נתן זהבי על הנערה שזכתה בפרס נובל לשלום: "המאבק שלה עלה לה ביוקר, בכדור בראש"
זהבי מביע את דעתו על הזוכה בפרס נובל לשלום מלאלה יוספזאי בת ה-17 מפקיסטן אשר קראה תיגר על הדיכוי של משטר הטאליבן. בהמשך הוא גם מסביר מדוע הוא מעריך את השחקנית אנג'לינה ג'ולי - האזינו!
מאחר והימים האלה הם עדיין ימי חג אז אפתח את דבריי בנימה חיובית, (רק באופן זמני ורק בקטע הראשון שלהם). יש שתי נשים שראויות להצדעה, לכבוד ולהערכה והן ראויות להיות דמויות שיחקו אותן. האחת, נערה בת 17, מלאלה יוספזאי, ילדה פקיסטנית שנאבקה בשלטון הטאליבן על זכותה שלה ועל זכותן של עוד מאות אלפי ילדות ונערות ללמוד בבית ספר למרות שמונעים מהן זאת. כי גם שם, בארצות החשוכות, חושבים שתפקידה של ילדה/ נערה/ אישה הוא לעשות ספונג'ה, להכין אוכל, לשכב על הגב, וכהנה וכהנה (ואני משתמש במילים בוטות בכוונה), אבל ללמוד?! למצות את היכולות האינטלקטואליות שלהן? לרכוש השכלה? כמו במקומות שבהם הבערות שולטת במזרח התיכון כך גם שם. ואז קמה אותה נערה ואמרה - 'לא', והחליטה שהיא יוצאת למאבק למען יוכלו היא, חברותיה, ושאר הנערות בעולם ללמוד. וזה עלה לה ביוקר כי המנוולים שם לא אהבו את זה ותקעו לה כדור בראש. לאחר שנורתה העבירו אותה לאירופה, טיפלו בה והצליחו להציל את חייה. הילדה הייתה יפיפייה, אני ראיתי צילומים שלה מלפני הפציעה, ואני אומר את זה בעדינות - היא התכערה בעקבות הכדור שפגע בראשה ועיוות חלק מפניה. מלאלה יוספזאי התכערה פיזית אבל היא עדיין יותר יפה מכל נערה אחרת בעולם, יש לה יופי נפשי, יופי פנימי, יופי שכלי, ויופי של אומץ וצריך להסיר את הכובע בפני ועדת פרס הנובל בשבדיה שהחליטה להעניק לה את פרס נובל לשלום, פרס שקיבלו אותו לא מעט אנשים שלא הגיע להם לקבל אפילו בייגלה. במהלך סוף השבוע שאלתי כמה חבר'ה צעירים בגיל של מלאלה וקצת יותר מבוגרים ממנה אם הם שמעו עליה, לא ציפיתי שהם יאמרו כן ואכן אף אחד לא שמע עליה, זה פשוט לא מעניין את התחת שלהם. החבר'ה הצעירים יכולים לתת תיאור של מבנה החזייה בהופעה האחרונה של ביונסה, הם יכולים לומר מה גובה העקב של ריהאנה, אבל מלאלה? בכלל איזה שם זה מלאלה? זה נשמע שם בערבית (שזה לא רחוק מהאמת).
האישה השנייה שאני רוצה להצדיע לה היא שחקנית שכבר דיברתי עליה לא פעם ולא פעמיים – אנג'לינה ג'ולי. אישה שעושה בכל רחבי העולם למען ילדים, למען שינוי קו החשיבה של חולירות, שלא מעט מהם גם נמצאים בארץ, לגבי בני מיעוטים וילדים שסובלים, אם במחנות פליטים ואם באזורים מוכי גורל אחרים. היא אישה מדהימה, אמיצה, שחקנית טובה וגם יפיפייה מדהימה.
