זהבי: "אחות שטיפלה בחוסים בעלי פיגור שכלי הכריחה אחד מהם לאכול קיא, בלתי נתפס!"
נתן זהבי מביע את דעתו על המטפלים שהתעללו בחוסים בעלי פיגור שכלי וטוען שהם קיבלו עונש קל מדי ביחס לעבירות החמורות - "עד לאן מגיעות שפלות ואכזריות של בני אנוש?!"
אני עומד לפתוח בדברים קשים - בבית המשפט המחוזי בירושלים ניתנו היום גזרי דין נגד אנשים שעל כתפם הוטלה האחריות לשמור, לטפל, לעזור, לנסות אולי אפילו קצת לשקם. אנשים מהמגזר הכי מוזנח בחברה האנושית בעולם וגם בישראל - אנשים הסובלים מפיגור שכלי קשה, ממחלות קשות שאינן מאפשרות להם לחיות במסגרת חברתית רגילה, שאינם יכולים לגור בבית הוריהם לצד אחיהם ואחיותיהם בשל מצבם הקשה ונאלצים לאשפז אותם במוסדות שבהם באמת כל כך קשה, גם למשפחות, גם למאושפזים, וגם למי שאמורים לטפל בהם.
אנשים שבוחרים במקצוע של אחות בבית חולים שכזה או מנהל של בית חולים שכזה, או רופא, או אחים, או עובדים סיעודיים, יודעים את הקושי ויודעים שמה שצריך להוביל אותם בטיפול זה אנושיות, חמלה, הרבה רצון טוב, וזה כרוך בגלל מצבם הקשה של החוסים גם בהרבה כאב וסבל למי שמטפל בהם. אבל ישנם אנשים שחוצים את הגבולות ובבית המשפט המחוזי בירושלים ניתנו היום גזרי דין לטעמי קלים מידי, לטעמי אני מדגיש, מאחר שלא הייתי במשפט אני רק עוקב אחרי זה כבר מזה שנים טובות העונשים קלים מידי.
אני לא רוצה להרחיב כל כתב האישום מונח לפניי, ישבתי וקראתי אותו למרות שידעתי את רוב הפרטים, והוא קשה מאוד. אני אתן לכם באמת אפס קצהו - 'סעיף אישום מס' 3, מדובר בחוסה י', החוסה י' הוא יליד 1966, לקראת שנתו ה-50. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום מדובר באירועים שהיו לפני 9 שנים. נאשמת מספר 4, שהיא אחות ראשית, דנה בן מאיר שמה, הורתה לחברי צוות המחלקה לנהוג בדרכים פסולות שיפורטו להלן: 'נאשמת מספר 4 אמרה ל- י' כי עליו לגמור את כל האוכל שהונח בצלחתו ואסרה על אנשי הצוות לתת לו תוספות במקרה שלא עשה כן. היא הורתה לדבר אליו בטון של תינוק, לחלק ממזון שאהב לחוסים אחרים ולאלצו לאכול מתחת לשולחן'. קשה לי לקרוא את זה. 'אם עמד י' בסירובו נשלח בהוראתה של הנאשמת לבידוד ושם גמר את ארוחתו. בנוסף לכך, אם הקיא י' את המזון שאכל הורתה הנאשמת 4 (כלומר הגברת בן מאיר) לאנשי הצוות להאכיל אותו בקיאו'.
עכשיו תבינו, זה סעיף אחד מיני רבים והוא לא הנורא והמגעיל שבהם. ואם אתם תדמיינו אדם בן 40 פלוס כורע על ברכיו וארבעה עובדים שאמורים לשמור עליו, להגן עליו, לטפל בו, מאלצים אותו לאכול את קיאו (זה מוציא אותי מדעתי לדמיין את זה אפילו), אם תבינו מה עשו לא רק ל-י', גם לחוסים אחרים שמצבם קשה, שהם סובלים מפיגור שכלי בדרגות הגבוהות ביותר, זה סוג של התעללות בלתי נסבלת.
אני לקחתי עוד רשימה של אירועים שאירעו בשנים האחרונות וישבתי בשעה האחרונה וקראתי, אז אם זה היה מקרה בודד במקום אחד אפשר היה להגיד האנשים האלה מעלו ובגדו בתפקידם, האנשים האלה אין בהם אנושיות, האנשים האלה הם רשעים, אפשר היה להגיד. אבל מי שייקח את כל המקבץ הגדול, זה לא מקבץ זה הרבה, של דברים שהתרחשו בתוככי בתי חולים או מוסדות או מקומות שבהם מטפלים בחוסים מהסוג הזה, ויראה מה עבר על אותם מאושפזים או חוסים וכפועל יוצא מה קרה לבני משפחותיהם שכשנודע להם מה עשו ליקיריהם, לפעמים זה הבן, הבת, האישה, אבא, אמא, זה מסוגל להוציא מהדעת. אני אומר לכם לקרוא את כל החבילה הזאת שיש לי פה זה דבר שיכול להוציא בן אדם מדעתו, עד לאן מגיעה לפעמים השפלות, האכזריות וחוסר האנושיות של בני אנוש.
