103FM
103FM
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור

שיחת טלפון מפתיעה לחיילת במשרד הביטחון - "יום אחרי השחרור שלך את מתייצבת פה!"

שי, אורי ולאה מצלצלים במפתיע ליו"ר מכבי תל אביב שמעון מזרחי אך הוא מסרב לדבר איתם - ובהמשך: האם החיילת במשרד הביטחון תסכים להעביר לשר אביגדור ליברמן את השיחה מהאולפן? האזינו


 

 

שיחה מפתיעה למשרד הביטחון: "אם את לא יודעת רוסית איך דיברת עם ליברמן?"

מגישי תוכנית הבוקר של "רדיו ללא הפסקה 103FM" התקשרו לחיילת ממשרד הביטחון כדי לשאול כמה טילים מכוונים כרגע על מטולה והזמינו אותה להתארח באולפן מיד אחרי השחרור. החיילת: אני בפניות הציבור. שואלים על חופש המידע. אני לא יכולה להגיד מה

שר הביטחון אביגדור ליברמן העניק ראיון מיוחד לעיתון הפלסטיני "אל-קודס" בו איים שהתקפה מכיוון עזה על ישראל תהיה האחרונה. שי גולדשטיין, אורי גוטליב ולאה לב התקשרו הבוקר במפתיע מ"רדיו ללא הפסקה 103FM" למשרד הביטחון ושוחחו עם החיילת האחראית על פניות הציבור.

שי: "הלו, שלום, משרד הביטחון? אני מבקש לדבר עם השר בבקשה".
חיילת: "(צוחקת)".

שי: "מה את צוחקת?"
לאה: 
"עוד פעם נפלנו על החיילת שלא יכולה להעביר?"
חיילת: "אתם תמיד מתקשרים אליי, זה קבוע".

שי: "חמודה, מה שלומך?"
גוטליב: "אז אולי פעם אחת באמת תביני את העניין הזה, שזה חשוב, ואת יודעת שזה מהרדיו, ואנחנו צריכים לדבר עם שר הביטחון עכשיו בבקשה".
לאה: "אנחנו נמשיך להתקשר פשוט. זה הדדי".
שי: "
תביאי לנו את אביגדור, יש לנו את לאה, היא דוברת רוסית, אף אחד לא יבין. היא תדבר אתו רוסית ואף אחד לא יידע".
גוטליב: "בדיוק ואז אין פה עניין בטחוני".
שי: 
"
בדיוק. האויב הערבי הוא לא מבין רוסית".
גוטליב: "שום דבר".
שי: "הוא התראיין בעיתון פלסטיני. את ידעת שזה הולך לקרות?"
חיילת: "לא, לא ידעתי".

שי: "מה, הוא עשה את זה ככה, אוף דה רקורד?"
גוטליב: "מה, הוא לא מספר לכם מה הוא הולך לעשות? אתם אחראיות על הלו"ז שלו".
חיילת: "אני לא בלשכת השר אז אני לא יודעת".

שי: "אה, איפה את יושבת?".
חיילת: "בפניות הציבור".

גוטליב: "בפניות הציבור, אז אנחנו פונים אלייך".
שי: "אז אנחנו הציבור".
חיילת: "זה הטלפון שלי שמפורסם באתר".

גוטליב: "שלך אישי?"
חיילת: "לא, לא שלי, לא".

לאה: "הטלפון השולחני, הקווי".
חיילת: "כן".

גוטליב: "את מבינה רוסית?"
חיילת: "לצערי לא".

שי: "אז איך את מתקשרת?"
גוטליב: "איך את מתקשרת עם אביגדור?"
לאה: "וואו, מה, איזו הקדמה".
חיילת: "איך מה?"

גוטליב: "איך את מתקשרת עם איווט?"
חיילת: "אני לא".

לאה: "יוצא לך לדבר אתו אחד על אחד?"
חיילת: "לא".

שי ולאה: "מה?"
חיילת: "אני לא כזאת מעניינת, הא?"

לאה: "אבל איך את מעבירה דברים מהציבור אליו? איך הוא אמור לדעת? אולי אין לו מושג כל הזמן הזה? את לא מעבירה לו שום דבר".
חיילת: "יש לו חיילות משלו שצופות כל היום בטלוויזיה".

גוטליב: "יש לו חיילות משלו?"
שי: "לא, לא שלו פרטי".
לאה: "צבא ליברמן".
שי: 
"רגע, תגידי, כפניות הציבור, איזה פנייה מעניינת התקבלה בזמן האחרון?"
גוטליב: "או פנייה שכזה חוזרת על עצמה, או משהו ככה מיוחד".
חיילת: "האמת שזה לא כזה מעניין".

שי, גוטליב ולאה: "מה?!".
שי: "תני משהו".
לאה: "אנחנו שואלים כי זה מעניין. זה מעניין אותנו".
גוטליב: "משהו".
שי: "אם אנשים מתקשרים עם פנייה למשרד הביטחון זה חייב להיות מעניין".
חיילת: "לא, זה בעיקר חוק חופש מידע ודברים כאלה".

שי: "מה למשל, מה שואלים? מה שואלים?"
גוטליב: "מה למשל? שאלה".
חיילת: "אני לא יכולה לפרט".

