הטיפים של אלון גל

"מהו השלב הראשוני ההכרחי בכל תהליך? מהיכן מתחילים הדברים לקרות? הכול מתחיל בצעד קטן שנקרא הצהרה, במהלכה אנחנו משמיעים בקול, זועקים לעולם את הרצונות, השאיפות והחלומות שלנו. היא הקול הפנימי שלנו שיוצא החוצה". בספרו '100 שיעורים על החיים' אלון גל מדריך אותנו כיצד לנצל הזדמנויות ולעמוד מולם בגבורה ואומץ. קראו טיפים נבחרים ודוגמאות מעשיות כדי להכיר ביתרונותינו ובמי שאנחנו.

לשחק את המשחק

תהליך האימון בהקשרו הרחב עוסק בשיפור יכולות רלוונטיות. שחקני כדורגל, למשל, מתאמנים בשיפור כושרם הגופני, יכולתם להבקיע כדור לשער, ריצה עם כדור, התמסרות וכדומה. מיומנויות אלה נחוצות להם כדי לשחק את המשחק. כאשר אנחנו מתאמנים בפיתוח יכולתנו האישית, עלינו להכיר את כללי המשחק שאנחנו מבקשים לשחק, להסכים לשחק לפי אותם כללים ולהתמקד בשיפור היכולות הרלוונטיות הקיימות בנו. כמו שחקן כדורגל, גם שחקן במשחק החיים לא יכול להסתפק באימון תיאורטי. גם שחקן במשחק החיים, אחרי שלמד את הכללים והסכים לשחק לפיהם, חייב לעלות על המגרש, לעשות, להשתתף, לעתים גם לקחת סיכונים, להעז, "להתלכלך", לצאת מ"אזור הנוחות", להתאמץ, להזיע, להשקיע, ללכת עד הסוף ולא לוותר. הניצחון יבוא רק אם נהיה שחקנים פעילים ב"מגרש" שבו בחרנו לשחק.

אריק, אחד מחברי הטובים, נקלע לסיטואציה כלכלית לא פשוטה. עסק לשיווק מוצרי חשמל שבבעלותו נקלע לקשיים, ובמשך שבועות ארוכים הוא היה עסוק בלהוכיח לעולם שכולם לא בסדר, הוא ביקר ללא הרף את התנהגותה של אשתו, שפט בחומרה את שותפו והיה עסוק כל אותה העת בלְבַכות את מר גורלו. הוא היה יכול לעשות פעולות רבות כדי לשפר את מצבו: למכור חלק מהסחורה בהנחות גדולות כדי לצמצם הפסדים, לבצע פעולה פרסומית מהירה, להכריז על יום הנחות ענק וכדומה, אבל הוא פשוט לא עשה כלום. לו היה מקדיש מחצית מהאנרגיה שהשקיע ב"מה לא בסדר" בלהיות "שחקן" במגרש החיים שלו, היה חוסך מעצמו ימים רבים של כאב וסבל.

אז מדוע אנחנו בוחרים לצפות מהצד, ולא לקחת חלק במשחק החיים שלנו? הרי לא יכול להיות שלא אכפת לנו מעצמנו?! לעתים אלה ההרגלים שחזקים מאיתנו. אנחנו מעדיפים לא להסתכן, לא להחליט ולא לבחור. אנחנו נכנעים לאזור הנוחות שלנו, נשארים מוגנים במרחב מוכר ובטוח לכאורה. כצופים מהצד, ההשפעה שלנו על המתרחש בחיינו שולית, והסיכוי שלנו להגשמה ולהשגת פריצת דרך משמעותית שואף לאפס. המרחב ה"מוגן" מספק לנו תחושת ביטחון לכאורה, אך לאורך זמן אנו מאבדים כל יכולת אמיתית להשפיע על חיינו. זהו בדיוק השלב שבו הנסיבות מתחילות לשלוט בנו.

מי שמורגל במרחב הזה מכיר את תחושות התסכול, הדריכה במקום, האכזבה וההחמצה. המתורגלים בלשחק את המשחק, לעומת זאת, מדווחים על חדוות עשייה, השפעה, כוח, העזה וסיפוק. אני לא מכיר דרך "לנצח במשחק" בלי "לעלות על המגרש". נכון, לא תמיד ניתן לנצח. יש משחקים שמסתיימים בתוצאות מאכזבות, אבל אם נתמודד, נהיה על המגרש, נתאמץ, ננסה ונעז שוב ושוב, אין סיכוי שלא נהיה אלופים בסוף.

מה עושים?

•  אתרו תחום בחייכם שבו אתם צופים מהצד, שופטים או מבקרים.
•   אמדו מהו ההפסד שלכם בתחום זה.
•   מה תוכלו להרוויח אם תתחילו להיות מעורבים, לעשות, "לעלות על המגרש", לשחק.
•  רשמו סדרת פעולות שבועית שמביאה לידי ביטוי את בחירתכם החדשה, הקפידו לבצע פעולות אלו ולדווח לעצמכם מה הרווחתם, מה השתנה, ואילו תוצאות קיבלתם בעקבות הבחירה להיות שחקנים.

הצהרה בדרך להצלחה

מהו השלב הראשוני ההכרחי בכל תהליך? מהיכן מתחילים הדברים לקרות? מאין צומחים הדברים הגדולים ביותר? הכול מתחיל בצעד קטן שהוא לאו דווקא צעד מסובך. זוהי פעולה קטנה אבל ענקית, זעירה אך משמעותית, פשוטה אך מחייבת ביותר. בלעדיה אין דבר, אין דרך, אין התחלה וּודאי ודאי אין תוצאה.

הפעולה המכרעת כל כך הזאת נקראת הצהרה. במהלכה אנחנו משמיעים בקול, זועקים לעולם את הרצונות, השאיפות והחלומות שלנו. ההצהרה היא הקול הפנימי היוצא החוצה.

הביטו סביבכם אל בניין מגורים, או משרדים או קניון, וחשבו מה היתה הפעולה הראשונה שהיתה צריכה להיעשות כדי שהבניין הזה יקום. לפני אישורים, הנחת יסודות, חיזוק ותמיכה של הקירות והרצפה, הרבה לפני שלב התכנון והאדריכלות, שלא לדבר על עיצוב הפנים, לפני כל אלו היתה צריכה להתקיים פעולה פשוטה שמצויה בבסיס כל בניין. למישהו היה צריך להיות רעיון, מחשבה, שפה יקום בניין. הוא הצהיר, "כאן אני הולך להקים בניין," בקול רם באוזני מישהו אחר, ואז התחיל "לגלגל" את הרעיון. אם הרעיון היה נשאר במוחו של איש אחד, מן הסתם לא היה קורה הרבה.

כשעופר הגיע לייעוץ, הוא היה רווק בן שלושים ושתיים. הוא חש בודד ולעתים אף מיואש. הוא לא הצליח למצוא בת זוג, ובזמן האחרון חש שאין לו הזדמנויות להכיר נשים. השאלה הראשונה ששאלתי אותו היתה אם הוא הצהיר על כך. "מה?" הוא שאל, "האם עשיתי מה?" כמו במקרים רבים אחרים של אנשים המתקשים להשיג מטרה בחייהם, גם במקרה של עופר אנשים בסביבתו לא ידעו כלל שהוא מחפש בת זוג לקשר רציני. כך שהמעגל הקרוב ביותר אליו, זה שמכיר אותו היטב ומן הסתם רוצה שיהיה לו הכי טוב, לא היה מכוון כלל להכיר לו בנות זוג פוטנציאליות, וזו בהחלט היתה החמצה. עופר החליט להצהיר במפגש משפחתי קרוב ובמקום עבודתו שהוא מעוניין להכיר מישהי לקשר רציני. ההצעות לא איחרו להגיע.

מובן שהצהרה בלבד לא מספיקה. אני לא מתכוון להשלות ולומר שאם רק נגיד, רק נזרוק משאלות לחלל החדר, הן יתממשו. הלוואי שכך היו הדברים עובדים. עם זאת, הצהרה היא השלב הראשון שמאחוריו עומדת התכוונות ממשית, התכוונות היא המחויבות שלנו להצהרה.

אחרי שהצהרנו, התחייבנו ואנחנו עומדים מאחורי המילים שלנו, כל שנותר הוא לעשות. זהו, כמובן, השלב שבו רבים מאיתנו נתקעים. למה? כי לעשות זה קשה. זה מעמת, זה לא פשוט, צריך לצאת מאזור הנוחות, אי אפשר להיות עצלן או ותרן. זה גם מפחיד, הכישלון אורב בפתח, מה יקרה אם זה לא יצליח? צריך לוותר על הרגלים ישנים, להילחם, להיאבק, לנסות שוב ושוב... למי יש כוח לכל זה... העשייה היא קשה ביותר אך גם המתגמלת ביותר. עשייה היא תזוזה, התפתחות, צמיחה, סקרנות, אנרגיה חיובית, הנעה, למידה וסיפוק. ההצהרות שלנו ללא התכוונות ועשייה לצדן אינן שוות מאום. כלום. שום דבר. הן פשוט מתפוגגות באוויר העולם בלי להשאיר זכר. ההצהרות שלנו ללא עשייה הן סתם עוד אוסף של אותיות שהרכבנו למילה או למשפט, אין להן שום כוח בעולם הממשי, בעולם התוצאות. שלמות אישית אמיתית נוצרת כאשר ההצהרה הופכת הלכה למעשה למשהו ממשי, אפילו קטן.

