משפחה וחצי: איך הופכים למשפחת אומנה?
ברוכים הבאים הביתה: מיכל דליות הציגה את כל הדרכים לחיזוק הערך העצמי אצל ילדי אומנה • "אם הילד לא רוצה לעשות שיעורי בית אל תכריחו אותו"
הכרתם את אהבת חייכם, התחתנתם, ואפילו הצלחתם לרכוש דירה. הילדים הגיעו והביאו איתם אינספור רגעי אושר, ובשלב מסוים החלטתם להרחיב את הלב ולגדל ילד או ילדה שהוצאו מחזקת הוריהם הביולוגים משום שלא יכלו לגדלם.
גם המאזינה בת-אל בחרה לפתוח את ביתה לילד אומנה מקסים בן 8 שהגיע לביתה אחרי כמה וכמה אירועים לא פשוטים שעבר בחייו הקצרים. "מדובר בילד מאוד חכם", סיפרה המאזינה למיכל דליות ב־103fm אבל אחרי שנה וחודש היא מצפה שהוא יצליח למצות את הפוטנציאל שלו, "לצערי הוא לא מאמין בעצמו. אנחנו עושים את הכל בשביל לחזק אותו, מנהלים איתו שיחות על בסיסי יומיומי וולצערי התוצאות עדיין לא הגיעו. הילד הוא צ'ארמר ומקסים, אבל לא דורש מעצמו להגיע לתוצאות, אין בו כל הישגיות, והוא לא מאמין שהוא יכול להצליח. אחרי תקופה כל כך ארוכה של ניסיונות אני חושדת שהבעיה הזו יושבת על עניין רגשי".
מיכל דליות באה לעזרת האם המודאגת, והדגישה שמדובר בילד שבתפיסה הפנימית שלו הוא אינו מרגיש ראוי לאהבה, "הילד גיבש דעה על עצמו שהוא מאכזב ולא מוצלח", אמרה דליות, "הדימוי העצמי שלו בעייתי והוא בטוח שאף אחד לא יצליח לאוהב אותו באמת".
דליות חושדת שבתפיסה הפנימית של הילד פשוט לא טוב לו, "כנראה שמישהו טרח להגיד לו שהוא לא ילד טוב, או שמישהו התנהג אליו באופן כזה שהילד גיבש דעה שהוא ילד מאכזב, לא מוצלח, ואף אחד לא יצליח לאהוב אותו באמת. הילד הזה עבר חיים לא פשוטים, העבירו אותו מיד ליד כמו חפץ. לתפיסתי אין לו כל ערך עצמי, הוא הלך לאיבוד בתוך הסיפור המורכב שלו, ולא באמת מצליח להתרומם".
בהמשך הוסיפה דליות כי הדימוי העצמי שלנו מורכב משני חלקים - מה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו, ומה שאנחנו חושבים על עצמנו. לצורך העניין אם ילד חושב שהסביבה בטוחה שהוא חכם, אבל הוא לא חושב ככה - לא משנה מה תגידי לו זה לא יעזור, הכל ייפול על אוזניים ערלות.
המאזינה הסכימה איתה, ואמרה שהילד מפרש ניסיונות לעזרה בצורה לא טובה, "גם כשהבאנו לו מורה להוראה מתקנת הוא חשב שזה בגלל שהוא תלמיד גרוע ולא יודע כלום. הילד הזה הגיע ממקום לא יציב, ממשפחה לא מתפקדת. אף אחד לא בדק לו את התיק בבית, ולא תמיד היה לו כריך לקחת לבית הספר, ואני מרגישה שהתפקיד שלנו הוא באמת לתת לו הזדמנות אמיתית ולחזק את הביטחון שלו בעיקר בעצמו".
סופר נני הקשיבה לה בעיון רב וטענה שככל הנראה הלימודים הפכו לנקודת התורפה שלו, ובכדי לגרום לו להאמין בעצמו אי אפשר להשתמש במטה קסמים. "במקום להשתמש בשירותיה של מורה להוראה מתקנת את צריכה להתרכז בנקודות החזקות אצלו ובכך לסייע לו להתחזק מבחינה רגשית", אמרה דליות, "בחצי שנה הקרובה עלייך להניח את הלימודים בצד ולמצוא דרך לשלב אותו בבית הספר בצורה אחרת".
