המאזינה מתייעצת עם ורדה בנוגע לצורך שלה לנקום - האזינו
שאלה: אני תוהה לגבי התשוקה לנקמה. מצד אחד אומרים שנקמה היא רגש מכוער ומי שמתעלה עליה הוא אצילי ויפה נפש כיוון שהיא לא תפתור דבר ותיצור רושם שגם אנחנו מתנהגים כמו זה שהזיק לנו - אנשים רעים. מצד שני, התחושה שמשהו נשאר פתוח היא קשה והכעס על מה שעוללו לנו נשאר מבעבע.
למשל, מקרה בו נתתי את ליבי ונפשי למישהו שניצל זאת בצורה צינית, הונה לגבי מצבו ושיקר שהוא גרוש. נקשרתי אליו והשקעתי בו זמן ורגשות ולפתע גיליתי את האמת. האם לגיטימי שאפנה לאשתו? האם כדי לסגור מעגל ולהמשיך הלאה חשוב וחיוני שנחזיר לפוגע בנו כגמולו?
ורדה עונה: השאלה הזו היא מאוד רלוונטית לדיון. במקרה, בן זוגי הוציא עכשיו ספר מתח תנ"כי שלא קשור לימינו שהמוטיב שלו הוא נקמה וזה בעצם הדבר שמוביל את גיבורת הספר. בן זוגי טוען שכשפוגעים בנו גורמים לנו לתחושת שבירת הקיום שלנו. אם אנחנו נתפסים פגועים ושבורים, הנקמה מחזירה לנו את תחושת העוצמה והצדק.
אני חושבת שזה עניין מאוד אישי. לפעמים כשמרגישים שמישהו ניצל את אמוננו ותמימותנו והוא מתנהל לו בעולם כאילו הכול מותר לו, אז קשה מאוד להחליט.
לפעמים הנקמה משחררת ועושה כיף. אני מכירה אנשים שהרגישו מרומים ונבגדים והנקמה עזרה להם. נקמה היא אינה שם נרדף לקתרזיס - סוג של פורקן רגשי היכול להיגרם אפילו מצפייה בסרט על נקמה, אבל לפעמים נקמה גורמת לקתרזיס.
אתם יכולים להסכים איתי או שלא. זה עניין אישי ופנימי כי לעיתים תחושת העלבון וההשפלה ממש שורפת וחייבים לעשות משהו. יש מקרים רבים שגברים רוצחים נשים בגלל יצר הנקמה אבל כשכזה מגיע לרצח אז כמובן שזו שבירת כל הכלים וזו אומללות גדולה מאוד כי הפגיעה היא גם באדם עצמו.
אם את יכולה להתגבר על ידי זה שאת מאושרת, בונה את חייך ומצפצפת עליו אז אין נקמה טובה יותר מאשר להרגיש שאת הופכת אותו לאפס מבחינתך. כשזה לא הולך, נקמה מתוחכמת ומעודנת היא מנה שעדיף לאכול אותה קרה.