נחזור לדוגמת הבניין ונסיק ממנה על כל תחום אחר בחיינו. חשבתם פעם כמה סיפוק וגאווה חש האדם שהצהיר ש"כאן צריך להיות בניין", כשהסרט האדום של חנוכת אותו בניין נגזר ברוב כבוד?

האם כאשר אנו הופכים את הצהרותינו למעשים, התוצאות יהיו בדיוק כפי שחלמנו? לא בטוח. מה שבטוח הוא שאם לא צירפנו עשייה למשוואה, אין סיכוי שמשהו מהרצונות שלנו יתגשם. הצהרה, העזה, התכוונות ועשייה פותחות צוהר להגשמת רצונותינו.

מה עושים?

•  בחרו דבר אחד שהייתם רוצים לעשות ואינכם מצליחים לעמוד בהתחייבות שלכם כלפיו.
•  הצהירו במלוא הכוונה, בקול רם מול המראה, מול חברים, מול עצמכם, מה אתם הולכים לעשות מעכשיו, ומרגע ההצהרה צאו לדרך והתאמנו בלעשות.
•  עמדתם בהצהרה שלכם? פרגנו לעצמכם והוקירו את עצמכם - זה לא מובן מאליו!
•  לא עמדתם בהצהרה ובהתחייבות? אל תלקו את עצמכם, הצהירו על התיקון וצאו לדרך.

אהוּב? לא בכל מחיר!

לעולם לא אשכח את הבוקר שאחרי שידור הפרק הראשון בעונה הראשונה של "משפחה חורגת"; פתחתי את העיתון וגיליתי עמוד שלם, שעליו מרוחה ביקורת קשוחה, ובמילים עדינות, מאוד לא אוהדת. קראתי פעמיים-שלוש בתדהמה את הכתוב וראיתי כיצד מנותחות מחשבותי ופעולותי ללא שום קשר אמיתי למציאות, ותוך כדי הנחת הנחות לא רלוונטיות בעליל. אני זוכר עד כמה התאכזבתי וכאבתי, בייחוד כאשר בהמשך אותו היום הצטרפו למבקרים באתר האינטרנט של אותו עיתון עשרות טוקבקיסטים לא מפרגנים, שנהנו להוסיף שמן למדורה. הייתי המום לחלוטין. הרי הייתי כל כך גאה בתוצר וידעתי כמה אהבה הושקעה ביצירה המיוחדת הזאת.

נפגשתי עם חבר וחלקתי איתו את האכזבה וההלם שלי מכך שלא כולם מתעלפים ממני ומאוהבים במה שאני עושה. החבר קרא את הכתבה באתר האינטרנט, הסתכל עלי במבט מופתע והעיר את תשומת לבי לכך שמתוך מאות תגובות של גולשים, אני בחרתי לראות דווקא את העשרות הבודדות שאהבו פחות, ולא את המאות שאהבו את התוכנית ופירגנו לי. זאת היתה עבורי תחילתו של מסע מעניין ומַחכים, שבמהלכו הבנתי שלא כולם יאהבו אותי תמיד ולא תמיד אהיה במרכז הקונצנזוס, ואין זה אומר דבר וחצי דבר עלי, על כוונותי או על איכות פעולותי. זה רק אומר שביצירה, כמו ביצירה, חלק יאהבו יותר וחלק פחות.

במהלך השנים מאז ועד היום הבנתי עוד יותר שככל שמעשינו משמעותיים יותר ונוגעים ביותר אנשים, כך באופן טבעי נזכה ליותר אהבה וגם ליותר קנאה, לחוסר פרגון ולחוסר הסכמה. כדי להתקדם ולחוות הנאה אמיתית מפעולותינו, עלינו לפתח מנגנון פנימי שמאיר את דרכנו, ולא להיות מונעים מצורך באהבה בכל מחיר, כי צורך כזה הוא צורך ממית ומדכא. דוגמאות מתוך חיינו לא חסרות. כולנו מכירים את ה"nice guy" שמוכן לשלם כל מחיר כדי לזכות באהדת הסובבים, ואת אלה שעובדים איתנו ולא יעזו לנקוט יוזמות כדי לא לאבד את אהדת הכלל.

ריקי, אם לשלושה ילדים בוגרים, התרגלה לוותר ללא תנאי ובלבד שילדיה "יהיו מרוצים" ממנה ומתרומתה לחייהם. במהלך האימון היא הציבה לראשונה בחייה את רצונותיה והעדפותיה לפני דרישות ילדיה ממנה. היא הקפידה להתאמן בחדר כושר, ואף הצליחה להתמיד, החלה ללמוד, דבר שמעולם לא עשתה, ואפילו נסעה לחו"ל עם חברות. לילדיה לא היה פשוט בהתחלה, שכן גם הם התרגלו לכך שאמם מוותרת על הכול למענם, אך לאחר כמה חודשים התגלה השינוי כמוצלח גם עבורם. ההסתכלות החדשה על חייה ועל העולם פתחה לה אפשרויות, תחושות חופש וצדק, ובעקיפין גם ממד חשוב בחינוך ילדיה; הרי אנו מבינים שחינוך איכותי אינו בהכרח ריצוי ילדינו, אלא הטמעת ערכים משמעותיים בחייהם.

הצורך לזכות באהדת הסביבה נובע בראש ובראשונה מן הצורך "להיות מספיק טוב" בעיני עצמנו. הצורך להשתייך, להיות חלק מהחבר'ה ואפילו קצת "להיות מקובל" הוא צורך שאנו גוררים איתנו מגיל צעיר, כאשר "השיווק החברתי" בכיתה ובבית הספר נדרש לנו כדי להגדיר את עצמנו מול החברה והסביבה. הצורך הזה חזק מאוד, ובחיי פגשתי מאות מאומנים שיעדיפו להישאר שנים במקום עבודה משעמם ובלתי מספק, רק כדי לא להיחשף לביקורת על החלטותיהם מצד חבריהם ובני משפחתם. משוב הוא דבר טוב, ולפעמים חשוב לבקש משוב מהסביבה. עם זאת, צריך לזכור שרק אנחנו יודעים מה באמת נכון לנו ומה באמת בוער בקרבנו, ולשם עלינו לנתב את חיינו. חשוב להיות נאהבים, אבל לא בכל מחיר.

מה עושים?

•  הכינו רשימה של כל אותם דברים שמהם אתם נמנעים ושל כל הפעולות שאותן גנזתם רק כדי להימנע מביקורת.
•  זַהו מהו החשש שעמד בבסיס הדברים. מי הם אותם אנשים שחששתם לאכזב או להיתפס על ידיהם כלא מספיק טובים?
•  בחרו אדם או שניים מהאנשים האלה ושתפו אותם בהרגשתכם.
•  התחייבו לפעולה אחת יוצאת מגדר הרגיל, שבה אתם מוכנים להסתכן בחוסר שביעות רצון של סביבתכם, אבל העשייה תעצים אתכם ותעשיר את חייכם.

פשטות

בשנים האחרונות השתרשה במחוזותינו הנטייה לזהות פשטות עם פשטנות, זילות ושטחיות. המורכב והמסובך, שלא לומר המתוסבך, הפכו להיות מושא נפשם של האינטלקטואלים לכאורה, אלה שציניות היא שפתם הראשונה ושפת הז'רגון היא תחפושתם, והן לרוב, יש לומר, מעיקות ומחריבות חלקות טובות ופשוטות. אנשים נהדרים, אותנטיים ופשוטים מתביישים בהיותם כאלה. הם עושים כל מאמץ, גם אם מגוחך, להיראות מורכבים ולהישמע מסובכים.

אני פוגש אותם כבר שנים בדיונים ארגוניים, משתדלים בכל כוחם להישמע חכמים, לצטט ציטוטים ולהתעלות בכל דרך על חברי הקבוצה האחרים. להוכיח שהם יותר טובים אף שלמעשה הם מסתירים חולשה וחוסר ביטחון. אנשים שוויתרו על הפשטות למען הסיבוך המיותר, ואף מחמיצים מערכות יחסים כשהם מפרשים פנייה פשוטה וגילויי רגש אותנטיים כחולשה של בן או בת הזוג.

לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו מקשיבים להרצאות בנושאים שונים או לנאומים של נבחרי ציבור, שמחצית מהמשפטים בהם אינם בהירים, עד כדי כך שנדמה שנכתבו בשפה אחרת בכלל. כך גם בשיחות "ברנז'איות" או בפורומים השונים באינטרנט, השיח השולט הוא הציני והמסובך לכאורה.

