כשהקנאה מוציאה את הילד מדעתו
מה עושים כשהילד מקנא באחיו ומתנהג באלימות? • מיכל דליות: "קנאה זה רגש לגיטימי אבל היא יכולה להיות הרסנית, לכן התגובות צריכות להיות תקיפות"
קנאה בין אחים היא דבר די נפוץ בכל משפחה בישראל ובעולם, ובכל זאת - להורים טריים קשה מאוד להתמודד עם זה, בטח ובטח כאשר האח הגדול לא מצליח לקבל את האח הקטן, והופך לאלים במיוחד; מיכל דליות עם המדריך המלא להורים המותשים.
המאזינה רחלי שוחחה עם מיכל דליות ב־103fm וסיפרה על בנה בן השנתיים ותשעה חודשים שמקנא באופן די מוגזם באחיו הקטן בן השנה - קנאה שהתגברה בשבועות האחרונים מאז נחגג יום הולדתו של הקטן: "אחרי שנולד הילד הקטן, לגדול נהיו בעיות שינה נוראיות. הוא היה מתקשה להירדם ורצה שנהיה לידו עד שהוא נרדם. כשלא הסכמנו, היה יוצא מהחדר שלו בצרחות, בוכה באמצע הלילה ומתגנב אלינו למיטה. קיבלנו ייעוץ והבעיות נעלמו, אבל לפני כמה שבועות בעיות השינה חזרו.
"חוץ מזה, הילד מרביץ לאחיו הקטן וגם לי, מושך לי בשיער עד שאני צועקת, וכשאני מניקה את הקטן הוא שואל אם סיימתי ומבקש לינוק גם", שיתפה. "הילד הקטן ממש מתוק וחייכן, מה שגורם לכך שכולם משתגעים לראות אותו וכשאנחנו נפגשים עם אנשים הם בעיקר מתייסים אליו".
הילד מוצף קנאה וחרד מאוד", הסבירה דליות. לדבריה, הילד בטוח שבקרוב יזרקו אותו מהבית ויפקירו אותו. הוא חושש שמישהו אחר יתפוס את מקומו ולכן נמצא בחרדה קיומית אדירה - לא פחות. "כל ילד עובר את זה אחרת. הוא עובר את זה קשה", אמרה, "מה גם - אפילו אם התינוק לא היה חייכן והיה בכיין, אנשים בכל זאת היו ניגשים אליו, מרימים אותו ואומרים לו לא לבכות".
"הבן שלך בחרדה"
קנאה - אמרה מיכל לא פעם, היא רגש לגיטימי שאין צורך לנסות ולהתגבר עליו. אחים מקנאים זה בזה וזאת עובדה. "קנאה היא כמו אהבה, שנאה, גועל ופחד וזה רגש שעובר. הקנאה יכולה לדחוף אותנו להישגים ועשייה אבל גם יכולה להיות הרסנית.
"הבן שלך הוא חרד ובלחץ - אבל הוא מגיב בהתאם לגילו", הרגיעה מיכל, "בינתיים, את צריכה לנסות להוריד לו את הלחץ ולהרעיף עליו אהבה. מידי פעם חייכי אליו וצאי איתו לטיולים. חוץ מזה, התגובות שלך כלפי המעשים שלו צריכות להיות החלטיות ותקיפות. כשהוא ירביץ לקטן, תאמרי לו: 'מתוקי, לפעמים אתה מרביץ לאחיך. אני בתור אימא שלכם, תמיד ארצה לשמור עליכם. לא אתן שירביצו לך אבל גם לא לאחיך הקטן, ולכן החל מהיום כשאראה שאתה מרביץ, לא אכעס עליך אבל ארחיק ממך את אחיך'.
"במעשה הזה את מודיעה לו מראש מה יקרה מאותו יום", המשיכה מיכל והפצירה: "ברגע שזה יקרה את פשוט לוקחת את הילד הקטן והולכת איתו לחדר אחר. כשאנחנו רואים ילד שקשה לו אנחנו צריכים לעזור לו, להקל עליו ולהקדיש לו זמן, אבל אם הוא מרביץ זה לא מקובל ולכן צריך להגיב. אי אפשר שילד בן 3 ירביץ לילד בן שנה ורבע, זה מסוכן".
ובכן, לא מפתיע לשמוע שהסיבה העיקרית לכך שהילד מציק לאחיו היא רק בשביל לזכות לקצת תשומת לב מאימו, ובכל זאת - אסור להרשות למכות לחזור על עצמן. "אם אין לגדול בעיות שמיעה או בעיות בהבנת הנשמע, אין צורך להסביר לו שוב ושוב שאסור להרביץ. כשזה יקרה, אין צורך לעשות קרקס. יש סיכוי שהגדול ימשוך לך את הרגליים או שהוא יעמוד בשוק בוכה - כי את הרי לא תגיבי לאלימות, אבל כן תציעי לו להסתכל יחד איתך ועם הקטן בחלון.
"באותו רגע הילד לא ידע איפה לשים את נפשו כי לא התייחסת אליו. הוא ירוץ, יבכה ויתקוף קצת כי הוא מזועזע, אבל את עוברת הלאה ומציעה לו לעשות משהו אחר. בבעיה מטפלים באותו רגע שהיא קורית ולא אחר כך כי זה סתם לטחון מים - אלא אם מדובר במכות, אז כבר תצטרכי לדבר איתו על זה.
"תאמרי לילד שלפעמים כשהוא כועס הוא מרביץ לך, אבל את לא מוכנה לזה כי זה כואב לך ומעליב אותך", המשיכה מיכל, "תבהירי לו שאת לא תכעסי עליו יותר אם ירביץ לך, אבל את תקומי ותלכי אם וכאשר זה יקרה. במצב כזה, קומי ולכי לחדר אחר וסגרי את הדלת. אם הילד ירדוף אחריך - תשאלי אותו אם הוא רוצה לעמוד לידך. אם ימשיך להרביץ - לכי משם".
פחות דיבורים, יותר מעשים
למיכל נמאס מההורים שרק מדברים על 'להיעלב' מהילדים ולא עושים זאת באמת. הרי כשילד בגן רב עם ילד אחר, הוא נהיה ברוגז איתו ומגיב מעשית לכל התנהגות, ואילו ההורים משום מה פשוט לא מגיבים להתנהגות האלימה של ילדיהם. "ההורים משוחחים עם הילדים או כועסים עליהם, אבל ברגע שכועסים מאבדים את הילד מבחינת קשב", טענה מיכל, "למידה לא נעשית מתוך כעס. האקט החינוכי זה מה ההורה עושה כשמרביצים לו.
"בעולם המבוגרים כשמתנהגים אלינו בגסות, אנחנו לא מתחילים לפצוח בנאום אלא הולכים משם - וכך בדיוק זה צריך להיות בבית", הבהירה. לעומת זאת, בארוחת הערב המצב מעט שונה. "אם הילד מתפרע בזמן הארוחה, לא צריך להפסיק לאכול אלא צריך להגיד לילד שאו שיירגע או שיילך לחדר. אם הוא מתחיל להרביץ לך, בפעם הבאה שבי רחוק ממנו וגם תסבירי לו למה התרחקת. את לא מוכנה שירימו עליך יד".
על העובדה שהילד מבקש לינוק הציעה מיכל למאזינה לסרב לו באופן חד משמעי. "תאמרי לילד 'לא מתוק, אתה כבר ינקת. אמהות לא נותנות לילדים בגילך לינוק. עוד מעט אחיך יגדל וגם הוא יפסיק'. אם יצבוט אותך, שוב - לכי משם. זה הגוף שלך".
למה ההורים לא מוכנים לשבת לידו עד שיירדם? הרי זה עניין נורמלי - לא? "אחרי שהקטן נולד, נהיו לגדול בעיות שינה איומות. הוא היה מתעורר 12 פעמים בלילה", סיפרה המאזינה, "זו הייתה תקופה נוראית וקטסטרופלית. קיבלנו ייעוץ ובמשך כמה חודשים עבדנו איתו והמצב השתפר. הוא נרדם לבד אחרי ששרנו לו כמה שירים ולא התעורר בכלל בלילה, אבל כשהעברנו את אחיו לחדר הוא חזר להתעורר".
"לדעתי קשה לילד והוא אומלל", ניסתה מיכל לאבחן למה בעיות השינה חזרו. לדבריה, למרות שצעד כזה יכול לקלקל את התהליך, נראה כי אין מנוס מלהיענות לבקשתו של הילד ולשבת לידו עד שהוא נרדם. "זה אומנם לוקח אתכם צעד אחד אחורה, אבל בעוד חודש תוכלו ללכת שתיים קדימה. הילד הזה סובל ובגלל זה אני חושבת שכדאי שתקחו כיסא ותשבו לידו עד שיירדם. מה שכן - אל תדברו איתו בזמן הזה ואל תבואו עם הנייד, אלא פשוט שבו לידו.
"אני רוצה להחזיר לילד את הרוגע הנדרש לפני שהוא מכניס את עצמו למצב של שינה", סיכמה מיכל, "כרגע הוא קצת מחורפן ולא רגוע. אם כן, שבו לידו במשך כמה לילות, עד שהמצב יעבור".
