שומרת אחותי
מיכל על הסיבה לאלימות מצד הילדה: "זה אומר שהיא מרוויחה משהו פסיכולוגי וקיומי"
המאזינה היא אימא לילדה בת שלוש ולילדה בת שנתיים שנוטה להתנהג בתוקפנות, והיא אינה יודעת איך לטפל בהתנהגותה האלימה; דליות: "יש לטפל בילדים באופן הגיוני ומלמד, ולא לתת להם עונש שישפיל אותם".
המאזינה מורן שוחחה עם מיכל דליות בתוכניתה ב־103fm וסיפרה בצער כי אינה יודעת כיצד להתמודד עם התקופנות של בתה בת השנתיים: "היא תמיד מרביצה, במיוחד לאחותה הגדולה. כשהיא יוצאת מהחדר אחרי שנכנסה לשם לבקשתי על מנת שתירגע, היא יוצאת ואומרת 'נרגעתי' אבל כמובן שהיא שוב מרביצה. אני לא יודעת מה לעשות יותר".
"ילדה בת שנתיים היא ילדה שפועלת על פי הדחפים והיצרים שלה", הסבירה דליות, "כולנו נולדים עם יצרים - אחד מהם זה תוקפנות, כולנו תוקפניים ברמה כזו או אחרת. ההורים מלמדים את הילד שזה לא יפה להתנהג בתוקפנות והילד לומד להתאפק ולפרוק את התוקפנות בצורה אחרת", והמשיכה: "יש הורים שמדברים עם הילד הרבה ומסבירים לו כל פעם מחדש שההתנהגות התקיפה שלו לא טובה ואז עוברים לשלב של הענשה, אבל כמו שאת רואה - זה לא עוזר".
על פניו, נראה שהילד משלם מחיר על כך שהוא לא מקשיב להוריו, אך לפיו דליות זה לא המצב: "אם הילד ממשיך עם ההתנהגות שלו וההורים ממשיכים עם העונשים, הנוסחה אומרת שהוא מרוויח מזה משהו. 'רווח' אצל ילדים הכוונה למשהו פסיכולוגי קיומי, כלומר 'ההורים שמו לב אלי והגיבו'. בתך הקטנה חושבת לעצמה, אחרי כל פעם שאת מענישה אותה שהיא חזקה ומוכיחה לך שלמרות שאת לא מרשה לה, היא מרשה לעצמה ו'מנצחת' בסיטואציות האלה".
אלימות ללא רווחים
"את צריכה להפסיק את ה'רווחים' של הילדה", הציעה מיכל למאזינה, "תאמרי לקטנה: 'לפעמים את מרביצה לאחותך ואני לא מרשה שירביצו לילדים שלי. אם מישהו ירביץ לך בגן אני תמיד אשמור עליך, ואוי ואבוי אם מישהו לרביץ לאחותך כי עליה אני תמיד אשמור. לכן מהיום אם לא תצליחי להתאפק, אקח את אחותך וארחיק אותה ממך כי אני רוצה לשמור עליה' ואל תסיימי את השיחה ב'בסדר?'. את הרי לא מבקשת את רשותה, את מודיעה לה מה הולך לקרות החל מהיום והלאה".
"בפעם הבאה שזה יקרה, כל ה'רווחים' שהיו לה עד עכשיו - שיחה, הסבר, שליחה לחדר, ייעלמו", אמרה דליות "קחי את אחותה מבלי להביט לקטנה בעיניים ולכי איתה להתסכל מהחלון. הקטנה תהיה בשוק כי היא לא תבין לאן נעלמו כל ה'רווחים' שלה, זה יבלבל אותה נורא. יכול להיות שהיא תרוץ אחריך ותתחיל להרביץ, או שהיא תישאר עומדת במקום ותבכה. במקרה הזה, את לא צריכה להחרים את הילדה, היא הרי לא בעונש, אלא את יכולה להזמין אותה להביט יחד איתכן מהחלון".
לבסוף, סיכמה דליות את הנושא והסבירה שאל לנו להיכנס למלחמות עם הילדים שלנו: "בסיפור הזה מדובר על תינוקת בת שנתיים, אבל גם אם הילדה הייתה בת שמונה, אין מה להילחם איתה ולשלוח אותה לחדר. המטרה פה היא ללמד את הילדה מה יקרה אם וכאשר היא תרביץ. תהיה פה פעולה הגיונית, מלמדת ולא משפילה".
עריכה: מיכל דאבי