ככל שאדם טורח להתרחק ממה שפשוט, כך הוא מתרחק ממי שהוא, ולא ירחק היום שבו הוא יחיה בשקר עם עצמו. שלא לדבר על האפשרויות הרבות שהוא מחמיץ. שכן המשפט, "זה נראה לי יופי!" גם מובן וגם איכותי יותר ממשפט מורכב ומתוסבך כמו: "תראה, סך הכול זה נראה בכיוון הנכון וגם מכיל את כל הפרמטרים ש..."

לחשוב פשוט, לתקשר פשוט או להביע את רגשותינו, זו הדרך הבטוחה ביותר להיות קרובים לעצמנו ולמטרתנו.

מה עושים?

•  זַהו מקומות או מערכות יחסים שבהם אתם נוטים להשתמש בשפה מורכבת, צינית ומתחכמת ללא צורך.
•  נסו לאתר את מקור האיום או חוסר הביטחון שאתם חווים במערכות היחסים האלה.
•  נסו למסור מסר חלופי, פשוט ונוח עבורכם, שיבטא ביטחון פשוט במי שאתם.

הזדמנויות

אף שכולנו מבינים ומכירים את המושג ערנות מעצם זה שאנו מתעוררים בכל בוקר ליום חדש, עדיין עבור רובנו השפעתה המכרעת של הערנות על איכות חיינו לוטה בערפל. בעוד ההבחנה בין שינה לערות היא פשוטה, קשה להבדיל באופן מובהק בין ערנות תפקודית למצב של אוטומט תפקודי. האוטומט התפקודי הוא שינה בעיניים פקוחות. ערנות תפקודית ואוטומט תפקודי מתרחשים שניהם במצב של ערות פיזית. הערנות התפקודית האנושית באה לידי ביטוי בתשומת לב, בהבחנה, בסקרנות ובחדשנות, ואילו באוטומט תפקודי ייטלו חלק הקהות, העייפות, העצלנות והמובן מאליו.

דני מעוניין למצוא בת זוג לחיים משותפים. הוא סיפר שפגש מכר ותיק הידוע בעיר בקשריו החברתיים הנרחבים, ורק שעות ספורות אחרי שדרכיהם נפרדו, אמר לעצמו, "חבל שלא שאלתי אותו אם יש לו מישהי להכיר לי." כך, בשל אוטומט שינה תפקודי, הוחמצה ההזדמנות. דני היה ער לכך שהוא מחמיץ הזדמנויות, ומטרת האימון היתה להקנות לו את הכלים לאחוז בהזדמנויות כאשר הן מתדפקות על דלתו. המשימה של דני היתה ליזום מפגש עם אותו מכר ולהצהיר בפניו שהוא מעוניין בבת זוג, כמו כן היה עליו לנצל הזדמנויות ומפגשים נוספים עד השגת המטרה.

במהלך חיינו יזדמנו לנו בין שלוש לחמש הזדמנויות יוצאות מגדר הרגיל, שיכולות להשפיע לטובה על איכות חיינו. רבים מאיתנו לא ינצלו אף אחת מהן בשל שלוש סיבות אפשריות:

נזהה את ההזדמנות, אך לא יהיו בידינו הכלים או המשאבים לנצלה.
נזהה את ההזדמנות, אך לא ננצל אותה עקב פחד מכישלון.
לא נזהה את ההזדמנות, משום שאנו מצויים במצב של אוטומט תפקודי.

מחקרים מצביעים על כך שמתוך מאה אחוזי הזדמנויות מוחמצות, בשמונים וחמישה אחוזים מהמקרים אדם ממוצע לא יהיה ער להזדמנות עקב תפקוד אוטומטי, ורק בחמישה־עשר אחוזים מהמקרים יחמיץ את ההזדמנות בשל שתי הסיבות הראשונות. לפיכך האתגר המרכזי הוא פיתוח ערות תפקודית בכל עת או לפרקי זמן ארוכים ככל האפשר.

מה עושים?

•   בחרו שלוש פעולות יומיומיות, שבהן אתם רגילים לפעול כאוטומט, וחייבו את עצמכם לערנות על ידי כך שתקשיבו לכל המתרחש, תתבוננו בכל אדם ודבר
     ותיצרו אינטראקציה מרבית עם הסביבה.
•  זהו במקום עבודתכם אפשרויות חדשות ליצירת התפתחות, כאשר הסיבה הישירה היא פיתוח עסקי, והסיבה העקיפה היא פיתוח קשרים אישיים.
•  אם אתם נמצאים במערכת יחסים זוגית, בחנו את שגרת חייכם, בחרו שלוש פעולות החורגות מאוטומט ההתנהלות הזוגית ובצעו אותן.

לפעמים לא צריך לעשות כלום

תופעה נפוצה שהייתי רוצה לחלוק עמכם בתהליכים שאני מעביר, ואפילו מלמד, היא הפיכת שפת ההתפתחות האישית והתרגול היומי לאוטומט. כלומר, אדם נמצא בתהליך אימון לאורך זמן רב, והחשיבה האימונית הופכת עבורו לחשיבה אוטומטית. כמובן, לרוב זה מבורך, וטוב לראות אנשים שבמקום להיות קורבנות של הנסיבות הם אחראים לחייהם. מופלא לראות אנשים שהשאלה הראשונה שהם שואלים את עצמם בעת משבר היא, "או־קיי, מה הלאה?" או "איך אני יכול לצמוח מהמשבר?" ברוב המקרים אני מברך מאוד על התפתחות שכזו, ובכל זאת צריך לזכור שגם בתהליך של עשייה, צמיחה והתפתחות אישית יש תובנות שפשוט לא צריך לעשות איתן דבר. פשוט צריך לתת להן להיות. אני יודע שזה יכול להישמע מוזר מאוד, במיוחד ממני, המטיף הגדול לעשייה חסרת פשרות. אבל האמינו או לא, כמה מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר שחוויתי, גם על עצמי וגם בתור מאמן, הגיעו מההבנה שלא צריך לעשות כלום.

למה הכוונה ב"לא צריך לעשות כלום"? נניח שבמהלך שיחות עם עצמנו או עם אחרים גילינו שיש בנו נטייה להרס עצמי. נניח שאנחנו אפילו מודעים כבר שנים לאותה נטייה, ונניח שאפילו ניסינו כבר כמה שיטות כדי להילחם באותה נטייה הרסנית שדופקת לנו את החיים. אז מה נעשה? אנחנו בעיצומו של תהליך אימון, הזדמנות נהדרת להסיר אחת ולתמיד את המכשול הזה ולסדר את החיים כמו שצריך. ננסה להפעיל את כל מה שלמדנו עד עתה, ונתחיל ליישם את כל הפעולות והשיטות שלמדנו. יכול להיות שהדברים אכן יעבדו עבורנו, אפילו לתקופה ארוכה, אבל בחלק לא מבוטל של המקרים באורח "פלא" ככל שננסה לטפל בבעיה, כך היא תלך ותחריף. ככל שנתעסק בבעיה ונטפל בה מכל כיוון אפשרי, כך ה"שד" - במקרה הזה הנטייה להרס עצמי - רק ילך ויתעצם.

כשרינת הגיעה אלי לאימון, היא היתה בת שלושים, רווקה ומשתוקקת לזוגיות. בתחילת האימון הצבנו מטרות, בנינו חזון ואפילו הכנו תוכנית עבודה מפורטת: לכמה פגישות היא צריכה לצאת וכיצד עליה לנהוג, וראה זה פלא, לא קרה כלום. אפילו להפך, ככל שיצאה ליותר פגישות שלא צלחו, כך ירד הביטחון העצמי שלה וגברה האכזבה. אחרי חודשיים שלמים ללא התקדמות, עשיתי מה שאני נוהג לעשות במקרים רבים שבהם המצב תקוע: סיכמנו במשותף שאנחנו מפסיקים לפי שעה לעבוד על השגת הזוגיות הנחשקת. מה כן, אתם שואלים? החלטנו להתמקד בתחומים אחרים בחיים ובכל הקשור לזוגיות, פשוט לא לעשות כלום. במקרים רבים אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים לטפל בדילמה מסוימת, התרופה היא דווקא לא לעשות כלום. פשוט להניח למאבק ולהפסיק לנסות לנצח את הבעיה. במקום זה, מחזקים את מה שכבר קיים ואת מה שהושג בתהליך הצמיחה האישי ומתמקדים בנושאים אחרים. ומה עם רינת אתם שואלים? חמישה חודשים אחרי שהפסקנו לנסות, תוך שהיא מתמקדת בשיפור הסבלנות שלה בתחום עיסוקה בכלל, היא גילתה שיש לה חבר טוב שהוא פוטנציאל לא רע בכלל לזוגיות. אחרי שלושה שבועות נוספים של גישושים, הם נהיו זוג.

