חתונה היא ללא ספק אחד הרגעים המשמעותיים והמרגשים בחיינו. אנו בוחרים את שאהבה נפשנו, צועדים איתו או איתה אל עבר חיים משותפים, ומבטיחים להיות יחד בטוב וברע. אך בישראל של 2024, וגם הרבה לפני, יש כאלה שמעדיפים לא להתחתן במסגרת הרבנות, ובוחרים בדרך אחרת. מכירים את האופן בו מתנהלת חתונה רפורמית? חושבים שהיא שונה בתכלית ממה שהורגלתם אליו? בפרק השלישי של 'הרפורמיסטית' בהגשת אורלי ארז־לחובסקי אירחה את תמר גור קראוזה, רבה רפורמית שחיתנה למעלה מאלף זוגות במהלך השנים האחרונות, ויחד שוחחו על האופן בו נראית חתונה רפורמית, והבחירות העומדות בפנינו. רמז: יש הרבה כאלה.
"הידעתם שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שגם ב־2024 אי אפשר להתחתן בארץ אלא בנישואים דתיים?", פתחה. "זה אומר שיהודים יכולים להתחתן רק ברבנות, ושנישואין רפורמים לא מוכרים כנישואים. בני דתות שונות לא יכולים להתחתן בארץ, יהודי לא יכול להתחתן עם גר רפורמי שאינו מוכר כיהודי, וזוגות על קשת הלהט"ב אינם יכולים להתחתן בארץ. מקום המדינה בשנת 1953 החוק קבע שנישואין ייערכו רק לפי דין תורה, כל הניסיונות לאתגר את המצב בבג"ץ נכשלו, ובג"ץ קבע שכדי לשנות את המצב חייבים לשנות את החוק".
בהמשך הוסיפה: "9,000 זוגות מתחתנים בחו"ל בנישואין אזרחיים על פי החוקים של אותה מדינה, וכך יוצא מצב שהמדינה מכירה בטקס נושאין שעורך אדם הלבוש כאלביס פרסלי, אבל לא בטקס יהודי שעורכת רבה רפורמית. הקאץ' הוא שבמקרה של גירושין בכל מקרה צריך לעבור ברבנות, מה שאומר שהניסיון להימנע במגע עם הרבנות לא עובד. בתקופת הקורונה נמצא פיתרון בשם 'נישואי יוטה' - נישואין באמצעות הזום ומוכרים במדינת יוטה, וכך אפשר להתחתן מבלי לעזוב את הארץ. אך עניין הגירושין לא נפתר. יש רוב גדול שחושב שצריך לשנות את המצב, כ־65 אחוזים מהציבור, והיום כל זוג חמישי מתחתן מחוץ לרבנות. האפשרויות רבות. מי שמתחתן מחוץ לרבנות נחשב ל'ידוע בציבור', כלומר מנהל משק בית ביחד אך לא מוכר כנשוי, ובמדינת ישראל ידועים בציבור מקבלים את רוב הזכויות של זוגות נישואם ואין הבדל מהותי מלבד הרישום. במקרים שיש הבדלים בזכויות כמו למשל היכולת לאמץ ילדים בארץ, פנינו לבג"ץ והבאנו לשינוי".
בתגובה לדברים, סיפרה תמר כיצד הפכה להיות רבה רפורמית. "יש לי סיפור מוזר", הודתה. "גדלתי בבית מאוד חילוני, וכמו הרבה מהיהודים בישראל פגשתי את היהדות שלי לראושנה בחו"ל. משהו שם הפעים אותי, הייתי אומרת לאמי שאני הולכת לחברה, אורזת חצאית בתיק והולכת לבית כנסת. ואני זוכרת שהלכתי לבית כנסת ביישוב חילוני בערב שבתף ולראשונה גיליתי את הקונספט של עזרת נשים. המתפללים חיכו לעשירי שישלים מניין, ולא האמנתי שלא סופרים אותי. ושם, בגיל 17.5, החלטתי שאני הולכת להיות רבה. לא יכול להיות שהיהדות, שיש לה כל כך הרבה מה להציע, תגיע רק בפורמט מסוים. וכך החל המסלול. בגיל 22 זוג חברים טובים רצו שאלמד אותם על חתונה ואז שאחתן אותם, וכך היה. לפני שבוע הם באו עם הבת שלהם לחגוג את בת המצווה, וזה נהיה הסיפור שלי במהלך העשור האחרון".
אז איך נראה טקס החתונה הרפורמי? גור קראוזה סיפרה: "יש את רמת הטקס ואת רמת התהליך, בסוף הטקס הוא הסיבה שלשמה התכנסנו, וראוי שהוא ייצג את הזוגיות של שני בני הזוג באופן שיוויוני, לא כמו חוויית הרב, בה הזוג עומד כמו בובות. זה לא אומר שאנחנו עושים טקס אינדיאני. להפך, אני מאמינה שאנחנו גם יהודים וזה אחלה הזדמנות להרגיש בבית, ובסוף מדובר באקט קהילתי. אם הקהל לא יודע מתי לענות 'אמן' אז פספסנו משהו, לי נורא חשוב שהם יבחרו בטקס הזה באמת, לפרק כל חלק בטקס ולהבין אותו. בסוף זה תירוץ לתהליך זוגי, לבחירה הכי מעצבת בחיים שלנו, ואני חושבת שיש הזדמנות לשאול שאלות על החיים המשותפים שלהם. וזוגות שמסיימים אצלי את התהליך שואלים את עצמם 'איך לא כולם לא עוברים את זה?'".
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש