זולגות הדמעות מעצמן
גלי, גלי מדוע בכית כשהגשם הראשון התדפק על החלון? • מפתיע, אבל לא תמיד צריך לברר מה הגורם לבכי ולזעם של הילדים
'כשאת בוכה את לא יפה' שר אריק איינטשיין. 'אז למה את בוכה?' שאלה עלמה זהר, והאמת? הסיבה לא ממש משנה; מיכל דליות במסר תקיף: "תגובת ההורים רק מקבעת את ההתנהגות של הילד. לפעמים צריך לתת לו להתמודד עם התוצאה של המעשים שלו".
"נכדתי בת ה־7 היא ילדה מאוד חכמה, אבל עם זאת גם מאוד רגישה", כך סיפרה סבתא מודאגת למיכל דליות ב־103fm. לדבריה, בכל פעם שקורה משהו אותו הילדה לא תכננה, היא "מסתגרת, מתכנסת בעצמה ומתחילה לבכות. איך נוכל לעזור לה?"
אולי זה ישמע מפליא, אבל מסתבר שהדרך הכי טובה לעזור לילדים זה לתת להם להתמודד עם התוצאה של המעשים שלהם. מיכל: "יש כאן ילדה שכאשר קורה משהו שלא לרוחה היא מתוסכלת, והדרך שלה להתמודד עם התסכול זה להסתגר. מה עושים המבוגרים? במקום להגיד לה 'את עצובה, אנחנו בטוחים שתרגעי', הם אומרים לה 'מה קרה? ספרי לי' ועושים מזה עניין. ההתנהגות שלה הופכת להיות נושא שמעסיק אתכם ואתם מנסים לרצות, לפצות, לברר ולשוחח - מה שרק מקבע את ההתנהגות שלה.
"מה גם, הילדה לא משתתפת אתכם במה שעובר עליה כי זה נוח לה - אתם הרי מדברים איתה, מציעים לה לשטוף פנים ועוד, ועושים מהבכי חתיכת עניין". ובכלל - יכול להיות שהילדה בעצמה לא לגמרי יודעת מה מעצבן אותה כל כך. "אלו דברים שעוברים על ילדים", אמרה מיכל, והרגיעה: "זה הכי נורמלי בחיים".
וכפי שאמרה הסבתא בעצמה: מדובר בילדה מאוד רגישה, ובהחלט יכול להיות שהיא מנגנת על אותה רגישות. מיכל הציעה למאזינה ולכל המבוגרים סביב הילדה להיזהר מפני אותן מניפולציות: "הילדה עובדת על זה ומעסיקה את כולם סביב הרגישות שלה. אם לא תיזהרו היא תהפוך את זה לאישיות שלה ואתם תאכלו אותה.
"התפקיד שלנו זה ללמד את הילדה להתגבר על הרגשות האלה. אנחנו לא נצליח למנוע ממנה את התסכול כי החיים מאוד מתסכלים - בין אם זה קנאה, פחד או כישלון, אי אפשר לחסוך את הרגשות האלה ממנה וזה גם לא התפקיד שלנו. מה שכן, כאמור, עלינו ללמד אותה להשתמש בכוחות הפנימיים שלה שיעזרו לה לצאת מהתסכול". אם כן, בפעם הבאה שהילדה תבכה ותתכנס, על המבוגרים לומר '"זה מבאס אבל בטוח תתמודדי', ולהניח לה".
מה שקרה בבית הספר - נשאר בבית הספר
עוד הוסיפה המאזינה וסיפרה כי התקפי התסכול של הילדה קורים - איך לא, גם בבית הספר. איך היא יודעת? המורה דואגת לדווח על כך להוריה בכל יום מחדש. "אז שהמורה תתמודד", זעמה מיכל, "אחרי שהמורה מספרת לכם מה קרה, לפחות עוד שלושה אנשים מדברים עם הילדה על המקרה הזה אחר הצהריים, וכפי שאמרתי - זה מחזק את ההתנהגות שלה.
"בקשו מהמורה להפסיק לעדכן אתכם בנושא הזה כי אין לכם את היכולת לעשות שום דבר. חוץ מזה, עוד לא נולד הילד שלמד משיחות ונאומים". ושוב, כפי שאמרה מיכל לא פעם, ילדים לא לומדים מדיבורים אלא מחוויות בלבד. "הילדה רגישה ואני מבינה את זה, אבל אני מציעה להפסיק להתעסק בזה", סיכמה דליות.
עריכה: מיכל דאבי