המנוחה שמקנה הזמן שעובר מעניקה לנו פרספקטיבה חדשה ובעוד אנחנו לא עושים כלום, הנסיבות עובדות עבורנו. כשנפגוש בהן שוב נראה אותן באור חדש ונפעל באופן שונה ויש סיכוי שאף נכון יותר עבורנו.

מה עושים?

•  אתרו בעיה שאתם מתמודדים עמה כבר זמן רב. נסו לא להתמקד בה, שחררו אותה למשך תקופה ארוכה. בינתיים השקיעו בתחומים אחרים פחות טעונים.
•  אחרי שלושה חודשים חזרו אל הבעיה. רשמו מה השתנה, האם אתם מזהים נקודת מבט מחודשת? האם אתם יכולים להעיד שגישתכם השתנתה? או אולי פשוט מעצם זה ששיחררתם היא איבדה מכוחה המאיים או אפילו נפתרה?

כוחות הנפש

בכל הרצאה או סדנה שאני מעביר פונים אלי משתתפים עם הדילמה הבסיסית מכולן: הם מבינים כל מה שאמרתי וברור להם שיש לעשות מעשה, הם יודעים ששיפור הכושר הגופני לא יתרחש מעצמו, ושכדי להרגיש חיוניים ובריאים עליהם להתחיל להזיז את הרגליים, הם יודעים שכדי לרדת במשקל הם צריכים להתחיל לאכול בריא. הם מבינים גם שאם הם יתלוננו על היעדר סיפוק במקום עבודתם, דבר לא ישתנה אלא אם כן הם יעשו מעשה ויחליפו את המרמור בתוכן משמעותי. אפילו ברור להם שכדי "להגיע" לילד שלהם, הם צריכים להתחייב לשיחה יומית או לבילוי יומי משמעותי אחר. הכול ברור חוץ מדבר אחד, ואותו הם שואלים אותי בכל פעם מחדש, וכשאני מסתכל עליהם אני רואה עיניים עייפות המבטאות את תוכן השאלה: "איפה אני מוצא את כוחות הנפש כדי להתחיל לזוז קדימה?"

כוחות הנפש הם המשאב החשוב ביותר ליצירת תהליך משמעותי ותנועה קדימה בחיים. שהרי ללא כוחות הנפש אנו מעדיפים או נאלצים להמשיך לחיות במערכות חיים בינוניות, משעממות וללא כל חלופה הניתנת ליישום, לפחות מנקודת מבטנו. ובכן, חשוב להבין שכוחות הנפש הם שריר, לא שריר פיזי, אבל בהחלט שריר מנטלי, וכשמאמנים אותו ומביאים אותו לידי ביטוי בחיינו על בסיס קבוע, הרי הוא יהיה מוכן ומזומן לפעולה בכל רגע. לעומת זאת, אם נזניח אותו הוא יתנוון ויתדלדל, וכמו כל משאב אחר, לא נוכל להפעילו בעת הצורך, לכן גם נחווה מרמור, עייפות וקיבעון בחיינו.

למה הדבר דומה? יצאנו לטיול, ועכשיו עלֵינו לטפס על הר גבוה ותלול למדי, כזה שמחייב שריר לב מפותח, ריאות מפותחות ושרירי רגליים מכובדים. אבל אף שאנחנו יודעים כל מה שצריך לדעת על כושר ובריאות, בעשור האחרון לא עסקנו בפעילות גופנית על בסיס קבוע. כבר בתחילת העלייה נחוש עייפות נוראה, ואפילו ננסה לשכנע את שותפינו לטיול למצוא מסלול אחר לאותו יום... כלומר, נוותר מראש. אם לא נוותר, הרי ברור מאליו שגם אם נצליח לטפס במעלה ההר, נעשה זאת בהתנשפות ועם שרירים כואבים. ולא נהנה מהנוף היפה ומאוויר ההרים הצלול. אחרי כמה ימים יציעו לנו להצטרף לטיול נוסף. כנראה הפעם נעדיף אפילו לא לנסות. שהרי מי אוהב לסבול? אבל אם נחזור לאותו מסלול אחרי שנה של אימון כושר קבוע, כמה פשוט זה יהיה. התשובה ברורה: "בסך הכול הר! אני עושה כושר על בסיס יומי."

דנה ורוני הם זוג צעיר, הורים לשני ילדים קטנים, שלאחר שמונה שנים של זוגיות ירודה פנו אלי כמפלט אחרון לפני פרֵדה וגירושים. לאחר כמה מפגשים רוני חש שהוא מעוניין לשמר את מערכת היחסים בכל מחיר וגם ציין שכעת, לאחר שהכיר בחשיבות הזוגיות עם אשתו ובשמירה על משפחתו, יש בו הכוח לעשות כל דבר כדי להצליח במשימה. גם דנה ציינה את רצונה המחודש לנסות להציל את מערכת היחסים. אבל כשהתחלנו לעבוד, היא נאנחה אנחה גדולה ובגילוי לב אמרה שאף שיש לה רצון, אין לה כוחות נפש והיא לא יודעת מנין היא יכולה לגייס את העוצמה להתמודד ולהצליח בתהליך. תחושותיה של דנה היו לגיטימיות אחרי שנים כל כך קשות יחד ועייפות גדולה שכזו, וגם רוני הכיר ברגשותיה. סיכמנו לבצע תרגיל סמלי, כזה שחייב אותם לנהל עשרים וארבע שעות של חיים איכותיים משותפים על פי כללים שקבענו יחד. נפגשנו שוב אחרי עשרים וארבע שעות, וכבר היה ניתן לראות שהתרגיל העניק לדנה כוח ראשוני. המשכנו את התרגיל והארכנו אותו לארבעים ושמונה שעות וכן הלאה. בתוך שבועות ספורים הגיע הזוג למפגש, והמשפט הראשון שדנה אמרה היה: "קטן עלי, אנחנו ממשיכים את התהליך הזה ועושים אותו כמו שצריך." היא פיתחה את שריר כוחות הנפש שלה!

כוחות הנפש, כמו כושר גופני, הם מלאי מצטבר שתלוי רק בנו. ביכולתנו ליצור את המלאי, לאסוף אותו, לשפר אותו, וביכולתנו לדלדל את מקורותיו. ברור שכאשר המאגר מדולדל, קשה אפילו להחליט ליצור אותו מחדש. אם בכל זאת אספנו את עצמנו והחלטנו לאמן את כוחות הנפש, האימון הראשון הוא הקשה ביותר, אבל אחר כך הכול נעשה קל יותר. ממש כמו שממליצים לנו בחדר כושר להתחיל באימונים ראשונים קצרים וקלים, גם כדי להקל על עצמנו מנטלית וגם מפני ששרירים חדשים צריך לבנות לאט ובזהירות, כך גם באימון כוחות הנפש נתחיל בקטן וניבָּנֶה בהדרגה עם הזמן.

מה עושים?

•  התחילו בפעולה פשוטה אחת, רצוי כזו שקל לכם להוציא לפועל. אם מדובר בתחום הכושר הגופני, חייבו את עצמכם להליכה נעימה של עשר דקות. פשוט לגייס
    די כוחות נפש להליכה נעימה וקצרה כזו, למרות השרירים המנוונים.
•  לאחר סיום ההליכה עצמו עיניים לדקה והוקירו את עצמכם על מה שעשיתם. מתברר שהוקרה עצמית וחוויית הצלחה אישית משמשות כמו תוספי תזונה
    ומסייעות לבנות את שרירי הכוח הנפשי.
• בכל יום/בכל שבוע/בכל חודש, על פי בחירתכם, העלו דרגת קושי - אם באותו תחום או על ידי הוספת תחומים חדשים. במהרה תוכלו להרגיש איך הכוח הנפשי שלכם נבנה ומתעצם ועומד לרשותכם בזמינות גבוהה יותר.

פתיחות

פתיחות היא מרכיב הכרחי בתהליך צמיחה, כי איך נוכל לקבל, להיטען, להתמלא, ללמוד, להתפתח, לגדול ולהרחיב את עצמנו ללא פתיחות? כשמה כן היא, פותחת צוהר בנפשנו לאדם אחר או למקור אחר (ספרים, אינטרנט וכדומה) חיצוניים לנו. ללא הפתח הזה נישאר תמיד במקום המצומצם שבו אנו נמצאים.

רבים מאיתנו עסוקים בלהוכיח לזולתנו עד כמה אנחנו חכמים, מנוסים ומשכילים, וכשמישהו משמיע רעיון או דעה שונים משלנו, מיד צצה בנו ההתנגדות ובעקבותיה גם ההתנגחות, שבמהלכה כל אחד מהצדדים עסוק בהוכחה: דעתו של מי נכונה יותר, מי מנוסה יותר, חכם יותר, יודע יותר, צודק יותר. פעמים רבות אני נתקל באנשים שחייבים לנצח בכל ויכוח. הם תמיד צודקים, ולא מוכנים אפילו להקשיב למה שבן זוגם לדיון אומר. התוצאה של התנהגות כזו היא בדרך כלל דריכה במקום, המובילה פעמים רבות לסכסוך ולנתק.

