שיעור לחיים
מתקשים לגרום לילד להכין שיעורי בית? • מיכל דליות מציגה: כך תעשו את זה נכון
שיעורי בית הם (הקיפו בעיגול את התשובה הנכונה): מיותרים/ לא נדרשים/ מציקים/ כל התשובות נכונות; ובכל זאת - אין ברירה אלא להכין אותם שמא נקבל הערה ביומן; מה עושים אם וכאשר הילד מכין את שיעורי הבית רק בעזרת אימו, ולא מוכן לקבל את עזרתו של אביו? מיכל דליות לאבא מודאג: "אולי כדאי שזה לא יהיה התפקיד שלך".
המאזין איתי עלה לשידור בתוכניתה של מיכל דליות ב־103fm והודה כי הוא לא מצליח להשליט סמכות הורית על בנו בן ה־9. "הילד שלי הוא תלמיד מצטיין בכיתה ג', אבל אני מתקשה לקבל ממנו שיתוף פעולה בכל מה שנוגע לשיעורי בית", סיפר. "ברגע שמגיעה השעה להכין את השיעורים, מתחיל בלאגן שלם בבית והוא לא רוצה להכין אותם.
"ניסיתי את כל השיטות והצגתי סמכות, אבל זה לא עזר. ישבתי ודיברתי איתו וגם לא עזר". מה שמוזר בכל הסיפור זה שהילד לא מקשיב להפצרות החוזרות ונשנות של אביו בנוגע להכנת שיעורי הבית, אבל אם אמא שלו אומרת לו להכין שיעורים, הוא מכין אותם מיד וללא כל התנגדות. "אני כועס על עצמי כשאני נכנע", סיפר המאזין, "אני כועס על כך שאני מוותר לו שלא לעשות את השיעורים, ומתקשה למצוא את הדרך הנכונה".
אז מהי אותה סמכות הורית עליה דיבר המאזין? "סמכות הורית היא כאשר הילד יודע שיש לו על מי לסמוך", הסבירה מיכל, "כשכואב לי הראש ואני רוצה להישען על משהו, ככל הנראה אשען על קיר ולא על כיסא או וילון. למה? כי אחרי שפעם ניסיתי להישען על כיסא ועל וילון ונפלתי, ניסיון החיים לימד אותי שרק הקיר הוא יציב". לדבריה, כל מה שאנחנו יודעים על החיים אנחנו יודעים מנסיוננו האישי - וזהו בדיוק המצב בסמכות הורית.
"עליך לייצר דמות אבהית שתגרום לילד לסמוך עליך", הציעה מיכל, ובאותה נשימה הדגישה כי הסמכות ההורית לא לגמרי קשורה להכנת שיעורי הבית. "אתה מצפה לקבל את שיתוף הפעולה של הילד שלך, אבל אתה לא יכול לגרום לו לשבת כי הוא יקום ויזוז. מה גם, אתה לא יכול לגרום לו שלא להתחצף אליך כי הפה שלו ברשותו, ואי אפשר לגרום לו לסדר את החדר כי הידיים שלו ברשותו. זו לא סמכות, אלא שיתוף פעולה.
"כדי שילד ישתף פעולה, צריך להיות הורה סמכותי שסגור על עצמו, הורה שמתכוון למה שהוא אומר ומקיים את ההבטחות והאיומים שלו. הורה שאצלו 'לא' זה 'לא' והשעה אחת היא לא השעה שתיים. מילה שלו זו מילה".
חבר, אתה חופר
בשיחה שקיים המאזין עם בנו נודע כי הילד מעדיף להכין שיעורי בית רק עם אימו כי היא פחות - ובכן, חופרת מאביו. "הילד אמר לי שאני מנסה לנתח ולחקור כל שאלה בשיעורים - אפילו אם מדובר בשאלה קלה. והאמת, זה נכון".
"נו, אז זאת הסיבה. אתה עושה את זה לא נכון ומבאס את הילד", אמרה דליות. נכון שחשוב להעשיר את עולמו של הילד, אבל לא כדאי לעשות את זה בזמן הכנת שיעורי הבית. "אני מבינה את הכוונות שלך, אבל שיעורים זה עונש. לדעתי, הם לא נדרשים ולא תורמים, אלא רק מבאסים.
"אתה יכול להגיד לו שחשבת על מה שהוא אמר לך, ולכן תעשה את השינוי ותנסה לשבת לידו מבלי לדבר. הוא ילמד ויפתור את השיעורים ואם הוא יצטרך עזרה הוא ישאל אותך. אתה מצידך תעשה מאמץ לא לחפור. כשאתה אומר לו את זה, כדאי שתכניס בזה מעט הומור, כמו למשל 'יהיה לי קשה אבל אשתדל', או אחרי שהוא מסיים תגיד 'נו, איך הייתי? הצלחתי?'"
אז מתי בכל זאת כדאי להרחיב את הידע של הילד וללמד אותו דברים חדשים שלאו דווקא נלמדים בבית הספר? בשעות הפנאי, כמובן. "כרגע, הדרך שלך לא מתאימה לו. זמן הכנת השיעורים הוא לא הזמן להעשיר את עולמו. קח אותו להרצאות או שתאזינו יחד לפודקאסטים", הציעה מיכל.
לבסוף פנתה מיכל למאזינים וביקשה לעשות קצת סדר בדברים: "לדעתי, הדבר הנכון זה ללמוד תוך כדי החיים המשותפים מה טוב ונוח לנו בתור הורים. אני שנאתי ללמד את הילדים שלי לרכב על אופניים ולכן זה היה התפקיד של בעלי, ואילו אני ישבתי והכנתי איתם שיעורי בית. לעומת זאת, בעלי אף פעם לא אהב - ועדיין לא אוהב, לשחק במשחקי קופסה, כך שהוא אף פעם לא שיחק עם הילדים והנכדים במשחקי קופסה ואני כן.
"אם אנחנו כהורים רואים שיש תפקיד מסוים שהולך לאמא טוב יותר מאשר לאבא, אולי כדאי שזה לא יהיה התפקיד של אבא כי זה גם יוצר התנגדות. כל הורה צריך לעשות את מה שנעים לו והוא מתחבר אליו", סיכמה.
עריכה: מיכל דאבי
