרי מנע מלוחמי השייטת להצליח במשימתם. 37 לוחמי המזח החליטו להיכנע וליפול בשבי. מצלמות הטלוויזיה תיעדו את הליך הכניסה ואת שלמה ארדינסט, מפקד המעוז, נושא בידיו את ספר התורה שנכח במקום.

במקביל, בגזרה הצפונית, סיוע עיראקי שכלל מאות טנקים ואלפי חיילים הגיע לשטח סוריה - זאת במטרה לסייע לכוחות במקום בלחימה נגד ישראל. חילופי האש בין הכוחות ותוספת הכוחות מהצד הסורי לא הכניעה את לוחמי צה"ל שלחמו במקום, והשיריון הישראלי הצליח, שוב, לבלום את התקיפות.  

טנקים חוצים מעל תעלת סואץ // צילום ארכיון: רון אילן / לע"מ

עם בואו של היום השמיני ללחימה נפל האלוף אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני, מפגיעה ישירה בנגמ"ש הפיקוד שלו. כוחות מצריים הוזרמו מזרחה, זאת לקראת מתקפה של הארמייה השנייה והשלישית. במקביל, מטוסים מצריים תקפו יחידה ארטילריה צה"לית, השמידו מצבורי תחמושת ופגעו ב־48 לוחמים. בתגובה מספר מטוסי האנטר מצריים הופלו.

מי שקמה לעזרת המצריים והסוריים בלחימה מול ישראל הייתה ברית המועצות, שהחלה לצייד אותם בציוד לחימה בכל הסוגים. מה שגרם לאמריקנים לעמוד לצד ישראל ולשלוח אספקה, תחמושת, מטוסים, טנקים וארטילריה. 

קרב השיריון השני בגודלו בהיסטוריה

היום התשיעי למלחמת יום הכיפורים היה בין הגורליים ביותר. מהצד המצרי נפתחה מתקפה משולבת, שמטרתה הייתה להשתלט על קו המעברים, אך בזכות מידע מודיעיני הצליח צה"ל להיערך מבעוד מועד ולהכין תוכנית, שנועדה למשוך את הכוחות המצריים אל השטח שהיה בשליטת צה"ל, ובכך להשאיר אותם חשופים למתקפות חיל האוויר והשריון - מה שהפך להיות לקרב השיריון השני בגודלו בהיסטוריה כולה.

הקרבות בין הכוחות נמשכו עד לרדת החשיכה, ובמהלכם איבדו המצרים כ־250 טנקים, לעומת 20 טנקים צה"ליים. התוכנית הצה"לית נחלה הצלחה כבירה, והיה זה הניצחון הראשון אל מול המצרים מאז פרוץ המלחמה. דבר אשר היווה נקודת מפנה צבאית ובעיקר מורלית.

צה"ל עבר מהגנה להתקפה. עם בוא הערב, החל מבצע 'אבירי לב' שנועד לחצות את תעלת סואץ. בזמן שהצנחנים צלחו באזור התפר בין הארמייה השנייה לשלישית והתמקמו בראש הגשר, ממערב לתעלה החל קרב קשה על כיבוש החווה הסינית.

אחד הדברים שהקשו על הכוחות הצה"ליים היה היערכות הכוחות המצריים באזור, דבר אשר לא היה ידוע לפני למודיעין הישראלי. חילופי האש בין הכוחות גבו מחיר כבד, וכוחות החילוץ שנשלחו לסייע ללוחמים נקלעו לירי מצרי מסיבי עד שלבסוף הצליחו כוחות צה"ל לכבוש שטח נרחב ממערב לתעלת סואץ ואף כיתר את הארמייה השלישית.

יותר מ־100 לוחמים נפלו בקרב על החווה הסינית, שהיה קרב מפתח בדרך לצליחת התעלה.

הישג מרשים נרשם גם בגזרה הצפונית, שבה הכוחות הסוריים נהדפו מכל השטחים שכבשו, מלבד מוצב החרמון. למעשה, צה"ל ייצב קו חדש בשטח הסורי.

הרמטכ"ל דאז דוד (דדו) אלעזר // צילום ארכיון: דוד רובינגר / לע"מ

הלחימה בגבול הדרומי לא פסקה, וכוחות צה"ל שחצו את התעלה החליטו לפשוט על בסיסי טילים מצריים, ובכך אפשרו הלוחמים לחיל האוויר לפגוע במטרות עומק במצרים ולשבש את צירי האספקה של הצבא המצרי. הכוחות המשיכו להתקדם לעומק מצרים, וההצלחה סימלה את המהפך במלחמה - מהפתעה ובלימה לתקיפה וניצחון. בנוסף, ביטאה ההצלחה את רוח הלחימה וכושר ההתאוששות של צה"ל, דבר שהיכה את הכוחות המצריים בתדהמה. במקביל לפעילות המוצלחת בדרום, כוחות צה"ל שנכחו בשטח סוריה הביאו לפתיחת הדרך לדמשק.

המצרים, שאמנם ספגו מתקפת פתע, לא נכנעו לכוחות הצה"ליים, והחלו להפגיז את נקודת ההיערכות של הלוחמים, אזור שכונה במהרה 'חצר המוות' על ידי הלוחמים. רוב המערך האווירי מהצד המצרי נשלח לאזור וחיל האוויר הצה"לי ניהל קרבות אוויר מול מטוסי הקרב העוינים. יותר מ־300 מפקדים וחיילים ישראליים נהרגו במהלך צליחת התעלה. במשך מספר ימים לחמו הכוחות באזור, עד שלבסוף כבשו כוחות מאוגדת שרון את מתם החווה הסינית, ובכך נפתחה הדרך שהובילה לנקודת חציית התעלה. 

