פסוקו של יום - "ח"כ רות קלדרון הודיעה כי תקצץ משכרה 9% נוספים ותתרום אותם"
נכמר הלב, ממש נכמר הלב לצפות מהצד בחברי הכנסת שנאלצים להתמודד עם גזירת הקיצוץ בשכרם, ונפשם החצויה בעניין המטריד הזה. מצד אחד ליברמן מלכד את המאה ועשרים בהצעה של קיצוץ של עשרה אחוזים שלמים משכרם, שבינינו לא יותר מקומץ מהם ואולי פחות ירצו ויוכלו ויהיו מוכנים לעמוד בעינוי הזה, מצד שני בהיותם חשופים כל כך לביקורת התקשורת והציבור הם ייראו הרי רע מאד אם יתנגדו לפחות באופן פרונטאלי. אז בינתיים פשרה, הם מאשרים לעצמם קיצוץ צנוע של אחוז אחד, ומסתובבים במשכן הכנסת כשהם חומקים מכל צל ופינה שיכולה להכשיר את עשרת האחוזים.
וכך נרשם המחזה המביך עד סומק כאשר חברת הכנסת רות קלדרון מ'יש עתיד' נקטה יוזמה פרטית והודיעה, אחרי שקוצץ האחוז, שאת יתרת תשעת האחוזים היא תתרום ביוזמתה לאמהות חד הוריות. נכון שבתמימותכם הייתם חושבים שחבריה לסיעה יאירו לה פנים ויגידו לה גם אני מצטרף אלייך ואולי יהיו אפילו שישה או שמונה או אחד עשר? אז זהו שלא. קחו רגע אוויר תיכף יבוא המפנה בעלילה כי האקדח על הקיר מתחיל לירות.
אז כפי שאתם יודעים האירועים הגדולים מסתתרים בפרטים הקטנים ומספר זאב קם ב'מעריב' שאחרי שקלדרון התחילה לחפש מעטפה כדי לצרור בה את הכסף ולהעביר אותו לנצרכים היא מתחילה להפתעתה לשמוע רטינות של זעם מצד חבריה לסיעה- 'מה זה?!' חרקו החברים והחברות שן, 'עכשיו זה ייראה שכולנו אדישים ורק את, הצדיקה, קשובה למאווי הציבור!', 'ומה עם מתן בסתר?' מלמל מישהו שלא נותן בסתר וגם לא בגלוי ולא נתן אף פעם לאף אחד כלום, כאילו מישהו בכנסת עוסק במתן בסתר ולא בלקיחה.
מבוכה גדולה השתררה, 'הרי לא כולנו באותו מצב כלכלי', קיטרו כמה מן החברים. 'ואיזה מסר נעביר לציבור שאנחנו תורמים רק כשאנחנו הופכים לחברי כנסת?', שמעה רות קלדרון את הדברים האלה, והיא הרי כידוע לכם אישה טובה, חכמה, תרבותית ורצינית, הבינה מהר מאד את נפש בהמותיה לסיעה (אגב לא אמרתי שהם בהמות אל תתחילו לקפוץ עכשיו, זה הפתגם), התנצלה וויתרה על יוזמתה היפה ותרומתה הראויה לציון בוטלה בשם עוד איזה ספין פוליטי עלוב כדי ששאר החברים לא יגידו - 'את תיראי טוב ואנחנו ניראה איום ונורא'.
2. נכון עקבתם אחרי הדיון בבית המשפט העליון בעניין ערעור אולמרט? אז היו שם עניינים יותר קצת יותר מעניינים וקצת פחות מעניינים, אבל כחוט השני חוזר בדברי הכתבים התיאור על שפת הגוף קצרת הרוח והשעמום המופגן של חמשת השופטים הנכבדים ובראשם נשיא בית המשפט העליון. באמת הם הפגינו איזשהו קוצר רוח כלפי הטיעונים המלומדים שהושמעו בפניהם: 'דלג, דלג', אמר הנשיא באחד המקרים, 'קפוץ לעמוד 26', הוא הציע אחר כך, 'עזוב את ה-25 הראשונים אנחנו כבר יודעים'. כל המחזה הזה נראה כאיזה מין אירוע קיץ שהשופטים הוזעקו אליו אחד מהים, אחד מחנות הגלידה ושניים מהטיול בספארי עם הנכדים. לא יפה כבודכם, לא יפה אני אומר, עורכי דין מיוזעים גיהצו את הגלימה, קמו בבוקר, חיפשו חנייה, עמלו חודשים על הדיון הזה, הפרקליטות מתה להשחיל את אולמרט על משהו יותר עסיסי, הסנגורים שמרוויחים מאות אלפי שקלים לשנייה מנסים להוציא אותו בזול, ואתם? אתם ככה משועממים, קצרי רוח?! עוד רגע תביאו לאולם את אסף אמדורסקי עם הלהקה לחזק את הטיעון...