אנג'לה ג'ולי זכתה לכבוד מלכים תרתי משמע, כאשר ביום שלישי מלכת בריטניה אליזבת השנייה העניקה לה תואר כבוד על פעילותה ההומניטארית למען סיום האלימות המינית באזורי לחימה. אני מניח שלא מעט אנשים לא מבינים על מה אני מדבר, 'אלימות מינית באזורי לחימה'. כן רבותיי, במקומות כמו אפריקה, חצי הכדור המזרחי, באזור חצי האי ערב, יש אלימות מינית אכזרית ברמות הגבוהות ביותר באזורי לחימה. מאות ואלפי ילדות ונערות נחטפות, נאנסות, נמכרות, נכנסות להריון, כורתים את ראשן, חותכים איבריהן, נורא ואיום. אנג'לינה ג'ולי הגיעה ללא מעט מהמקומות האלה והשילה ממנה את כל היופי, ההדר, הלבוש והשטיח האדום והלכה למקומות האלה כדי לנסות לעזור ולשפר את מצבן של ילדות ונערות (גם ילדים ונערים אגב נאנסים במקומות האלה). אז הינה, הפתיחה הייתה חיובית חלקית, כי אין טוב בלי רע.
ציון לשבח
אני רוצה להחמיא לשני עיתונאים שהם מבין המעטים שמגיע להם להשתמש בתואר עיתונאים למרות שיש מאות, והיום כבר אלפים, של עיתונאים כי כל מגישת מים בתוכנית 'האח הגדול' וכל סגן עוזר הפקה בתוכנית ראיונות פקקטרית של פליטי 'האח הגדול' מקבלים תעודת עיתונאי שמנפיק להם מקום העבודה שלהם (ואין שום קשר בינם לבין עיתונות חוץ מהעובדה שיש להם תווית 'עיתונות' על האוטו).
שני העיתונאים שדיברתי עליהם הם רביב דרוקר וגידי וייץ. רביב דרוקר כתב היום מאמר שמומלץ לכם לקרוא אם אתם רוצים להבין מה קורה בארץ הקודש. כותרת המאמר היא: "וינשטיין חייב ללכת". וינשטיין הוא לא פליט ריאליטי, הוא לא היה ב'האח הגדול' ולא ב'איך לבשל' או 'איך לאונן' וכל התוכניות האלו. ויינשטיין הוא היועץ המשפטי לממשלה, וזהו מאמר מנומק, אמיץ, ענייני שחייבים לקרוא.
העיתונאי השני פרסם תחקיר בעיתון 'הארץ' ביום שישי (שהתפרש על פני חמישה עמודים, אם אינני טועה). רבותיי, כל מה שאמרתי פה בשנים האחרונות על יושב ראש מפלגת העבודה בוז'י הרצוג הוא כאין וכאפס למה שתקראו בתחקיר שעשה עליו גידי וייץ. התחקיר עולה על כל מה שאמרתי לכם, לא רק שבוז'י הרצוג לא ראוי להיות יושב ראש מפלגת העבודה, הוא לא ראוי להיות יושב ראש האופוזיציה, הוא לא ראוי לנסוע ברכב שמממנת המדינה, הוא לא ראוי שיהיו לו שומרי ראש והוא לא ראוי להיות בפוליטיקה בישראל כי פוליטיקה צריכה להיות נקייה ובוז'י הרצוג הוא לא אדם נקי (ולא רק על סמך התחקיר של גידי וייץ). מי שיקרא את התחקיר של וייץ ב'הארץ' על הרצוג יבין (ואני משתדל להשתמש במילים עדינות בכדי שלא ייפול עלי פתאום משרד עורכי הדין הכי גדול בארץ שנושא את השמות הרצוג, פוקס, נאמן). בוז'י הרצוג אינו לטעמי, לדעתי, ולפי שיפוטי האישי אדם הגון, בדיוק ההיפך – הרבה, הרבה, הרבה קילומטרים מהמילה הגון. ובאמת, כל מי שהפוליטיקה הישראלית יקרה לו והמדינה יקרה לו חשוב שיזכור שזה בן אדם חלקלק וצבוע. וכדאי שאני אעצור פה ואקדיש לו את השיר של הגדול מכולם אריק איינשטיין - פרנצ'סקה פוליטיקה את שרמוטה בת שרמוטה לא קטנה.