שאול היה מנהל בכיר בארגון גדול, והתהליך שעבר מדגים היטב את התמורה שעשויה להתחולל עם קבלת רעיון הפתיחות. התפיסה שהנחתה את שאול בעבודתו היתה "אסור שעובד יהיה צודק יותר ממני". בכל פעם שהגיע אליו מישהו עם הצעה או רעיון חדשים, היה שאול מתנגד בטענה שמה שהוצע אינו נכון או לא אפקטיבי, בלי שהקשיב באמת לדברים. שאול לא הבין למה כל עובדיו לוקים בתסמונת "הראש הקטן", הוא לא הבין למה הם לא מרגישים חלק מהחברה. ברגע שהסכים להתאמן על פתיחות, להקשיב באמת ולא להתנגד לכל דעה באופן אוטומטי, גילה שלא פעם יש משהו בדבריהם של עובדיו. התוצאות לא איחרו להגיע. רווחי המחלקה שבניהולו עלו, והוא אף הרוויח אווירה טובה ויחסי אנוש מפותחים וטובים בהרבה.

למידה נוצרת כאשר הכושר שלנו לבצע פעולה כלשהי משתפר. התנאי הראשון ללמידה הוא הקשבה לרעיון שלא חשבנו עליו או שחשבנו עליו, אבל לא ידענו כיצד ליישמו. כבר נאמר, "איזהו חכם הלמד מכל אדם". כדי ללמוד, עלינו להיות מוכנים להיפתח לזולת, להקשיב, לשאול ולא להתבצר בעמדתנו. ההקשבה מביאה עמה רווח גדול. דעה נוספת, במיוחד אם היא שונה משלנו, מהווה הזדמנות אמיתית להעשרת מאגר הידע ותפיסת העולם שלנו. לו כולנו היינו מחזיקים באותן הדעות והידיעות, היינו נשארים מצומצמים וקטנים עד מאוד.

התנאי השני הוא יישום הידע החדש באמצעות פעולה. עלינו ליישם את הלמידה, כי רק בסוף תהליך היישום תהיה הלמידה מלאה. ההתנסות היא שמשפרת את כושרנו, והיא תנאי הכרחי ליצירת מיומנות חדשה. למידה ללא התנסות ויישום הידע בפועל אינה למידה אמיתית, היא לעולם תישאר במרחב התיאורטי. גם אם התוצאה שהשגנו אינה התוצאה שלה קיווינו, עדיין יצאנו נשכרים מכך שלמדנו "מה לא לעשות".

מה עושים?

•  בשבוע הקרוב אל תתעקשו על עמדתכם גם אם אתם איתנים בדעתכם ובטוחים בצדקת דרככם.
•  במקום להצדיק את עמדתכם, הקשיבו לבן שיחכם ושאלו אותו שאלות הקשורות לרעיון שהעלה. אחרי שהקשבתם לדעותיו ולטיעוניו, שקלו את דעתכם מול דעתו והחליטו.

בשבח האִיטיות

בשבוע האחרון נתקלתי בספר שבמשך זמן רב שכב ליד מיטתי ולא התפניתי לפתוח אותו. הספר מדבר על היתרונות שבחיים האטיים. כשמצאתי את הספר, צחקתי על כך שחיי כל כך עמוסים, שלא הספקתי להתפנות ולקרוא ספר שמשבח את האטיות. התזכורת הזאת לא הגיעה סתם. אגב, הן לעולם לא מגיעות סתם. בכלל, בהערת אגב, שימו לב שתזכורות מסוג זה מופיעות מדי פעם בחיינו ומשמשות נקודות ציון.

בואו נפנה מעט זמן קריאה לאטיות. בעידן שבו אנו חיים, יעילות היא שם המשחק, והיא אף אחותה התאומה של המהירות. אנחנו נוהגים מהר יותר מבעבר למרות כל התשדירים והניסיונות לחנך אותנו לנהוג אחרת, אנחנו ישנים פחות, אוכלים מהר, עובדים יותר ומבלים פחות ופחות זמן עם ילדינו או עם יקירינו, שלא לדבר על לשבת סתם כך בלי לעשות כלום, מה שנקרא, פשוט להתבטל.

חגית היא אישה נמרצת, מנהלת שיווק ואם לשני ולעילאי. בכל בוקר חגית מעירה את הילדים ושולחת אותם לבית הספר ולגן הילדים. בעבר היתה שעת הבוקר שעה של מתח ומריבות. חגית דחקה בעילאי להזדרז, ובכל זאת מצאה אותו בכל פעם מחדש בוהה בארוחת הבוקר או חולם תוך כדי לבישת הבגדים. היא האיצה בו, עזרה לו, אבל שום דבר לא עזר. בכל בוקר הם יצאו מהבית מאחרים ועצבניים. הפתרון היה לקבל את העובדה שעילאי זקוק לזמן ההתעוררות שלו. חגית התחילה להעיר אותו עשר דקות קודם והניחה לו לעשות את הדברים בקצב שלו. היא מצאה שההפרש בין יום שמתחיל במתח ובעצבים ליום שנפתח בשקט נפשי הוא שבע עד עשר דקות.

כמה פעמים ביום אנחנו נפרדים במילים - "אני רץ ל..." או "אני נורא ממהרת..." או "אני חייב להספיק..."? אם נעצור רגע ונודה על האמת - אנחנו אפילו מדברים מהר יותר זה עם זה, והסבלנות שיש לנו כלפי אנשים שלא יורדים במהירות לסוף דעתנו פחותה בהרבה מבעבר. באופן כללי, החיים של רובנו נראים כמו מרוץ אינסופי ומזכירים כלב שרודף אחרי הזנב של עצמו. ואגב, כמה אנחנו צוחקים כשאנחנו רואים מחזה כזה. אולי כדאי שנעצור לרגע ונצחק קצת על עצמנו.

אם נודה על האמת, הרי אין לנו באמת לאן לרוץ. לא מחכה לנו משהו עצום מעבר לפינה, ובכל זאת, רובנו מאמינים שכן. נחשוב לרגע מה יכולה לתרום לנו האטיות. ניקח נשימה עמוקה וננסה לדמיין את סדר היום שלנו בהילוך אטי. האם היינו נהנים יותר? מקפידים על הפרטים הקטנים ולא מעגלים פינות? מרוויחים עוד כמה דברים מהיחסים עם האנשים הקרובים לנו, עמיתים לעבודה, ילדים, בני זוג?

ברור שאף פעם לא כדאי להיות קיצוני. עם זאת, בתור אדם שמדרבן אנשים להיות הישגיים ומאותגרים בחייהם, אני מאמין שהישגיות לא צריכה להיפגע אם עושים אותה קצת יותר לאט. אני מאמין שאפשר להיות אדם שאפתן והישגי ששואף למצוינות, אבל צריך לשים לב שבסופו של דבר ההפסד לא עולה על הרווח. הצעתי היא להאט מעט את הקצב, לעשות דברים קצת יותר בשקט ובסבלנות, ואפשר להתחיל בעשר דקות ביום שבהן ננסה לעשות את אותם הדברים אבל לאט.

מה עושים?

•  מחר בבוקר קומו עשר דקות קודם, השקיעו עשר דקות של אכפתיות אמיתית בבן משפחה, בחבר, בעובד או בחבר לעבודה.
•  הקפידו לעמוד במשימה, ותזכו בהזדמנויות ובנקודות מבט חדשות. האמיצים והמתקדמים שביניכם ינסו לעלות בהדרגה מעשר דקות לעשרים. הדקות האלה עשויות לשפר את החיים באופן מופלא.

אולי?

בכל פעם שאנחנו נאלצים להתמודד ולהכריע בין חלופות שונות הנוגעות לנושאים מהותיים בחיינו, אנו נוטים לחשוב, להרהר ולהתחבט, לעתים במשך תקופות ארוכות, ללא מוכנות או יכולת אמיתית להכריע ולקחת אחריות לבחירותינו, על אף שהיינו מצפים שבנושאים החשובים לנו נשתדל לוודא שנעשה את "הבחירה הנכונה".

ראשית, חשוב לציין שבכל מקרה לא ניתן להבטיח תוצאה. אפילו אם נבצע את כל הפעולות האפשריות בצורה הרצינית והמקצועית ביותר, בהחלט יכול להיות שנקבל תוצאה אחרת מזו שהתכוונו אליה. שנית, "הבחירה הנכונה" לא באמת קיימת. פעמים רבות במהלך חיינו נפעל בצורה מסוימת ונקבל את התוצאה שאכן התכוונו אליה. השמחה רבה, אולם לאחר תקופה מסוימת נגלה שדווקא מה שהיה נדמה כהצלחה הוביל אותנו לכישלון נחרץ ועמוק יותר בהמשך. לפיכך, מכיוון שהחיים מורכבים ממיליוני אירועים, לא ניתן לדעת באמת אם ביצענו את הבחירה הנכונה. זאת ועוד, המחיר הגבוה ביותר שנשלם יהיה בעקבות בחירה בהימנעות, בישיבה על הגדר.

