פסוקו - "אולי בינתיים ידיחו את צבי בר אבל אביגדור ליברמן ימשיך להיות חבר כנסת"
היועץ המשפטי טען שלא ראוי שצבי בר ימשיך לכהן בתפקיד ראש העיר אך טרם קבע דבר דומה בנוגע לליברמן. גבי תוהה מדוע אף אחד לא מתעסק איתו ואף מסביר למה הוא נגעל מהוועדה לשוויון בנטל
פסוקו של יום
1. מסתבר שגם היועץ המשפטיוינשטיין, כשהוא ישן טוב בלילה, וכשנחה עליו הרוח, פתאום הוא מתעשת. פתאום משום מקום יוצא לו הדבר הנכון. וכך אולי לראשונה בתקופת כהונתו יוצאים ממנו דברים ברורים, והפעם: לגבי מי יכול לכהן בתפקיד ציבורי כשהוא מואשם בעבירות של שוחד.
ראש עיריית רמת גן, קובעוינשטיין, אינו ראוי להמשיך לכהן בתפקידו לנוכח האישומים החמורים נגדו. אז אולי עכשיו ידיחו את צבי בר, אבל בינתיים אביגדור ליברמן, שחשוד גם הוא בעבירות של שחיתות מידות, גם מכהן כחבר כנסת, גם משמש כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון וגם שומרים לו בקופסת צמר גפן את משרד החוץ, כי וינשטיין חכם על רמת-גנים אבל למולדובים חוקים משלהם. 2. תודו שעניין הוועדה לשוויון בנטל כבר מתחילה קצת להגעיל אתכם. אתמול פשט מס הכנסה על דוכנים בשוק הכרמל למבצע של גביית מס מאילו שלא רושמים הכנסות. עכשיו מס הכנסה צריך לפשוט על הוועדה הזאת שמעלימה את תפקידה הציבורי ואת שליחותה, וכל הדיונים שלה נראים כמו התמקחות עלובה בשוק הכרמל על מכנסי ג'ינס מזויפים. יושבים להם שם אנשים רציניים עלק, שישה שרים, ומנהלים משא ומתן מכוער וקטנוני על הדבר הכי חשוב שיכול להיות ברמת המוסר במדינת ישראל – שוויון בנטל.
שעות, שעות התמקחו חברי הוועדה (וזה כבר אחרי שכמעט שמונה חודשים אין חוק) על משך הגיוס של תלמידי ישיבות ההסדר. אין ספור מספרים רצו באוויר, מה שהיה חסר זה רק טופס לוטו שיכניסו לו מספרים וישלשלו אותו למכונת הפלסטיק לראות מה המספר הזוכה, וזה מה שעשו, בסופו של דבר, ויצא מספר שישמח את ההסדרניקים: 17. יצא 17. למה יצא 17? כי 17 זה איפשהו אמצע הדרך במדינה בעלת חוסר יכולת להחליט בין 16 ל-24. אמרו "יופי". אחר כך הכניסו למכונה את מועד יישום החוק. שני מספרים היו מועמדים: 3 ו-4. 3 שנים, 4 שנים, המכונה חורקת ועד לרגע הזה לא יצא שום דבר. אחר כך עשו הצבעה על ההצעה אם ההחלה תהיה אוטומטית או ששר הביטחון יחליט לבד, ויצא 3 3, גם כן מספר של לוטו. 3 בעד 3 נגד. מי בכלל עושה ועדה שמספר חבריה זוגי?! ועדות עושים עם מספר פרד כדי שיהיה רוב תמיד בכל הצבעה! גאונים! ואחר כך הם שתו קפה, הלכו הביתה, ואמרו "ניפגש מחר ונמשיך לריב". מה נעשה? אמצע הלילה...
ככה נראית מדינה בלי מנהיג, ככה נראה תהליך קבלת החלטות דפוק, ככה נראית מציאות שבה חמישית מהאוכלוסייה מנהלת את ארבע החמישיות האחרות שלה, וככה נראית מדינה שהפוליטיקאים החילוניים שלה נוסעים במכונית בשבת כדי לאכול שרצים, לא מקיימים מצווה אחת אבל כשהם חושבים על העתיד הפוליטי שלהם הם הופכים ליותר חרדים מגפני וליצמן.
היום תמשיך הוועדה לדון ותחת ידיה ייצא איזה סמרטוט של פשרה עלובה שאחריה כל צעיר חילוני ימשיך להגיע ללשכת גיוס בגיל שבע עשרה, ולבקו"ם בגיל 18, ויחזור הביתה בגיל 21. אבל לחרדים תהיה מערכת קומבינטורית מסובכת ומתוחכמת באדיבות נתניהו, יעלון וכל השאר.
3. אפרופו חיילים, קראתי ידיעה מאד משעשעת עם מוסר השכל חביב: היה חייל, הוא לא אהב לשרת בצבא אז הוא מצא לעצמו שיטה לארגן לעצמו וגם לחברים שלו חופשות כל אימת שהוא רצה ובלי חשבון. החייל הזה מצא רופאה חובבת שוקולדים ודברי מתיקה, הוא היה מגיע אליה להוציא גימלים והיה מניח על השולחן 'קינדר בואנו' (כך קראתי בתיאור המעשה) ותמורת ה'קינדר בואנו' היא הייתה נותנת לו גימלים ליומיים, ארבעה, שמונה, שישה עשר ימים. ידה הייתה קלה על הדק הגימלים.
במשך שנתיים תמימות הוא היה נכנס אליה למרפאה, שופך על שולחנה ערימת שוקולדים והרופאה חובבת דברי המתיקה הייתה מעניקה לו כתגמול ערימת גימלים. בסוף עלו עליו שנה אחרי שהשתחרר, זה לקח הרבה זמן, אז הוא אמר "זה שטויות, זה היה מעשה קונדס" אז אמרו לו "זה לא קונדס זה מעשה רציני, אבל היות שהשתחררת ואתה כבר עובד לפרנסתך לא כמו האחרים אז יאללה, עונש סמלי...". כל הסיפור הזה משתרע על טור ארוך בעיתון ועד לשורה האחרונה חיפשתי לדעת מה עלה בגורלה של הרופאה חובבת השוקולדים. האם מישהו תבע אותה על בעיה של אתיקה רפואית? ניחשתם מה קרה לה? שום דבר! היא אכלה את השוקולדים, היא נתנה גמלים ועכשיו היא במרפאה, כי מה כבר היא עשתה? בסך הכל שוקולד...