בנוסף, אוגדת אדן, שחצתה את התעלה, התקדמה בשטח המצרי, כבשה והשמידה בסיסים, השתלטה על שדה התעופה פאיד והחלה להתקדם לכיוון איסמעיליה וסואץ. בכל אותו הזמן מצד המצרים נמשכים ניסיונות בלימת הכוחות הישראליים. 20 מטוסי תקיפה נשלחו לתקוף את ראש הגשר הישראלי, אך רובם הופלו על ידי חיל האוויר. 

האלוף אברהם אדן עם שר הביטחון דאז משה דיין // צילום ארכיון: דוד רובינגר / לע"מ

באותו הזמן, בגזרה הצפונית, התנהל קרב בכפר אום־בוטנה בין כוחות צה"ל לצבאות סוריה וירדן במובלעת הסורית. כיבוש הכפר הביא לחיזוק האגף הדרומי של המובלעת הישראלית, ולמרות התקיפות הרבות של חיל האוויר הסורי, המשיכו כוחות צה"ל להתקדם קרקעית עד שהגיעו למרחק של 40 ק"מ מדמשק. חיל האוויר הישראלי ביצע גם הוא שורה של תקיפות עומק בסוריה, והשמיד סוללות טילים שמנעו חופש הפעולה באזור. 

"המלחמה הסתיימה בניצחון צבאי מוחץ"

כשסופה של המלחמה כבר נראה באופק - בחזית הדרומית התבססו חיילי צה"ל בגדה המערבית של התעלה, בחזית הצפונית כבשו לוחמי גולני את החרמון הישראלי וכוחות הצנחנים את החרמון הסורי. בכך השיג צה"ל את מטרתו הצבאית האחרונה. המלחמה שהחלה בתנאים הקשים ביותר מבחינת ישראל הסתיימה בניצחון צבאי מוחץ. 

בקרב על החרמון, שהפך לסמל של גבורה, דבקות במטרה ואחווה, נפלו 56 לוחמים וכ־80 נפצעו. הקרב שניהלו לוחמי גולני היה עיקש והרואי, התנהל לרוב מטווחים קצרים, ולא אחת, מטווח אפס. המפקדים נפלו זה אחר זה, עד שהחיילים במקום מצאו עצמם נלחמים לבד. 

ב־22.10.1973, היום ה־17 למלחמה, לאחר שהוכרזו הפסקות האש ב־2 החזיתות, הן הופרו בזו אחר זו. צה"ל ניצל את המצב להמשיך בכיתורה של הארמייה השלישית, ו־30 אלף חיילים מצריים נותרו נצורים ללא אפשרות לחלצם - דבר אשר האיץ את חילופי השבויים בין המדינות וגם את ההכרזה על הפסקת אש נוספת.

רה"מ גולדה מאיר עם מפקד פיקוד הדרום שמואל גונן // צילום ארכיון: שגב יצחק / לע"מ

 

הפיקוד הצה"לי החליט לנצל את היום האחרון ללחימה, עד שנכנסה הפסקת האש לתוקפה, והחל בכיבוש העיר סואץ. ההחלטה עלתה במחיר כבד לכוחות הישראליים, ובעקבות הסתבכות בקרב, 80 לוחמים נהרגו ו־120 נפצעו. 

תמונת המצב ביום ה־19 והאחרון למלחמת יום הכיפורים הייתה ברורה - בחזית הדרומית, צה"ל 100 ק"מ מקהיר, עם שליטה בתעלת סואץ, וניצב במבואות אסמאעיליה, ובחזית הצפונית ניצבו הכוחות במרחק 40 ק"מ מדמשק.

היום שאחרי: עצב, כעס - וחוסר אמון

המלחמה, שהחלה בהפתעה לישראל, הסתיימה בניצחון צבאי מוחץ. ואולם, כאשר החלו אלפי החיילים לשוב לבתיהם, הם גילו כי המדינה שינתה את פניה - עצובה, כועסת וחסרת אמון בדרג הצבאי והמדיני. 

החיילים נחשפו למספר ההרוגים העצום, יותר מ־2,600; לאלפי הפצועים, למאות השבויים ולמספר הגדול והמדאיג של הנעדרים. כמעט בכל בית שני בישראל חוו אובדן: אב שנפל, בן שנפצע, אח שבשבי, בעל נעדר או חבר שחזר, אך נפשו נותרה מאחור.

היה זעם רב על המחדל המודיעיני ותסכול מהאופן שבו נוהלה המלחמה. כל זאת הוליד גל של מחאה אזרחית נגד הממשלה, ולבסוף - הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועדת אגרנט.

למרות שהוועדה לא הטילה אחריות על הדרג המדיני אלא רק על הדרג הצבאי, גולדה מאיר התפטרה מתפקידה כראש ממשלת ישראל ואחריה גם משה דיין מתפקידו כשר הביטחון. 3 וחצי שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים התחולל המהפך הפוליטי ומנחם בגין נבחר לראשות הממשלה.

"מלחמת יום הכיפורים שינתה את מדינת ישראל לנצח. חלפו 50 שנה מאז והיא נותרה בבחינת צלקת כואבת. צלקת בת חמישים" (נ.משעל).

• מדינת ישראל
• יום הכיפורים
• ניסים משעל
• פודקאסט
• מלחמות