מכתב - "נתתי את חיי לבתי וכיום, כשאני כבר לא יכולה לתת יותר, היא קרירה כלפיי"
המאזינה בת ה-65 כותבת על היחס המנוכר מצד בתה וחתנה בעקבות החלטתה לסייע להם פחות - ורדה: "בתך כפוית טובה"
מאזינה: אני נשואה בשנית, התחתנתי עם חבר נעוריי, אנו בני 65 ויש לנו בן משותף. בתי מנישואיי הקודמים בת 45, אימא לשלושה ילדים, אביה חי באמריקה ואין לה שום קשר איתו. מהרגע שבתי הודיעה לי שהיא מתחתנת נתתי את להם הכול- חתונה יפה, בגדים, ריהוט, שיפוץ וגם אחרי שנולדו ילדיהם נתתי כסף, בגדים הייתי בייביסיטר ואימצתי את בעלה כאילו היה בני. תמיד חשבתי שבגלל שלא היה לה אבא ואני הייתי אחראית עליה אז אני חייבת לה הכול. אין לנו כסף, כל חסכונותינו הלכו אליהם. אימי הותירה לי 400,000 ₪ שחולקו ביני לבין אחותי.
התחלתי להרגיש שלא מקבלים אותי יפה בבית בתי. התווכחנו ולפתע נעצרו חיי. אכלתי את הלב על ההשקעה, הוויתור, ההזנחה, הטיפשות וההתמסרות הטוטאלית שלי וכעת רוצה להרים את בני כפי שהרמתי אותה ואת משפחתה. בעלה שלח לי מכתב דרך הפייסבוק של נכדתי בת ה-15 בו נכתב שהם לא רוצים לדבר איתי יותר. ליבי נשבר אך אחרי שבועיים נרגעתי והתיישרתי. לאחר תקופה בתי הייתה מתקשרת ולא הייתי עונה אך אחותי הפצירה בי לדבר איתה ושוב נגררנו לויכוח על 'מה היא תקבל'. אני לא יכולה לראות את נכדיי, אליהם הייתי קשורה מאוד כי בעלה לא מדבר איתי. כואב לי, זאת ילדה שהשקעתי בה הכול. איך אקרב את כולם בחזרה?
נתת לבתך הכול, גידלת אותה, היא התחתנה, את תרמת ועזרת לה ופתאום את מקבלת "כתף קרה". השקעת את כל חסכונותיך בה, בבעלה ובמשפחתה וכעת בתך ממשיכה להתמקח איתך על כסף. אני לא יודעת אם תוכלי באמת לקבל את דבריי ואני אומרת לך- קחי נשימה עמוקה.
היום, בגיל 65 את חווה כפיות טובה נוראית מצד בתך. לא ברור מה קרה פה ויש לי הרגשה שהדברים לא הגיעו לידי בירור אמיתי. האם הייתה פה נתינה חד צדדית שלך או שאולי יש משבר בינה לבין בעלה וזה משליך על כל מערכות היחסים? משהו פה נורא לא ברור.
שום דבר לא נפל עליך פתאום ויכול להיות שהיית עיוורת, פעלת מתוך רגשי אשמה ואולי בתך באמת לא ראויה אבל מה שבטוח זה שאת צריכה לתפוס מרחק, לבחון את חייך ולשאול את עצמך- מי באמת הבת שלך? העולם מלא בבני אדם, חלקם מצפוניים, חלקם טובי לב וחלקם פחות אך לרבים מהם יש הורים מאוד מוסרים. כפיות טובה של ילדים היא דבר שכיח ולא נעים בכלל.
יש לך בן זוג, בן, אחות וחברים אז תקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת ושהם אוהבים אותך. נכדיך כבר ילדים יותר גדולים אבל עזבי, קחי קצת זמן כדי לבדוק מה קורה לך איתם. הרבה דברים בפרספקטיבה הופכים להיות יותר ברורים אז קחי מרחק, תתחילי להסתכל על חייך ונסי להבין אותם. יכול להיות שנתת לבתך כי זה עשה לך טוב וזה אפשר לך במשך שנים למלא את חייך במשמעות. יכול להיות שהיא לא הייתה ראויה לכל זה. אני אומרת לך, מניסיוני, בדברים האלה אין חוקים, אני מבינה את הכאב שלך אבל אל תשכחי שבכל מה שהשקעת היו גם חוויות טובות.
אני לא חושבת שאת צריכה לראות את בתך כאבודה ואינני יודעת מה מערכת הלחצים המופעלת עליה. אני לא יודעת אם את בעצמך עשית שגיאות. אל תרגישי אשמה או שסדרו אותך, תתרכזי במה שיש לך בחייך ויכול להיות שהקשר עם נכדייך יחודש. לדעתי את צריכה ללכת לייעוץ, אפילו עם בתך כי יש דברים שכדאי לך ללבן כי ומכל הסיפור עדיין לא ברורות לי טענותיה של בתך. את נישאת בשנית לחבר נעורייך ויש לכם בן משותף אך אינני יודעת מה מקומה של בתך בתוך התסבוכת הרגשית הזו ואיך היא רואה את מקומו של אביה בחייך אז אני מציעה כמה פגישות ייעוץ כדי ללבן את הדברים באופן יותר מעמיק. בהצלחה!