אני חייב לומר שבמקביל בהרבה מקומות ישנם אנשים שמטפלים במסירות אין קץ, באהבה אין קץ, וקשה להם, באנשים שנמצאים במצב הזה. אבל עדיין זה לא יכול להיות שבכל כך הרבה מקומות כל כך הרבה אנשים לא ממלאים את התפקיד שלהם ומתנהגים בצורה האכזרית והמטורפת באיזשהו מקום - לתת הוראה לארבעה מטפלים אם החוסה לא יאכל את המזון או אם הוא יאכל ויקיא אותו להכניס לו את הקיא חזרה לפה זה אני לא רוצה אפילו ללכת אחורה לכל מיני מקומות בהם היו עושים דברים כאלה. אז בית המשפט אמר את דברו, אני לא אכנס לכל פרטי המאסרים אבל אותה אישה, הגברת בן מאיר, שנתנה הוראה לעשות את מה שציינתי, היא נידונה לתשעה חודשי מאסר, אני מניח שחלק עיקרי מהן יומר בעבודות שירות והיא תצא עוד כמה חודשים. מנהל בית החולים, מנהל המוסד, קיבל שישה חודשי מאסר שיומרו כמובן בעבודות שירות לכן גוזרים שישה חודשים. יש פה דברים, אני כל רגע מגלה עוד משהו כי הערימה היא גדולה - מנהל בית החולים דוקטור יעקב מרגולין מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דוח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. הוא לא נקט אמצעים סבירים כדי לספק לחוסים, לחולים קשים, צרכי חיים חיוניים טיפול הולם יחס אנושי דרכי טיפול מקובלות והגנה מפני התעללות בהם'. אלו בעצם מילים שנאמרו בבית המשפט בצורה סדורה יותר כי אני אומר את הדברים מתוך מה שאני מרגיש.
יש כעת הרבה אירועים חשובים, הפרסום של התפיסה של המרגל האיראני בדיוק חצי שעה לפני הנאום של ביבי, זה תרגיל יפה מאוד של שירותי הביטחון, כל הכבוד להם. בדרך כלל משאירים את האנשים האלו שנעצרים עד שממצים את החקירה עד תום, לא מדווחים עליהם בדרך כלל ואז כשמגיע כתב אישום לבית המשפט תחת מגבלות הצנזורה מפרסמים. אבל פה מה זה מיהרו לקראת הנאום, אפילו פרסמו מה הוא צילם מחדר מלונו, את השגרירות האמריקאית. אנחנו חושבים שאנחנו הכי חכמים בעולם. ממש. זה לא להאמין. זה גם מאוד חשוב שנדווח כל 6 דקות מה מצבו של הרב עובדיה יוסף, שמעתי ביממה האחרונה שאמרו שהוא קצת הזיז עין, הזיז יד, זאת אומרת שמצבו משתפר, ואלה שמאמינים (אני לא רוצה להגדיר אותם בצורה בוטה) אומרים שזה בגלל התפילות, זה שמנהלי המחלקה אמרו שהם הורידו את המינון של התרופות המרדימות שהפועל היוצא של זה הוא שמערכת העצבים מתחילה לעבוד כתקנה ואז ידיים זזות העיניים קצת מתחילות להיפקח, אז זה בגלל שהורידו את המינון של התרופות ולא בגלל התפילות, אבל כל אדם באמונתו יחיה. אז זה גם כן הרבה יותר חשוב מהחוסים שמתעללים בהם.
אני רוצה להקריא לכם קטע מדבריו של כבוד השופט צבי סגל בגזר הדין: "אף לא אחד יכל לשער את המתרחש בכותלי המחלקה המדוברת, ניתן לראות בגזר הדין גם מבט של חברה שבשוליה הוזנחו חלשיה. שעה שנחשפנו לתופעות ומקרים שאיש לא יכל לשער שקיימים כדוגמתם בזמנם אנשים ונשים בני אדם כמונו החיים במעין פלנטה אחרת, חוסים אלה נטולי יכולת להגיב או לזעוק זעקתם". סגל ציין עוד כי - "מי יכול היה לשער או להעלות על הדעת כי צוות המטפלים יזניחו או יתעמרו בחסרי אונים תחת מרותם. שלושת הנאשמים משמנה וסולתה של הארץ הזאת. דרכי פעולות קשות מקשות ואכזריות אינן יכולות להינקט מתוך כוונה חיובית ואף לא מתפיסת עולם שהמטרה מקדשת את האמצעים, אין ספק כי המעשים מהווים מסכת קשה של התנהגויות שאוזן בן אנוש תתקשה לשומעה.