נורית קיבלה הצעה לנהל חברה בתחום שונה מתחום ההתמחות שלה, בשכר מוגדל ובתנאים טובים יותר. היא יידעה את בעל החברה שבה היתה מועסקת, והוא הציע לה לשדרג את תנאי העסקתה הנוכחיים ולהרחיב את סמכויותיה, אם תסכים להישאר. משום שרצתה לעשות את "הבחירה הנכונה", משכה את שני הצדדים ונמנעה מלתת תשובה. כל אותה תקופה התנהלו חייה מתוך פחד, דאגה וכעס על עצמה שיצרה אווירה רעה במשפחתה, ובסוף אף החמיצה את שתי ההזדמנויות - היא החליטה לעזוב את מקום עבודתה, והמשרה השנייה כבר נתפסה.

לכל בחירה שנבצע בכל עת במהלך חיינו יש מחיר ויש גם רווח. אפילו לחלופות המהנות ביותר יש מחיר. גם כשאני יוצא לחופשה מהנה עם בת זוגי, עלי לשלם בסופו של דבר את מחיר העומס המצטבר בעבודה ואת מחיר המרחק מילדי. אין בחירות שאינן מלוות במחיר זה או אחר. עם זאת, את המחיר הגבוה ביותר אנו משלמים על הימנעות מבחירה, שהרי אז אנו נשארים עם הדאגה, החשש, אבל בלי הרווח הנובע מעצם הבחירה בחלופה זו או אחרת.

עלינו לזכור, אם אנו מתקשים לקבל החלטה או להכריע בין שתי חלופות או יותר, ועדיין מתקשים לבחור גם אחרי שביררנו את כל הנתונים האפשריים והתייעצנו עם בעלי מקצוע ועם סביבתנו הקרובה, הרי ברור שמדובר בחלופות, שעל פי מיטב הבנתנו באותו רגע, זהות במחירים וברווחים הצפויים. לפיכך אין כל טעם בישיבה על הגדר, וכל מה שנותר הוא לבחור באחת מהחלופות (אפילו על ידי הטלת מטבע) כדי ליצור התפתחות וצמיחה ולהימנע מקיבעון, אגב מוכנות לשלם את המחיר הנובע מבחירותינו. מה שחשוב במקרים אלו הוא להימנע מהלקאה עצמית לאחר ביצוע הבחירה אם התוצאה המתקבלת שונה מציפיותינו.

מה עושים?

•  בכל מקרה שאתם מוצאים את עצמכם מתקשים לבחור בין חלופות, שאלו את עצמכם אם יש מידע נוסף שיכול לסייע בידכם להכריע.
•  אם הגעתם למסקנה שהנתונים הרלוונטיים ידועים לכם, קבעו לוחות זמנים להכרעה, בחרו וקחו אחריות לבחירתכם.
•  זכרו ש"אולי" משמעו לא כלום, והדרך היחידה לזכות בדבר היא לבחור בכן או בלא.

לעצור לרגע

עברנו כברת דרך לא קצרה יחד. בשלב זה, כמו בכל תהליך של אימון, נעצור ונבדוק מה השגנו עד עכשיו באמצעות עקרונות מרכזיים: עמידה במילה, מצוינות ואחריות אישית.

עיקרון העמידה במילה מתייחס לשלמות המתקיימת באדם כאשר הוא עומד במילה שלו, כלומר, לא רק מבטיח, אלא גם מקיים. אם הבטחנו לילד שנקריא לו סיפור ואף עמדנו בהבטחתנו, ערכנו עלה בעיניו ומערכת היחסים שלנו, המושתתת על אמון, מתקיימת הלכה למעשה. אם לא עמדנו בהבטחה, הילד יחכה לסיפור יום שלם וילמד שאצלנו דיבורים לחוד ומעשים לחוד, ובהמשך אף יאמץ דפוס התנהגות כזה לעצמו. עמידה במילה או קיום הסכמים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו הם פעולה בסיסית בבניית הערכה עצמית, אמון וביטחון. אדם שלא עומד במילה שלו, מפסיק גם להשמיע את דבריו משום שהוא מפסיק לסמוך על עצמו, מפסיק לחלום, ולא מנסה להשיג את מטרותיו, פשוט משום שגם הוא כבר לא מאמין שהוא יכול.

ואתם? כמה פעמים במהלך החודש האחרון עמדתם במילה? האם יותר מבעבר? אם כן, בכמה? אם הבחנתם בשיפור ניכר, תנו לעצמכם ציון לשבח והמשיכו כך, אתם בדרך הנכונה. אם לא, קחו על עצמכם מחויבות מחודשת ובחרו להתאמן על כך בשבוע הקרוב.

העקרון הבא הוא מצוינות. מצוינות היא היפוכה של המושלמות, כי בעוד המושלמות שואפת לעשייה נטולת טעויות, באימון למצוינות אנו מציבים לעצמנו מטרה לא לפחוד מטעויות אלא דווקא לאהוב אותן מבלי לשפוט, לבקר או לרצות להיות מושלם, כי רק עשייה ללא פחד מביאה למצוינות. מצוינות היא עוד שלב בתהליך של התפתחות אישית והיא קשורה להעלאת הערכה עצמית וביטחון עצמי, היא נבנית מתוך פתיחות, גמישות ולמידה.

כמה פעמים במהלך החודש האחרון נהגתם על פי עקרון המצוינות? כמה פעמים למדתם מטעויות במקום לכעוס על עצמכם? האם יותר מבעבר? אם אתם מזהים שיפור ניכר, תנו לעצמכם ציון לשבח והמשיכו כך, אתם בדרך הנכונה. אם לא, בצעו מחויבות מחודשת ובחרו להתאמן על כך בשבוע הקרוב.

אחריות אישית היא נדבך נוסף בדרך ליצירת איכות חיים. היא קשורה ליכולת לקחת אחריות למצבים ולאירועים בחיינו, בלי להאשים ובלי לחפש תירוצים וסיבות מדוע לא לקחת אחריות. מי שמיומן בלקיחת אחריות משפר את איכות חייו באופן ניכר לעומת מי שלא לוקח אחריות, נוהג בהאשמה או בפסיביות ונשאר לרוב לא מסופק, מתוסכל ומאוכזב.

כמה פעמים בחודש האחרון נמנעתם מלהאשים ולקוות שמשהו יקרה, ובמקום כל אלה חיפשתם פתרונות? כמה פעמים שאלתם את עצמכם מה אתם יכולים לעשות, ולא במה אשם האחר? האם יותר מבעבר? אם אתם מזהים שיפור ניכר, תנו לעצמכם ציון לשבח והמשיכו כך, אתם בדרך הנכונה. אם לא, התחייבו מחדש ובחרו להתאמן על כך בשבוע הקרוב.

זה בנפשי

במשך שנות עבודתי עם אנשים, ובייחוד בשנות עבודתי איתי... זיהיתי כי אחד הכוחות האפלים העומדים לנו לרועץ בדרך להגשמת מאוויינו במערכות היחסים השונות הוא "נחרצות".

היום אני מבין יותר מאי־פעם עד כמה דעותי ביחס לדברים הן רק דעותי, הן לא תורה מסיני, לא אמת מוחלטת, ואפילו לא חוכמה יוצאת מגדר הרגיל. זו רק דעתי.

כיצד מחזיקי הדעות הפוליטיות השונות עדיין יכולים להיות כה נחרצים ביחס לפתרון ה"נכון" למצב במזרח התיכון אחרי כל כך הרבה ניסיונות של כל כך הרבה אנשים מצד זה ומצד אחר, מצד השלום ומצד המלחמה?! איך אפשר להיות צודקים כל כך כאשר על הפרק עומדת השאלה "איך נכון להתנהג בזוגיות", גם לאחר מערכת יחסים כואבת או משעממת, ואף גרוע יותר, ללא מערכת יחסים ולאחר אינסוף ניסיונות כושלים?

חיים ושולמית הם זוג נשוי. חיים מעולם לא הרשה לעצמו "להפסיד" בוויכוח, ובלי ששם לב עמד להפסיד את מערכת היחסים. אלמלא נחישותה של שולמית הוא לא היה מגיע לאימון. במהלך האימון עבדנו יחד על הקושי שלו לקבל את עמדתה של אשתו ומצאנו שהוא חושש שאם יוותר, יתפרש הדבר כאילו הוא הפסיד. רק כאשר הובהר לו שמערכת היחסים אינה מלחמה אלא שיתוף פעולה, הסכים חיים למיין את עקרונותיו הנחרצים לשלוש קבוצות, אלה שהוא מוכן לוותר עליהם, אלה שפתוחים לדיון, ולבסוף כמה שהם בנפשו ועליהם הוא לא מוותר.

