שפטל: "כשירי הרקטות יתחדש הקודקודים ייאלצו לפקוד על החיילים לכבוש את הרצועה"
יורם שפטל מדבר על סיום מבצע 'צוק איתן' ותוהה איך תגיב ישראל אם מתקפת הטרור תתחדש - האזינו
השבוע שעבר והשבוע שלפניו היו שבועות בהם לוחמינו נלחמו בעזה. ראשית נצדיע ואחר כך נרכין ראש אל מול שבעת חיילנו, סך הכל 64 במספר, אחינו גיבורי התהילה שנפלו מאז יום חמישי תוך כדי לחימת כוחותינו ומסרו את נפשם על קידוש העם והמולדת וחלקם הלא מבוטל גם על קידוש השם. הם עשו זאת על מנת לגאול אותנו, את עם ישראל, מהטרור הערבו-חמאסו-ג'יהאדו-נאצו-פאשיסטי. מנשרים קלו מאריות גברו תהילתם עדי עד זכרם לנצח לצד גיבורי האומה בכל הדורות. הצבי ישראל על במותיך חלל.
ושוב נזכיר, וגם זאת כפי שעשינו בשבועיים האחרונים, עם כל הצער והדמע על נפילתם בקרב של גיבורנו יש לזכור ולהזכיר ודווקא בימים אדומים מדם אלה את אשר הורה לנו, לימד אותנו וציווה אותנו ראש בית"ר כבר לפני למעלה מ-80 שנה: "אין כובשים את ההר אם אין קבר במורד". למרבה הצער, זאת האמת ואין בילתה. וגם צריך לזכור, לדעת ולשנן - מי שחושש מלכבוש את ההר בגלל הידיעה הוודאית שבדרך יהיו קברים, לא יוכל בשום פנים ואופן לאורך זמן להוסיף ולהתקיים בעמק המשקיף אל אותו הר שחובה לכבוש אותו כדי להבטיח את הקיום בעמק. מהרגע שסוף סוף ניתנה הפקודה לה ייחלנו כולנו, הפקודה לכוחותינו וחיילנו להיכנס אל תוך קן הצרעות הנאצו-חמאסי כדי למגר את טרור המנהרות והרקטות ולהילחם בעזה בחירוף נפש, אנחנו מצווים כולנו להמריץ את הממשלה כולה, ובמיוחד את העומד בראשה, את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל להורות לכפירי אריות יהודה לא לסגת כמו הפקודה האחרונה שניתנה להם אלא בהתחדש האש של טרור הרקטות בפעם הראשונה לתת פקודה לצבא ההגנה לישראל, לכוחותינו, לחיילנו, לכבוש את הרצועה כולה ולגאול אותנו הן מטרור המנהרות שלא נפטרנו ממנו לחלוטין (נפטרנו מרובו בלי ספק), והן מטרור הרקטות וטרור הפצמ"רים שלא התחלנו אפילו להיפטר מהם. והמשימה שמוטלת עלינו כעם היא להמריץ את השלישייה המובילה, את שלושת הקודקודים, לתת את הפקודה הנדרשת.
את המלאכה יש להשלים
השבוע ציינו גם 1,944 שנים לחורבן הבית שחרב בשנת ג' תת ק"ל, ובמשך 1,878 שנים לא הייתה ריבונות יהודית בארץ ישראל עד אשר זו חודשה ב-ה' באייר תש"ח, כפי שאמרתי 1878 שנים לאחר מכן. במשך כל אותם 1,944 שנים, עם ישראל בכל התפוצות, בכל הגלויות, לא פסק ולו לרגע אחד לחלום על שיבת ציון מצד אחד ומצד שני להתאבל על חורבן הבית. זה 1,944 שנים שבין י"ז לתמוז לט' באב שום זוג יהודי אינו מתחתן, וכך יהיה עד אשר יקום הבית השלישי. זכרו של הבית שחרב, הכמיהה לשיבת ציון והכמיהה לשוב ולבנות גם את הבית השלישי, רק אלה הביאו לכך שלאחר 1,878 שנים ב-ה' באייר תש"ח החלו הצעדים הראשונים לעבר כינון הבית השלישי. כי עם כל המדינה המפוארת והאדירה, וראינו עד כמה מפוארת היא ועד כמה העם היושב בציון עם נשגב ונהדר הוא בחודשיים האחרונים, עם כל זאת, עד אשר לא יקום הבית השלישי במקום שני השיקוצים המשוממים שניצבים כעת על הר הבית לא השלמנו את המלאכה, ואת המלאכה יש להשלים.
