"תקופת החגים גרמה ליציאה משגרה עבור הילדים", אמרה מיכל דליות, "הילדים בילו זמן איכות עם הוריהם, וזה אומר שהם היו חשופים להרבה מאוד מסכים". אם חשבתם שרק בתקופת החגים זה קורה טעות בידכם, בשנים האחרונות השימוש המוגבר במסכים עולה, ואילו גיל המשתמשים יורד. ילדים מחפשים את המסך, מבקשים מההורים שלהם להשתמש עוד כמה דקות בסלולר, מתחננים לטאבלט, ולא יכולים בלי מסך הטלוויזיה. מבחינתם כל מכשיר המורכב ממסך מהבהב טומן בחובו עולמות חדשים ומופלאים, שכל קשר בינם לבין העולם האמיתי, מקרי בהחלט.
לאולפנה של דליות הגיע שאלה של אם מיואשת ל־2 פעוטות בני 2.3 ו־4 שכל הזמן מבקשים לצפות בטלוויזיה ולשחק בטאבלט. כשלא נותנים להם את מה שהם רוצים הם מתעקשים לשחק בטלפונים הניידים של ההורים, שלא יודעים איך לגרום להם להפסיק. ה'סופר נני' הפתיעה בתגובתה, ואמרה: "אני בעד לתת לילדים את המסך מידי פעם. מסכים הם כמו ממתקים, ואנחנו אמורים להחליט כמה ממתקים אנחנו רוצים לתת לילד שלנו, ומהי שיטת החינוך שבחרנו לעצמנו. הילדים תמיד ירצו יותר, ואנחנו האחראיים על המינון המתאים עבורם. אם לא נדע לעצור את זה בזמן הילדים לא יפסיקו".
לטענתה של דליות אנחנו הרגלנו את הילדים להיות חשופים למסכים במינון גבוה מאוד, "זה מושך את ילדינו בדיוק כמו שזה מושך אותנו, ובכדי לשנות את המצב ולצמצם את הזמן המסך של הילדים אתם חייבים לעבוד יותר קשה ולפתח את ההורות שלכם". אז איך עושים את זה? לפי דבריה של המומחית בחינוך ילדים אפשר לעשות זאת די בקלות, "צאו איתם החוצה, שחקו איתם קלפים ורבעיות. יש היום הרבה משחקי קופסה חדשים שיכולים להתאים לילדים בכל מיני גילאים".
אם אתם ממש מתעקשים לצפות עם הילדים במסכים תוכלו בקלות לייצר מסגרת זמן מתאימה, "בכל פעם שאתם רוצים לתת לילדים להיות חשופים למסך תגבילו את הזמן - תנו להם לא יותר מ־10 דקות בכל פעם, ולא יותר מ־30 דקות ביום".