שלמה בר לא מוכן שתכנו את המוזיקה שלו 'מזרחית' - האזינו למחרוזת השירים של נתן!
זהבי עורך השוואה בין השירים הישראלים שמככבים בימים אלה במצעדי הפזמונים לבין המוזיקה הישנה והטובה - אל תפספסו!
כל שיג ושיח בחברה הישראלית היום עובר דרך הקיפוח, האפליה, ההתעללות באחינו שהגיעו מארצות כמו מרוקו, תימן, עיראק, איראן, לוב, תוניס, גם איזה 8-10 ספרדים אורגינלים וכיוצא בזה. ואחת הטענות שמעלים בכל מה שקשור לנושא הקיפוח זה בקטע התרבותי. אם תשאלו לדעתי, בלי צניעות אני אומר לכם, שחלק גדול למשל, אם ניקח פרק אחד - הפרק של המוזיקה, תשמעו אנחנו רואים מי שולט היום במוזיקה בארץ, מי ממלא את קיסריה, מי הם השופטים בתחרויות הפריים טיים בערוץ השני והעשירי (ערוץ 10). אנחנו רואים מי מגיע במרצדסים עם חליפות לבנות וארבע טון זהב על הידיים והצוואר, ואנחנו גם שומעים את המוזיקה. השאלה היא מה זה מוזיקה מזרחית, מה זה מוזיקה ים תיכונית, מה זה מוזיקה בכלל? האם זה גיבוב של מילים מטומטמות? האם זה שטאנץ של איזה מנגינה שכמעט אצל כל הזמרים בחלק מסוים של האוכלוסייה היא כמעט אותו דבר עם גוון כזה או אחר? או שהמוזיקה, האותנטית, האמיתית ששייכת לאזור הזה בו אנו גרים היא מוזיקה ייחודית שמעט מאוד זמרים או מוזיקאים עושים אותה. לטעמי המוזיקה האמיתית שצריך להתייחס אליה היא המוזיקה שעושה שלמה בר.
תוספת קטנה: בסוף השבוע המשורר יחזקאל נפשי (שלא נולד בוורשה) הציע באתר הפייסבוק, ואני הצטרפתי אליו, להעניק פרס ישראל לשלמה בר. אני חושב באמת שמשקלו של שלמה בר במוזיקה פה אצלנו בארץ הקודש, משקלו שווה את רוב רובם הגדול של אלה שמכנים את עצמם זמרים מזרחיים או ים תיכוניים או השד יודע איך הם קוראים לעצמם.
שלמה בר הוא כבר בן 70, והוא עובד כל הזמן, עובד קשה. במשאל רחוב מתוך 20 בני טיפש עשרה ששואלים אותם מי זה שלמה בר, אף אחד לא יודע מי זה שלמה בר הם חושבים שהוא כדורגלן של מכבי נתניה. קטע שהופיע היום בעמודי התרבות של 'ידיעות אחרונות': 'שלמה בר כבר בן 70 אבל עדיין לוחמני כמו פעם, הוא לא מוכן שתקראו למוזיקה שלו מזרחית וכועס על זמרים ששרים מותק בובה במקום על עוולות חברתיות", אני מוכרח לציין אני אוהב את הטקסט הזה, "הוא נולד ב-1943 בעיר רבאט שבמרוקו ועלה כילד עם משפחתו לארץ אל המעברה שבבאר יעקב. המוזיקה הייתה בבית כל הזמן למרות שהוא עצמו התחיל להלחין בגיל מבוגר יחסית. 'לקח לי זמן לתת לעצמי להתבטא מתוך העולם שממנו באתי ושבו אני מאמין', הוא אומר, 'אני לא רוצה לקרוא לזה מזרחי כי זה מונח שלא מקובל עליי, כשהתחלתי לשיר אנשים שאלו אותי - אתה באמת חושב שיש פער עדתי? הייתה שאננות, אנשים לא דיברו על זה. מאז עברו 35 שנים ועכשיו הנה בא אמנון לוי ושוב נתן סטירת לחי. די, בואו נתעורר, אנחנו עם אחד, לא עם עבדים ועם אדונים'".
שלמה בר עולה 20-100 דרגות, תלוי באיזה סולם, אם זה סולם ריכטר או סולם שרעבי על אמנון לוי. כשהוא נותן קטע בטלוויזיה אני מתמוגג מנחת למרות שלא נולדנו באותה עיר ולא חיינו יחד. המפגש הראשון שלי איתו היה בירושלים כשהוא הזמין אותי להופעה שלו, זה היה לפני עשרות שנים, ואני חולה על הבן אדם הזה. הוא ביקר אותנו פה, ישבנו שוחחנו, איש מדהים. רציתי שיעלה לשידור אבל הוא אין לו זמן כמו להרבה אנשים אחרים, הוא עובד כל הזמן, הוא עושה מוזיקה, מוזיקה אמיתית. וכבוד למוזיקה שאנחנו לא נגדיר אותה לא מזרחית, לא ים תיכונית ולא בכל מיני שמות אחרים שבאמת לא מעניינים, אלא מוזיקה נטו.