המאזינה סיפרה שהילד מאוד אוהב לצייר קומיקס, ואילו מיכל מצידה מאוד התלהבה, "נהדר! תפנו להנהלת בית הספר ותבקשי לשלב אותו עם עוד ילדים מכיתות יותר נמוכות שאוהבים קומיקס. פעם בשבוע הם יצאו מהלימודים לשעה, וביחד יוציאו את קומיקס בית הספר, והוא יתפקד כעורך הראשי".
לא רוצה לעשות שיעורי בית? לא צריך!
בהמשך התייחסה דליות לסוגיית שיעורי הבית, והפתיעה אפילו אותנו, "אם הילד לא רוצה לעשות שיעורי בית אל תכריחי אותו", אמרה למאזינה המודאגת, "יהיו לו עוד שנים רבות להתפתח מבחינה לימודית. שום דבר לא יהיה מאוחר מידי אם הוא לא יעשה שיעורי בית בכיתה ג'. כרגע, לפחות בחצי שנה הקרובה, תתרכזו בלחזק אותו - לרשום אותו לחוגים שהוא אוהב, ולהעשיר אותו בתחומים שהוא מבין בהם.
המאזינה הציגה זווית נוספת לעניין וסיפרה שפעמים רבות הילד תוהה למה הוא קורא פחות טוב מחבריו לכיתה, ולא מבין למה הם שולחים אותו להוראה מתקנת, "אני אומרת לו שהוא צריך להתאמן ובהדרגה יצליח להיות ברמה של חבריו לכיתה". בנקודה זו עצרה אותה דליות, ואמרה: "את לא נותנת תשובה טובה לילד. אל תהיי מורה, וזכרי שאת לא יכולה לתת לו תשובה של הפקת לקחים". לתפיסתה של המומחית אם הילד שואל למה הוא לא קורא או כותב כמו כולם להגיד לו שהוא החליף בכל שנה בית ספר, ושזה לא דבר פשוט. יש להגד לילד שהוא ידע לקרוא עד לסוף השנה. "ילד כזה לא צריך לקבל תשובה של 'אתה יודע מה אתה צריך לעשות' כשהוא יודע שאין לו באמת את הכוחות לעשות את זה", אמרה דליות, "וגם את ואני יודעות שכרגע אין לו את הכוחות לעשות את זה. גם אם את חושבת שהוא מפרש את השיעורים עם המורה המתקנת כחולשה הוא צודק, הרי טמבל הוא לא, ומי הולך להוראה מתקנת? מי שצריך לתקן משהו".
הקסם אצל ילדים הוא שכל אחד יודע להתמודד אחרת עם דברים, ועל זה בדיוק מדברת המומחית: "ילד אחר, שיודע שהוא מהמם, יצליח לקבל את העזרה ולהתמודד עם זה אחרת. הוא יגיד לעצמו 'וואלה בזה אני חזק, והנה עכשיו נתנו לי הוראה מתקנת ואני אתחזק'. הילד שלכם לא מהמם בעיניו, הוא לא שווה בעיניו, ולכן הוא רואה את הדברים ככה. אין לו בכלל תחושת ערך עצמי. אני חוזרת שוב ומבקשת שתעזבי את ההוראה המתקנת לכמה חודשים".
לתפיסתה של מיכל ההורים חייבים לחזק את הילד מבחינה רגשית, לפני שהם ממהרים לשפר את הישגיו בבית הספר, ובהדרגה הוא יצליח למצות את הפוטנציאל שלו עד תום. הרי ילדים מסוגלים ללמוד הכי טוב דרך חוויות ולא דיבורים, "ואם תעניקו לו חוויות של עוצמה במקום לדבר איתו על זה. אם תוותרו על ההסברים והפקות הלקחים ותתנו לו להרגיש מוערך ומועצם, ותתרכזו בנקודות החוזקה שלו תוכלו לראות שהוא מצליח להתקדם ולהשתפר. הילד הזה צריך חוויות שיוכיחו לו שהוא מהמם וחכם, שהוא יכול ומצליח, וזה יקרה רק אם תרכזו את כל המאמצים לתת לו להרגיש ככה. תמשיכו לחזק אותו רגשית ותעניקו לו את הכלים שיעזרו לו לעבור את התהליך הזה בהצלחה".
אחרי שיחה כזו אנחנו בטוחים ששנת הלימודים הבאה תהיה מוצלחת ומשמעותית עבורו, כי לכל ילד מגיע להרגיש כמו סיפור הצלחה - קל וחומר אם הוא עבר סיפור חיים כה מורכב.
