כיצד נכין את הילדים לצבע אדום?
מאזין, שעבר עם ילדיו לשדרות, ביקש ממיכל דליות עצות להתמודדות עם החשש • מיכל סיפקה כמה עצות, והדגישה: "בוא נכין אותם - לא נפחיד אותם"
אזרחים רבים שמתגוררים באזור המרכז חוששים לעבור לגור בדרום בשל המצב הביטחוני המתמשך ברצועה. מיכל דליות שוחחה עם הורה אמיץ אחד, שהחליט לעבור עם משפחתו לשדרות, ועזרה לו להבין כיצד מתמודדים עם הילדים בסיטואציה המורכבת הזאת. האזינו לשיחה ששודרה בתוכניתה של דליות בשנת 2016, ונדמה כי המציאות הבטחונית כלל לא השתנתה בחצי העשור שחלף מאז.
המאזין התחיל וסיפר על החלטתו לעבור דירה בעיקר בשל היתרון הכלכלי: "בשדרות אלה כל הדברים שחלמנו עליהם, מלבד המיקום." עוברים איתו לעיר, יחד עם רעייתו, 3 ילדים בני 5, 7, ו־10, כאשר שני ההורים עובדים מחוץ לבית, ומותירים לא אחת את ילדיהם ללא מבוגר אחראי. "הפחד שלנו הוא שכאשר תהיה אזעקה, אנחנו, ההורים, נהיה בעבודה", אמר.
דליות הרגיעה את המאזין. "קודם כל, זה עלול לקרות. הייתי בממ"ד של הבת שלי במבצע צוק איתן. צריך לא להיות עסוק במה יקרה במצב כזה", אמרה, והסבירה: "ככה עובדים: בוא נייצר מצב בדמיון שבו יש צבע אדום ואתם לא בבית. מיד עם הגעתכם לשדרות, לאחר הקליטה, חפשו שכן או שכנה שיהיו בסביבה באותו הזמן, וברגע שיהיה צבע אדום, ייכנסו אליכם הביתה ויילכו עם הילדים לממ"ד".
מיכל הוסיפה שכדאי לאסוף את הילדים לשיחה, להסביר להם על המצב, על המלחמה שקיימת ועל האפשרות שתהיה אזעקה - ולהנחות אותם להגיע במהירות לממ"ד בעת הצורך. "חשוב להגיד שאתם סומכים עליהם ולהוסיף שבממ"ד יהיו משחקים, שתייה וכדומה, ושביקשנו מהשכן לבוא ולהיות איתם", הוסיפה, והסבירה כי הטון הוא "יעני כאילו זה שום דבר, אבל זה המסר".
"להכין את הילדים לחיים האלה"
לדבריה של מיכל, התפקיד העיקרי של ההורים הוא להכין את הילדים למצב הזה ולא להתעלם ממנו.
המאזין עצר והוסיף: "הפחד שלי הוא לא רק האזעקה, אלא הבום הגדול אחר כך." בתגובה מיכל ענתה: "אין טעם לפחד, מה יעזור לך שתפחד? עברת ועשית טוב, ואני מעריכה אותך על החישוב הכלכלי והרגשי. על החשיבות של להיות שם. זה אזור מהמם לחיות בו ולגדל בו ילדים. עברת! אז מה עכשיו אתה נזכר שאתה מפחד? אם תהיה אזעקה אז תהיה אזעקה, ואם יהיה בום אז יהיה בום. משעברת, אתה לוקח עליך ועל ילדיך את הסיכונים. זכור שאנשים חיים שם וחיים שם טוב."
מיכל חזרה על המנטרה החשובה שאומרת שצריך להכין את הילדים למצב. "מה שיקרה יקרה, בוא נתכונן לזה", הדגישה. היא ממליצה להסתובב איתם ברחוב ולהראות להם את המקלט השכונתי, והכי חשוב - לא להראות להם לחץ: "זה התפקיד שלנו, כהורים, להכין את הילדים לחיים האלה".
בהמשך, המאזין העלה שאלה נוספת: "אולי עדיף שאשתי או אני ניקח חופש מהעבודה כדי להכין אותם טוב יותר?". דליות השיבה שחשוב שיהיה מי שיקבל את פניהם בתקופה הראשונה, "לאו דווקא ההורים אלא סבא, סבתא, אחיינים". לדבריה, בימים הראשונים אפשר אף לקבל את הילדים ממש בפתח בית הספר וללוותם הביתה, בוודאי כשמדובר בכניסה שלהם למסגרות חינוך חדשות, דבר שהוא מאתגר לא פחות. "מעבר הוא יציאה רצינית מאיזון", הזכירה, "ואצל ילדים זה אפילו קשה יותר, ולכן חשוב שתהיה להם תחושה טובה של רשת ביטחון".
מיכל סיכמה: "השיחה הראשונית לא צריכה להיות ממקום שפה (בשדרות) מפחיד - אלא הסבר שזהו המצב בארץ. אין טעם כבר עכשיו להכניס להם פחדים, חבל, במיוחד כשאנחנו לא יודעים לכמה זמן יהיה שקט. בוא נכין אותם - לא נפחיד אותם".