גוטליב: "מה למה?"
שי: "זה חופש מידע. הרגע אמרת 'חופש מידע' ועכשיו את מסתירה את זה, איך את יכולה להסתיר?"
חיילת: "סבבה, אבל אני לא יכולה לתת מידע".

גוטליב: "לא לתת מידע, מה שאלו?"
לאה: "רשות הציבור לדעת".
חיילת: "מה זה?"

גוטליב: "לא מה אתם עניתם, מה הם שאלו?"
לאה: "את מפחדת אולי שיש שאלה שהיא טובה מדי, שהיא מעוררת מחשבה ואנחנו לא צריכים לדעת מזה?"
חיילת: "לא, אני בעצמי לא יודעת הרבה".

גוטליב: "נניח, כמה טילים מכוונים כרגע על העיירה מטולה?"
שי: "העיירה מטולה..."
חיילת: "לא שואלים אותנו".

גוטליב: "לא שואלים?"
חיילת: "לא".

לאה: "זו שאלה מצוינת אבל".
גוטליב: "למה לא שואלים שאלה כזאת?"
שי: "העיירה מטולה דווקא?"
גוטליב: "העיירה מטולה".
חיילת: "אני באמת לא יודעת למה".

שי: "למה צריך טילים על העיירה? מה יש במטולה?"
גוטליב: "יש".
שי: 
"מספיק טיל אחד קטן, קטיושה, בשביל העיירה מטולה. בקיצור, את לא יודעת כלום, את סתם יושבת שם, זה בזבוז כסף של המערכת, סליחה".
גוטליב: "זה לא יפה".
חיילת: "זה בזבוז שנתיים מהחיים שלי יותר".

לאה: "(צוחקת)".
גוטליב: 
"וואיי וואיי וואיי. כמה עוד נשאר לך, דרך אגב?"
לאה: "עד מתי?"
חיילת: "שבועיים".

גוטליב: "שבועיים?"
שי: "מה??"
גוטליב: "יואו. תבואי אלינו, תבואי אלינו".
לאה: "אנחנו חייבים, נתקשר אליך כל יום".
שי: "רגע, רגע, רגע, רגע, הולד איט".
גוטליב: "אני יודע כבר מה הוא הולך להגיד לך".
שי: "מה התאריך שחרור שלך?"
חיילת: "בעשירי בנובמבר".

גוטליב: "תרשמו את זה".
שי: "באחד עשר בנובמבר אני רוצה להזמין אותך לבוא אלינו לפה".
גוטליב: "ואת תגלי לנו הרבה דברים".
שי: "את לא חייבת לגלות".
חיילת: "(צוחקת) אין בעיה".

שי: "את רוצה? אנחנו סוגרים שבאחד עשר את באה לפה?"
חיילת: "כן".

שי: "יום אחרי השחרור שלך את מתייצבת פה".
גוטליב: "יפה".
חיילת: "יאללה".

שי: "סגור?"
חיילת: "כן".

גוטליב: "לא לחו"ל ולא שום דבר. באה אלינו".
חיילת: "טוב".

שי: "איך את עם משה גיאת?"
לאה: "הבעיה היא שהאחד עשר זה יוצא יום שישי".
שי: "אה, לא, אז תבואי ביום ראשון שאחרי זה".
גוטליב: "יום ראשון שאחרי".
לאה: "יום ראשון. אה, כמעט חמקה לנו, אבל לא, את תבואי ב-13".
שי: "בסדר? סגור?"
חיילת: "יאללה".

שי: "אז אם את רואה את אביגדור תגידי לו (ג'יבריש שנשמע כמו רוסית)".
לאה: "(צוחקת)".
שי: "תגידי לו 'דוואי פפרניצה'".
לאה: "(צוחקת)".
חיילת: "(צוחקת)".

שי: "בסדר?"
חיילת: "טוב".

שי: "את מכירה את משה גיאת?"
חיילת: "לא".

שי: "אני רוצה להשמיע לך כמה צלילים ממשה גיאת".
גוטליב: "דווקא לה אתה רוצה להשמיע?"

-שיר של משה גיאת-

שי"(שר) 'רחמן רחמן רחמן, חוס על עם לא אלמן'".
גוטליב: 
"נשמע כמו 'אחו שרמוטה'".
שי: "בואנ'ה, אני גדלתי על זה. הכרתי את כל השירים של משה גיאת בעל פה".
חיילת: "מרגש".

לאה: "זה דברים שאני שומעת בחתונות".
שי: "בחתונות, כן".
גוטליב: "הוא היה עושה".
שי: "תרים, תרים, הוא יודע לעשות מאוולים, אתה מת, תקשיב".

-המשך השיר של משה גיאת-

גוטליב: "מניאק?"
שי: "תראה איזה מאוול. אח, אני מת עליו, אני מת על משה גיאת".
גוטליב: "מה זה בערבית?"
שי: "לא זה בעברית, 'רחמן רחמן רחמן', יענו אלוהים, 'חוס על עם לא אלמן, שלח לנו ציר נאמן'".
לאה: "זה קצת ערבית אבל".
גוטליב: "טוב".
לאה: "טירוף".
שי: "אנחנו נעצור את משה גיאת הנהדר".
גוטליב: "אני חושב שצריך לעצור אותו באמת".
שי: 
"רק שים לב שהיה לו קולר, הוא הגיע היישר מה'דאנג'ן'".

25/10/2016
הישארו מעודכנים