כשאת בוכה את לא יפה, וגם מעצבנת
המאזינה לא יודעת כיצד להתמודד עם בתה הקטנה שנעלבת בקלות: "זה כבר מעצבן" • רגשנות יתר? יש דבר כזה
הילדה בוכה? נו, אז מה חדש? נכון, לא מדובר בתופעה נדירה, אבל כשהיא בוכה מכל דבר קטן שמעצבן אותה או נעלבת בקלות יתר - זה יכול כבר ממש לעצבן; מיכל דליות מציגה: כך תרגיעו את מלכת הדרמה הקטנה שגדלה אצלכם בבית.
המאזינה מיכל היא אם לארבעה ילדים, כאשר הקטנה היא בת 5. לדבריה, בת הזקונים שלה היא ילדה מאוד רגישה שנעלבת וכועסת מכל דבר. "אם היא נעלבת ממישהי בגן, היא מחליטה שלא להיות חברה שלה יותר", סיפרה. "לפעמים אני כבר מתעצבנת וחושבת 'יאללה, בואי. צאי מזה כבר'. אבל זה האופי שלה".
תחילה ביקשה דליות לחדד שהיא "לא מדברת על אופי, אלא על סגנון אישיות והתנהגות". לדבריה, התנהגות היא נרכשת כך שאפשר לעבוד עליה עם הילדה. "יכול להיות שיש לה סף רגש נמוך ולכן היא נעלבת ולוקחת ללב, וייתכן שהיא נולדה עם טמפרמנט רגשי גבוה. כך או כך, כשהילדה שוברת את הכלים בכל פעם שהיא נעלבת - זו כבר התנהגות שצריך לעבוד עליה.
"אם את אומרת שזה האופי שלה את כאילו סוגרת את העניין ומניחה שאין מה לעשות בנדון. אצלי, מיכל דליות, זה ממש לא מקובל. יש לנו הרבה מה לעשות", אמרה. חוץ מזה, בואו לא נשכח שמדובר בילדה בת 5, שנמצאת בדיוק בגיל שבו ההורים מחנכים את הילדים ומשנים את ההתנהגויות הרעות שלהם.
מבאסה לסבבה
פעם אחת הזמינה הילדה את חברתה אליה הביתה, ומהר מאוד הבנות רבו - מה שגרם לילדה להיסגר בחדר. כיצד זה קרה? "הבנות שיחקו יחד עד שהחברה החליטה שהיא לא רוצה להחזיר לבת שלי את אחד מהמשחקים", סיפרה המאזינה. "בתי נעלבה מאוד, הלכה לחדר והתחילה לבכות. החברה הלכה לחדר והסכימה להחזיר לבתי את המשחק, אבל זה לא עזר. הבת שלי כל כך כעסה עד כדי כך שלא נתנה לאף אחד להיכנס לחדר. גם כשאני ניסיתי לדבר איתה זה לא צלח".
לא פעם אמרה מיכל שילדים חוזרים על התנהגויות שמניבות להם תגמול - ואכן, גם כאן לא שונה הדבר. "כשהבת שלך נעלבת והולכת לחדר היא מקבלת יחס בצורת דיבור, שיחה, הסבר ותשומת לב", הסבירה מיכל למאזינה, וקבעה: "את צריכה ליצור משהו אחר.
"כשילד נעלב ושובר את הכלים, אנחנו מדברים איתו ולאחר מכן הולכים ומתרחקים. ברגע הזה, הילד נשאר לבד עם הכלים השבורים, והוא מתחיל לחשוב לעצמו 'כולם משחקים ונהנים. אז מה, אשב פה עם הפרצוף החמוץ?'. אחרי שזה קורה לו כמה פעמים, הילד מבין שלא שווה לו לשבור את הכלים, ולכן קם ומצטרף לאחרים".
אם כן, בפעם הבאה שבתה של המאזינה תסתגר בחדרה בגלל שרבה עם חברה שלה, אין צורך להפציר בה או לבקש ממנה בתחנונים שתירגע. "תאמרי לה שמכיוון שחברתה כבר נמצאת כאן, אתן תלכו להכין יחד ארוחת ערב והיא מוזמנת להצטרף. קחי את החברה והציעי לה להכין ארוחה או אפילו לצפות בטלוויזיה. בזמן הזה הבת שלך תשמע אתכם מהחדר ותחשוב לעצמה שבפעם הראשונה בחיים אף אחד לא התחנף אליה, ואף אחד לא עשה ממנה גיבורה גדולה. מה גם, היא תבין שהיא יושבת בחושך כמו פולנייה בזמן שאמא שלה וחברה שלה מכינות אוכל.
"יש ילדים שיהפכו את החדר כדי לגרום לאמא לבוא אליהם", הזהירה דליות, ומיהרה לעודד שקיימים גם סוגים אחרים של ילדים שיחליטו דווקא לצאת מהבאסה - או במקרה הזה מהחדר, ולהצטרף להכנות במטבח. "אנחנו צריכות לייצר מצבים שיגרמו לילדה להבין שלא יוצא לה שום דבר מההתנהגות הנעלבת שלה", הבהירה. "כרגע היא מקבלת שיחות, הפצרות והתחנפויות. אני רוצה להגיד לה שאם היא בוחרת להינעל בחדר ולהתרחק, אקבל את ההחלטה שלה אבל אלך ואעשה דברים אחרים עם החברה והיא מוזמנת להצטרף.
"כשתתרצה - היא כבר תחליט לבד לקום מהפינה שהכניסה את עצמה אליה", הבטיחה דליות. במקרה כזה - הבאסה תהפוך לסבבה.
עריכה: מיכל דאבי
