"אי אפשר לחיות בלי תרבות"
הזמרת אילנית הגיעה לאולפן של רז שכניק לתוכנית נוספת בסדרה 'אלבומי המופת', במחווה לאלבומה 'אילנית' ושיתפה בתחושותיה על מצב התרבות בשל הקורונה
הזמרת אילנית הגיעה לאולפן של רז שכניק, וביחד איתו חזרה לשנת 1972 לתקופה שבה הוציאה את אלבום הבכורה שלה 'אילנית'. יצירה שפתחה עבורה שנים מרהיבות של קריירה ושל שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית.
אילנית הקליטה יותר מ-600 שירים והוציאה יותר מ-30 אלבומים שהפכו רבי מכר: "הוצאתי שלושה אלבומים בשנה, זאת כמות גדולה של שירים ועם זה הגיעו התארים של זמרת השנה".
בין השנים 1971 ל-1977 זכתה שבע פעמים רצופות בתואר "זמרת השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל, ועד היום היא הזמרת עם מספר הזכיות הגבוה ביותר בתואר.
על השיר 'לאורך השדרה שאין בה איש' סיפרה: "זה שיר פשוט נפלא, אני שרה אותו בהופעות עד היום, כתבו אותו שייקה פייקוב למילים של יהודה עמיחי. הייתה תקופה שהרבה אומנים הקליטו שירי משוררים, השיר הגיע אליי משייקה, עבדתי איתו צמוד באותם שנים והוא הביא לי את השיר היפה הזה, וגם את העיבוד", סיפרה.
השיר שהיה להיט לקוח מהאלבום הראשון שלה 'אילנית' שיצא לאחר קריירה עם שלמה צח בצמד 'אילן ואילנית' ועליו היא סיפרה: "שלמה צח ואני ביחד עם הד ארצי החלטנו להוציא את התקליט הראשון שלי, זה היה דבר יקר וזה היה אירוע גדול. אני בחרתי את החומרים ביחד עם שלמה צח. אז היו זמנים אחרים, למכור תקליטים זה היה דבר קשה מאוד, היו גם קסטות. תקליטים היו שוק חלש, מה שאנחנו הרווחנו מכל הדבר הזה, זה היה פרומו להופעות שעשינו ונסענו ערב ערב, לראות כסף מהתקליטים האלה היה קשה מאוד".
על השיר הנוסף שלקוח מהאלבום 'פעם לאהוב' שכתב לה בועז שרעבי סיפרה: "בועז כתב לי תקליט ושיתפנו פעולה לאורך השנים את הלחנים הוא כתב בסיור שהיינו באפריקה, ויצאו לו מנגינות שיצאו לו נפלא. אהוד מנור ז"ל כתב עם נורית הירש את המילים ונוצרה בנינו חברות", המשיכה וסיפרה על אהוד מנור ז"ל, "העבודה הכי נפלאה איתו הייתה התקליט הברזילאי שעשיתי, ישבנו במטבח הקטן שלו והוא חרז לי את השירים בצורה נפלאה".
אילנית הייתה אחת הכוכבות הכי גדולות שידעה מדינת ישראל מאז ועד היום, על ההערצה של פעם אמרה: "זאת הייתה תקופה של תחילת הטלוויזיה אז לא כל כך זיהו אותי, ידעו לזהות בגלל השיער הארוך. אני השתדלתי לשמור על עצמי, למרות שנסעתי באוטובוסים הרכבתי משקפיים, השאלות היו 'זאת את או זה לא את', אבל די שמרתי על הפרטיות שלי. לא חדרו לי לחיים, עד היום לא עלה לי הפרסום לראש".
בשנת 1973 בשיא הקריירה, נבחרה להיות הזמרת הישראלית הראשונה שתייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה בלוקסמבורג עם השיר 'אי שם' שכתבו אהוד מנור ז"ל ונורית הירש
"שרנו את זה בעברית, כי זה היה ייצוג של ישראל, למרות שהיה אפשר להקליט באנגלית. מאוחר יותר הקלטתי את זה בכמה שפות, הייתי הזמרת הישראלית הראשונה שמשתתפת בתחרות, לא ידעתי מה מצפה לי. הגעתי לחגיגה אופורית עם חדר עיתונאים שהימרו על איזה שיר יזכה, הייתי במקום הראשון בהרבה מדינות. אמרתי לנורית הירש, בואי נחליף את הפתיחה, היא רצתה שזה יהיה משהו מסתורי, ואמרתי לה שיש שלוש דקות להרשים, בואי נתחיל ישר, והיא לא הסכימה. באה אן מארי דוד עם הפזמון ישר בתחילת השיר וזכתה, נשארנו בקשר אחרי, ולפני כמה שנים הופענו יחד עם הפילהרמונית של חיפה, היה קונצרט מדהים. האירוויזיון הרים מאוד את הקריירה הבין לאומית שלי, היה לי חוזה תקליטים והציעו לי לגור או בצרפת או בגרמניה אבל אני רציתי הבייתה, זה לא כמו שהיום אפשר בצ'יק צ'ק לטוס, הייתה יכולה להיות לי קריירה בין לאומית אבל אמרתי אני חיה בארץ".
משבר הקורונה לא פסח על אף אחד, ועולם התרבות חטף מהלומה קשה כשכל ההופעות בוטלו והאירועים נפסקו, אילנית שיתפה בכאב ועל תקופת הסגר שעברה עליה רחוק מנכדיה.
"אני שומרת על הכללים כי אין ברירה בגלל גילי, אבל אני אדם בריא. כל התקופה שהיה אסור לצאת מהבית לקחתי את זה בתחילה כמעין חופשה, אני בת של חייט אז ניצלתי את זה לתפור כל מיני דברים ולסדר את הבית. לא ראיתי את הילדים והנכדים שוחחנו רק ב'זום' ו'בפייסטיים', כשניתנה האות זינקתי לכיוון", המשיכה וסיפרה על מצבה לאור ביטול ההופעות, "אתמול ממש הייתי על סף דמעות, בתקופה הזו של חוסר העבודה ושל חוסר הטיפול בעולם התרבות, כל האנשים שאני תלויה בהם מאחורי הקלעים שזאת הפרנסה שלהם, אני לא יכולה לעשות שום דבר עבורם. זה כואב מאוד שהורסים לנו, ואין מענה מהממשלה. ומוזיקה ותיאטרון כל הדברים האלה הם דברים שנותנים ריפוי לנשמה וכל האנשים האלה הם זקוקים לזה, אי אפשר לחיות בלי תרבות".
אלבומי המופת בהגשת רז שכניק, בכל חמישי ב־21:00, האזינו לתוכנית המלאה עם אילנית.