מאין מגיעה הנחרצות הזאת? ודאי שלא מביטחון עצמי, ודאי שלא מיכולות הקשבה מופלאות, וכנראה מקורה אינו בניתוח העובדות לאשורן באמצעות מחקרים מקיפים. דעה נחרצת שכזו ברוב המקרים נובעת מהצורך "להיות מספיק טוב" (מספיק חכם, חזק, יפה, מוביל במערכת היחסים), והיא מביאה לידי ביטוי יהירות הנובעת מפחד, ולא איכות הנובעת מעוצמה אישית. אנו פוגשים במחיר העצום של נחרצות בכל תחומי חיינו.

מה עושים?

•  יוצרים היכרות מעמיקה עם המושג "בנפשי". בכל מקרה שאתם נגררים לוויכוח, שאלו את עצמכם, האם הנושא הזה הוא בנפשי? האם משמעותו כה הרת גורל עבורי? אם התשובה היא לא, עברו להקשבה ונסו לזהות באיזה תנאי הדעה המושמעת לכם יכולה להיות נכונה.
•  קחו על עצמכם משימה - בשבוע הקרוב הימנעו מכל ויכוח. רשמו לעצמכם מה למדתם בתום השבוע.

החיים - הוראות היצרן

דמיינו לעצמכם "הוראות יצרן" המוצמדות אלינו ומנהלות את חיינו בכל תחום אפשרי. דמיינו תיקיות קרטון חומות המאוחסנות עמוק בנבכי המודע והלא־מודע, ובהן מוגדרות תפיסות מוקדמות על כל נושא בחייכם. את חלקן רָשמו, תייקו וטמנו בתודעתנו משפחתנו וסביבתנו עוד בהיותנו ילדים קטנים, חסרי יכולת סינון. לצדן יש תיקיות נוספות, ובתוכן ממוינות על פי סדר כלשהו תפיסות שרכשנו בעצמנו. כעת דמיינו כיצד ניתן לחיות מעבר ל"הוראות היצרן" שהטביעו בנו והטבענו בעצמנו.

לפני כמה שנים אימנתי אדם מקסים בשם יקיר, שהיה אז כבן ארבעים, עורך דין במקצועו, קצין בצבא ועלם חמודות שהגיע לאימון משום שרצה לבנות זוגיות משמעותית בחייו. למרות רצונו העז ויתרונותיו השונים, הוא עדיין לא הצליח להשיג זוגיות כזו. כבר בשיחה הראשונה בינינו סיכמנו שלצד הבירור שנעשה יחד, באימון כמו באימון, הוא ייגש מיד גם לעשייה, ובמהלך אותו שבוע, עד לפגישתנו הבאה, יציע לארבע נשים לפחות (כאלה שהוא מכיר או לא מכיר) לשתות איתו קפה או כוס יין ולבדוק אם יש כימיה בסיסית ביניהם. "ארבע נשים בשבוע?!" התפלא יקיר, "לא ראיתי בשנה האחרונה ארבע בחורות שמתאימות לטעם שלי, איך אני אפגוש ארבע בשבוע?" מיד הבנתי שיש לנו בעיה רצינית של "הוראות יצרן". ביקשתי ממנו לתאר לי דמות מאפיינת של "אישה על פי טעמו", ומיד צפה הבעיה על פני השטח. "אה, זה פשוט," אמר יקיר, "היא צריכה להיות מטר שבעים וחמישה סנטימטרים לפחות, חשוב שתהיה רזה, שיער חלק, בלונדיני, פחות חשוב לי כמה תארים יש לה, אבל חשוב שתהיה משכילה ורצוי שתהיה מבוססת מספיק כדי לא להיות תלויה בי." רשימת המכולת הזאת היא "הוראות היצרן" של יקיר בכל הקשור לדמותה של בת זוגו הפוטנציאלית. בתהליך האימון בנינו יחד, יקיר ואני, דמות חדשה שעיקר תיאורה אינו בגובה או בצבע השיער, אלא במהות מערכת היחסים ואיכותה על פי תפיסתו של יקיר. כשביררנו יחד כיצד הגיע דווקא לקיבוע הדמות הזאת בתודעתו, התברר ליקיר, להפתעתו, שכשהיה בן עשרים היה מאוהב בחשאי באחותו הגדולה של חברו שנראתה בדיוק כך. או־אז הוא צרב בתיקיות של הלא־מודע שלו הוראות יצרן שמנעו ממנו לראות באמת נשים שפגש ולבדוק אם הוא יכול לקבל בקשר עמן את מה שדרוש לו. במקום זאת, הוא פסל כל בחורה שלא התאימה לרשימת הוראות היצרן. לא ביקשתי מיקיר למחוק את הוראות היצרן, אלא להבין שהוא יכול להרכיב הוראות חדשות, ממש כפי שהרכיב את הראשונות, ובמקום להגדיר "היא צריכה להיות מטר שבעים וחמישה סנטימטרים לפחות", להגדיר "היא צריכה להיות אסתטית ונאה למראה". מן הסתם, הוראת יצרן המחייבת התאמת גובה מדויקת מצמצמת לאין ערוך את האפשרויות בניגוד להוראה כללית יותר ורחבה כמו "אסתטית ונאה למראה", שהיא הוראה המגדילה את מספר האפשרויות.

הוראות היצרן צרובות בתודעתנו ומוטמעות בראשנו, ולכן לא פשוט לשנות אותן ולפעול או לבחור מעבר להגדרותיהן. כך גם יקיר חיֵיב את עצמו לצאת לפגישות עם נשים נמוכות יותר ורזות פחות, אף שממבט ראשון לא חשב או לא הרגיש שהוא נמשך אליהן. הוא עשה זאת משום שהבין כי רגשותיו ויצריו מונחים על ידי השכל, שפועל על פי "הוראות היצרן", ורק אם יסכים "למרוד" בתחושותיו האוטומטיות, יוכל לשנות את הוראות היצרן כך שישרתו אותו טוב יותר.

כך או אחרת, בכל אחד ואחת מאיתנו יש הוראות יצרן מפורטות ביחס לכל דבר ועניין בעולם: איך מתפקד העובד הנכון, איך צריכים להתנהג ילדים, מי הוא הלקוח האיכותי, איך מתנהג חבר וכן הלאה. אין אדם שמנהל את חייו ללא הוראות יצרן משום שמוחנו מפרש, ממיין ומאחסן כל התנסות במהלך חיינו. על כן מטרת השיעור אינה לבטל את הוראות היצרן או לוותר עליהן, אלא להכיר בקיומן ולהשתמש בהן בלי שהן ישתמשו בנו.

מה עושים?

•  אתרו תחום בחייכם שקיים בו פער בין הרצוי למצוי, נסו לזהות אם אחד החסמים הוא אכן רשימת הוראות יצרן שאינכם מודעים לקיומה.
•  בחנו את המקרה ורשמו את מרכיבי הוראות היצרן.
•  כעת בחנו מה ניתן להוריד, לשנות או להוסיף.
•  התחייבו לפעולות עקביות ברוח הוראות היצרן החדשות.

יוצרים הצלחה

אם תחפשו בגוגל את המילה "הצלחה", תקבלו יותר ממיליון ומאתיים אזכורים. כולנו רוצים להצליח, להיות מצליחנים, לחוש את פסגת העולם. אבל מתי בפעם האחרונה בדקנו מה זה אומר?

הצלחה קשורה ליותר כסף, יותר תארים, מעמד גבוה יותר, רכב מפואר, בית גדול. אלה הם אכן מימושים פיזיים של ההצלחה, אבל האם אפשר לכנות מצליחנים רק את אלה שמשיגים יותר דברים פיזיים? יותר דברים חומריים? יותר עיטורים המעידים על איכותם?

במושג הצלחה יש חלק נוסף, חשוב לא פחות, והוא הצלחה ערכית. הצלחה ערכית מתייחסת להצלחה שלנו במערכות יחסים, בחברויות, בשיתוף הפעולה שאנו מסוגלים לקיים עם האחר, בסובלנות שלנו ובשירות שאנו מעניקים לסביבתנו.

אי אפשר להפריד בין שני מרכיבי ההצלחה, וייתכן גם שלא צריך. הצלחה היא גם וגם. כל כך רבים האנשים המוכרים גם לי וגם לכם שהם מצליחים מאוד בתחום החומרי, הם עשירים, ידועים ומוערכים, אבל כשבודקים קצת לעומק את מידת שביעות הרצון שלהם מחייהם, מגלים בור עמוק של עצב, בדידות וכאב. כמה מהפרופסורים הגדולים והחכמים ביותר שהכרתי, ששמם הולך לפניהם והם אגדה בחייהם, לא החליפו מילות אהבה אינטימיות עם נשותיהם כבר שנים, אז כמה יכולות להיות שוות תעודה על הקיר והערכה אקדמית אם המחיר האנושי שלהן גבוה כל כך? מנגד ישנם כל כך הרבה אנשים שלא סיימו תואר בחייהם, לא בילו יום באקדמיה, וגם הצד הכלכלי שלהם ממש לא מפואר, ועם זאת הם חשים הכי עשירים ומאושרים בעולם.

