פסוקו של יום - "בין מיליוני הצופים אתמול היה אחד, משה קצב, שצפה באירוע ונאנח"
גבי מביע את דעתו על יום ההולדת המפואר של נשיא המדינה שמעון פרס ומואס בשלל המבקרים שממשיכים ללעוג לאורחים המפורסמים ולחגיגה הראוותנית - אל תחמיצו!
אני מניח שאמש בין מיליוני הצופים, בפעם הראשונה שערוצי הטלוויזיה התאחדו שלושתם לשידור משותף, בין המיליונים היה גם אחד משה קצב, שצפה ביום הולדת בטלוויזיה בכלא מעשיהו. אולי קצב צפה בתוכנית בחברת כמה אסירים, בכל זאת הוא הנשיא שקדם לפרס בכהונה. והנה פסוקו של יום שאין לי מושג אם הוא נאמר, אבל יש לי הרגשה שאם לא, הוא היה בהחלט יכול להיאמר בשיא הטקס - בין ברברה לביל, בין שלמה לבלייר, נאנח קצב בתא הצפוף ואמר לחברה: "אוקי, אבל אל תשכחו שלמרות כל מה שאתם רואים, אני ניצחתי אותו בהתמודדות הראשונה על תפקיד נשיא המדינה. זה לא אומר לכם שום דבר?" "וואללה," אמר בטח אחד האסירים. "אם חושבים על זה ככה, אתה משה, הרבה יותר גדול".
ערוץ 10 העלה אתמול באמצע נאום בלייר את אחת השקופיות הקטנות האלה של 'לקראת'. באמצע האירוע האלוהי הזה, פתאום עלתה הכותרת: "מחר ב-22:00 'אקסטרים מייקאובר'". יש יותר אקסטרים מהדבר הזה שעליו עלתה הכותרת? יש יותר מייקאובר מהדבר הזה? אבל המציאות נמשכת.
הוויכוח המיותר על יום ההולדת המפואר יימשך עוד חמש דקות, וימות לצלילי אבינו מלכנו. אנחנו נחזור לאפרוריות, לשוויון בנטל שמת זמנית, ליאיר לפיד והגזירות, וגם אם יש המון מה לומר בציניות אין קץ על האירוע הזה, לא צריך תמיד להיסחף לדברים כמו שאני קורא מפרי עטה של גברת אחת באתר אחד, שממשיכה באופן טרחני לקונן על מסיבה נוצצת בארץ שענייה מתרבים. כאילו בגלל ענייה המתרבים אסור לעשות שום אירוע הסוג הזה. גם הטיעון שלפיו 'בן גוריון, רבין ווייצמן, לא היו מעזים לעשות טקס כזה או קרנבל', הוא טיעון קלוש בערך כמו הטיעון של - 'למה צריך שם אוסף של סלבריטי, דוגמניות ויחצנים?'.
אמנם יש ילדים שחוגגים בר מצווה ומוותרים על המסיבה, ואת הכסף הנחסך הם מוסרים לעמותות הפועלות למען החלשים. יכול להיות שמישהו היה מעדיף שברברה סטרייסנד ואחרים היו תורמים את עלות ההופעות והטיסות למעון שיקום שכונת האתיופים בכפר יונה, פרס היה מתעקש לחגוג עם חברים בבית, ואת עלות בנייני האומה, אולי הנדבנים היו מעבירים לילדים חולי סרטן. אבל לא צריך להתלהב, נו באמת, לא על כל דבר צריך לחשוב איך הוא היה יכול להיות אחרת. 
כמו שביקרנו קודם במעשיהו, בואו נעשה עכשיו ביקור דמיוני לחלוטין, פרוע, לא מחובר למציאות, בבית ראש הממשלה. חצות וחצי אחרי הטקס אמש, ביבי ושרה עולים על משכבם לאחר האירוע. הייתי מת להיות זבוב על קיר חדר השינה שלהם ולשמוע על מה הם משוחחים, איך הם ניתחו את האירוע הזה ואם שרה שאלה את ביבי: "תגיד, גם ליום ההולדת התשעים שלך יגיעו כל האנשים האלה?" וביבי ייאנח בהומור האופייני ויגיד: "האמת שרה, לא נראה לי. ברברה סטרייסנד תהיה בת מאה, שלמה ארצי יהיה בן 90, קלינטון ובלייר ספק אם בכלל יהיו, אבל בטח שמעון יגיע, הוא לא יישכח אותי". "יאללה שרהל'ה, הולכים לישון. תודה לאל שזה נגמר, הערב של שמעון נגמר. מחר אני חוזר להיות הכוכב, עם דה נירו או בלי דה נירו. יאללה שרהל'ה, החגיגה נגמרה. אולי את מוכנה לשיר לי שיר ערש?" "אין בעיה," אמרה שרהל'ה. "הנה משהו בשבילך מאמי, אל תרגיש רע".
