בזמן שהפרשנים הישראלים מותחים ביקורת על נשיא ארה"ב אובמה, גבי דווקא מרוצה מהתנהלותו - מדוע? בהמשך הוא מתייחס לפתרון של ישראל לבעיית המסתננים מאפריקה
קראתי הבוקר את טוריהם של כמעט כל פרשני העיתונים, כמה עשרות במספרם (לא ידעתי אף פעם כמה פרשנים יש לכל עיתון) כולם מכובדים, חלקם קצינים במיל' מכובדים מאד, חלקם אנשים כמוכם (בדיוק כמוכם) שלא רק שלא פיקדו על הצבא האמריקני ולא היו נשיאים, ולא פיקדו על ספינת טילים, וספק אם ניסיונם הוא יותר מביוגרפיה של מ"כ בנחל. רובם למעט השפויים שבהם מתלהמים עכשיו כנחיל צרעות עצבני על המחדל של אובמה. כל המילון העברי גויס למשימה, בעיקר במילים הנרדפות לפחדנות, היסוס, בריחה, תבוסתנות, מצמוץ ראשון, רפיסות. כל הפרשנים כועסים על אובמה שיש לו אקדח מעשן ביד והוא במקום ללכת על פי הגישה הישראלית שאומצה מהגישה האמריקנית של - 'If you want to shoot shoot dont talk', הוא בכל זאת נוצר את הנשק.
כמובן שפרשנינו האמיצים רוצים שלא הבנים שלהם יעשו את העבודה שחס וחלילה אולי גם יכולה לגרום לכמה קורבנות והם בהחלט מעדיפים שאם הסורים יתקפו ספינה אמריקנית הקורבן יהיה חייל מטקסס ולא חייל מראשון לציון, אז הם לא מוכנים להבין איך גם האנגלים וגם האמריקנים נותנים למציאות הכימית הזאת להימשך. 'אובמה מצמץ ראשון', הם לועגים לו הבוקר, 'אובמה חלש', 'אובמה הססן'. אותו אובמה המתוחכם שהצליח פעמיים לנצח חרף עורו השחור את הבחירות בארצות הברית בגלל חוכמתו, בגלל ניסיונו, בגלל יכולת הניתוח האנליטית שלו, עכשיו כשהוא לא מוכן לעשות את העבודה בשביל הפרשנים הוא כבר ממצמץ, הוא כבר בורח, הוא כבר פחדן. אף אחד לא ממש יודע מה קרה בדיונים בבית הלבן מרגע ההודעה של קרי עד ההודעה של אובמה. הרי אף אחד מהם לא ראה את ניירות הדיונים של ראשי הממשל והצבא בארצות הברית אבל הכי קל לשבת בבית בנס ציונה בין בירה לפיצוחים ולהסתלבט על מנהיג העולם החופשי שמסרב, ממש מסרב, לעשות מה שהפרשן של אחד העיתונים בארץ אומר לו שיעשה, לא בא לו, לא בא לו זה הכל, הוא יש לו אג'נדות משלו. אנחנו כתבנו את התסריט, איך הוא לא משחק בו? הישראלים לא אוהבים את הסגנון ההגנתי הרגוע ובדיוק כמו שבמגרשי הכדורגל שורקים בוז לקבוצה שמשחקת בונקר כך שרקו אתמול הפרשנים לאובמה כי היה נדמה להם שהוא משחק בונקר.
אז הפצצה אין לנו אבל בינתיים פתרנו בעיה אחרת: שכנענו את אוגנדה לפתור לנו את בעיית המהגרים השחורים, ובמין עסקה כל כך לא ברורה יקומו אנשים שגרים עכשיו בתחנה המרכזית ויעברו לאוגנדה. אתם תגידו נפלא, מצוין, שחורים צריכים לחיות במדינה של שחורים ואנחנו הלבנים במדינה של לבנים, ויום אחד נדע את טיבה של העסקה הזו שמישהו משלם ומישהו חורק שיניים, לוקח את הכסף ומקבל נדוניה של עשרות אלפי אזרחים שצריך לדאוג להם לחינוך, לבריאות ופרנסה. תיכף יסתבר שפרסמנו בכלל מכרז באפריקה ב'יד שתיים' של המדינות ההן מדרומה לנו בנוסח כזה - למסירה במצב טוב חמישים אלף שחורים יד ראשונה עם מוטיבציה לעבוד. מי משלם? אוגנדה. מי מקבל? אוגנדה. שום מדינה בעולם לא הייתה מוכנה לקבל לשטחה בעיה כזאת של עובדים זרים בהמוניהם. הרי לא תעלו על הדעת שמשרד הפנים ניסה למכור את העובדים האלה של התחנה המרכזית לשוויץ, או פנה לאמריקה או נגיד לבלגיה ואמר להם - 'חבר'ה, בלגים מה עניינים? אולי תיקחו לנו איזה 50 איש מהתחנה המרכזית?' נו באמת... אבל בקומבינה אפריקנית שעוד תיחשף, אוגנדה השתכנעה.