שאלה נוספת וחשובה לא פחות היא, מה יוצר את מה? מה קדם למה? ההצלחה הפיזית קדמה לערכית או להפך? ברוב המקרים ניתן לראות שהצלחה ערכית מועילה ומקדמת מאוד את ההצלחה הפיזית. כלומר, אנשים בעלי תודעה ערכית גבוהה ומוכחת במערכות יחסים יוצרים ביתר קלות הצלחה פיזית חומרית. כך למשל עובד שמתפקד בסביבת עבודה כוחנית, ללא פרגון וללא יצירתיות, יהיו תוצאותיו דלות מאוד. לעומתו עובד שנמצא בסביבת עבודה נעימה, מפרגנת, מעריכה ומעודדת יצירתיות, יפיק פריחה ושגשוג.

לפני כמה שנים הובלתי תהליך שינוי בחברה לשירותי תעופה. החברה היתה בעלת אופי עונתי, בכל חורף היא נהגה לפטר כמחצית מהעובדים, ובאביב ניסתה להעסיק מחדש כמה מהם לצד עובדים חדשים. החברה נתפסה על ידי עובדיה כחברה קרה ומנוכרת, נצלנית ואינטרסנטית. העובדים לא חשו צורך להשקיע או "להגדיל ראש" בעבודה, אלא לנצל את תקופות העבודה הקצרות כעבודה סטודנטיאלית. תוצאות החברה היו בהתאם. השירות שצוותי האוויר העניקו היה גרוע, הלקוחות התלוננו, והיתה נטישה גדולה מאוד של לקוחות ועובדים. ערכנו סקר לתפקוד הארגון, ובעקבותיו העליתי לדיון את השלכות ההעסקה העונתית. היתה הסכמה שמדובר בבעיה גדולה, אך לא נמצא פתרון ראוי. הצעתי לקיים סיעור מוחות ארגוני בשיתוף כל עובדי החברה, מתוך הצהרה על רצונה של החברה לפרוץ את מחסום העונתיות ולשמר את עובדיה. סיעור המוחות הוליד רעיונות יוצאים מגדר הרגיל, שאף איפשרו הפחתת הפיטורים באופן ניכר, אבל הרווח האמיתי היה אחר. בעקבות הפגנת השותפות והאכפתיות מצד ההנהלה החלו העובדים להתייחס אל החברה כאל בית ומקום שחשוב לשמור עליו. עקב כך עלו התוצאות העסקיות בכל התחומים, החל משימור לקוחות וכלה בגיוס לקוחות חדשים.

לעולם יהיה קל יותר ליצור הצלחה חומרית בזכות מרחב מפותח ופורה של הצלחה ערכית. הצלחה ערכית היא הבסיס ליצירת כל דבר. ממערכות יחסים מאושרות ומספקות ועד כסף, הכרה וחיים נוחים יותר. כשאנו פועלים מתוך נקודת מוצא של הצלחה ערכית, אנו מרוויחים את הדרך אל המטרה שלנו ולא רק את ההישג. אם בדרך לייצר יותר כסף אני גם מרוויח יחסי אנוש מופלאים, חברוּת, שיתוף פעולה יצירתי והנאה, הכסף או המטרה הראשונית הופכים משניים לעומת הרווחים האנושיים.

קיימות כל כך הרבה דרכים להצלחה, ואין דרך אחת נכונה. יש כל כך הרבה סוגי הצלחות, ואין הצלחה אחת שערכה גבוה יותר מאחרת. כל מטרה שאתם מציבים לכם, פועלים להשגתה ומגשימים אותה, היא הצלחה.

חשוב לזכור שהצלחה חומרית ללא הצלחה ערכית אינה שלמה וגם לא תמיד נעימה ומענגת, והצלחה ערכית ללא הצלחה חומרית עלולה לעתים לא לספק אתכם במלואה.

מה עושים?

•  אתרו תחום בחייכם שבו אתם חשים החמצה. בררו עם עצמכם אם זוהי החמצה בתחום החומרי או הערכי.
•  שאלו את עצמכם: "מה יהווה הצלחה עבורי?"
•  בחרו שלוש פעולות שיועילו לכם ליצור את הההצלחה וצאו לעשייה.

סבלנות

לא פעם מגיעים אלי להתייעצות אנשים עם רעיון מבריק שהם רוצים ליישמו. זה יכול להיות רעיון עסקי, יצירתי או בין־אישי. בדרך כלל כשאני פוגש אנשים אלו, הם להוטים ליישם את הרעיון, ולא תמיד יש להם סבלנות לחכות עד שיוכלו לממש את חלומם. נכון שתהליך האימון הוא תהליך המכוון לתוצאות ועוסק בעיקר במטרות שרוצים להשיג, אבל יש מקרים שבהם אי אפשר להגיע מיד אל שלב הגשמת החלום. לא פעם דרושה סבלנות.

אז מהי סבלנות? שורש המילה סב"ל מעיד לא פעם על אירועים המצריכים סבלנות. לכן ניתן לראות לא מעט אנשים סובלים כשהם נדרשים להיות סבלניים כלפי התהליך שעליהם לעבור, כלפי הרצונות שלהם וכלפי הגשמת המטרות שלהם. אני רוצה להדגים עד כמה חשובה סבלנות באמצעות התבוננות במשחק כדורסל. ניתן לחלק את זמן משחק הכדורסל לכמה חלקים: זמן תחילת המשחק - בפרק זמן זה השחקנים מלאי מוטיבציה, חדורי מטרה ונמרצים. אחריו מגיע פרק זמן לא מבוטל, שבשפה העממית מכונה זמן זבל?(garbage time). הדקות האחרונות של המשחק מכונות זמן הכסף (money (time, זהו במקרים רבים גם זמן ההכרעה של המשחק. מרבית השחקנים משחקים טוב יותר בתחילת המשחק או בדקות האחרונות שלו, ומעטים הם השחקנים שממש אוהבים אותם או שהם ממש טובים בזמן הזבל, ולא בכדי קיבל פרק הזמן הזה במשחק את השם הכל כך לא מלהיב.

ערן, איש מבריק בתחומו, הגיע אלי עם רעיון יוצא דופן ומלהיב לעסק חדש שרצה להקים. הוא היה בתקופה לא פשוטה בחייו ועל סף שינויים מהותיים במבנה המשפחתי שלו. במקום לנשום נשימה עמוקה ולחפש מה הוא יכול להרוויח בזמן זבל שכזה בחייו (למשל, להתמקצע בתחום שבו רצה לפתוח עסק או להשקיע מאמץ בפיתוח העסק עוד לפני פתיחתו וכדומה), הוא היה חסר סבלנות עד כדי ויתור על אותו רעיון. חצי שנה אחר כך גילה ערן שמישהו עלה בדיוק על אותו רעיון ופתח עסק משגשג. אחרי שיחה אחת שבה הביע בפני את אכזבתו מעצמו על כך שלא היה סבלני מספיק, הוא עלה על רעיון חדש, ישים יותר ובר ביצוע, אלא שהפעם בנינו תוכנית תומכת סבלנות, הווה אומר, תוכנית אימון רב־שלבית ומאופקת, שדרשה ממנו להתאמן יומיום בסבלנות. אחרי שלוש שנים הסבלנות השתלמה (כמו שבדרך כלל קורה) והעסק קוצר היום יותר פירות משיכולנו לשער.

כמו במשחק כך גם בחיים, מעטים הם האנשים שממש טובים בזמן הזבל של החיים. בַּזמן שצריך לעבור מאותו הרגע שרעיון נפלא או דרך חדשה עלו במוחנו ועד לרגע שבו אפשר להוציאם אל הפועל - בזמן הזה אנו נבחנים בסבלנותנו וביכולתנו לקחת נשימה עמוקה, לדחות סיפוקים ולעבור תקופות של שגרה, לעתים חסרות כל ריגוש. ברוב המקרים מי שמצליח גם לשרוד את אותו זמן זבל מצליח להגשים את המטרה שלו. מי שמוכרח להשיג הכול כאן ועכשיו ואין לו סבלנות, מפחית את סיכוייו להגשים את מטרתו.

מה עושים?

•  בחרו תחום שבו אתם נדרשים לפתח כישורי סבלנות.
•  הגדירו במדויק כיצד באה לידי ביטוי התנהגות סבלנית (למשל, להתמיד ביישום אותו רעיון במהלך חצי שנה לפחות).
•  בקשו מאדם מתאים למשימה שיתמוך בכם, שיהיה "חבר לדרך", ומדי פעם, כשכבר אין לכם סבלנות, יזכיר לכם למה כדאי להיות סבלניים.
•  אל תסבלו. הגדירו את משך התקופה שאתם מקצים למימוש הרעיון שלכם. במהלכה ישמו בכל יום רעיון יצירתי שעשוי לקדם אתכם לקראת מימוש החזון.

צילומי כל התמונות מתוך Ingram Image