הטוב, הרע והמכוער
גבי על המצב בחאלב: "השואה של 2016 וכרגיל כל העולם שותק"
גבי גזית פתח את תוכניתו בביקורת חריפה על הרמטכ"ל: "אייזנקוט משקר בלי למצמץ", ובהשתחוות בפני הנשים שהתלוננו על אלון קסטיאל: "הן המופת לדמותה של האישה החדשה, החזקה, השלווה, המכובדת, במקום צווחנות היסטרית של מנהיגות הארגונים הקיקיוניים של הפמיניסטיות"
הרמטכ"ל אייזנקוט אמר אתמול, בלי למצמץ, רגע אחרי שבוכריס הולך הביתה ובפני תלמידים, את הדברים האלה: "אני נחוש להיאבק בעבירות המין בצבא. אני מבטיח גיבוי מוחלט למתלוננות, אכיפה קשה מאוד וענישה חמורה, כדי שכל חייל וחיילת יוכלו לשרת בצה"ל, מתוך הבנה שיש מי ששומר עליהם. אני לא מדבר רק כרמטכ"ל, אלא גם כאב לחיילת". ועל בוכריס הוא אומר: "מעשיו חמורים, גם העובדה שלא אמר אמת חמורה. לא משנה מי המפקדים, כמה הם גיבורים, איזה צל"ש ואיזו דרגה יש לכם". תגיד, אייזנקוט, מה זה היה? סטנדאפ? את זה אתה אומר רגע אחרי שבוכריס הולך הביתה? ככה? עם כל המטרידנות המינית שלו? על מה אתה מדבר, על איזו "נחישות"? יום אחד, יום אחד לא בכלא. בלי טיפול, בלי סדנה, חוזר לקהילה עם הידיים המטונפות שלו. השקרן הקטן הזה. ואתה, אייזנקוט, עומד בפני תלמידים ובלי למצמץ, משקר ואומר להם "נחישות"? לא "נחישות", פתחת רגליים.
לעומתו, הצעירות שהתלוננו על אלון קסטיאל שנעצר, נהגו בבגרות, בכבוד ובאיפוק, תוך הפגנת אחריות מכובדת, במקום צווחנות היסטרית של מנהיגות הארגונים הקיקיוניים של הפמיניסטיות שלא מוכנות לשמוע. הנשים ששלחו את קסטיאל למעצר ואולי אחר כך גם לכלא, הן המופת, האחד והיחיד, לדמותה של האישה החדשה, החזקה, השלווה, המכובדת, זו שאני משתחווה לפניה. זו שאני רואה אותה כסמל של הנשיות הנכונה במילניום הזה, במקום התלהמות מטופשת והעפת רסיסי רכילויות ברשת. תודה רבה לכן, לכולכן.
יום זוועתי לתושבי חלב. תסתכלו על התמונה הזו של הסורי הפצוע על רקע עיר חרבה, תומך בכסא גלגלים שעליו שרועה אשתו הפצועה, רגע לפני שהיא מתה. תסתכלו על הילדים בחלב, שלא הולכים לבית ספר כי אין בית ספר, שלא אוכלים ארוחת בוקר כי אין אוכל, שלא הולכים לגן כי אין גן. תראו את השואה של 2016, תראו את העולם ששותק ובעיקר אובמה, ה"קול" עם כוכבי הפופ שלו והדחקות.
ערוותם של מתכנני הכבישים, הגשרים, המנהרות והמדרכות נשטפת מדי חורף עם הגשם הראשון. פאר יצירתם הופך לשלוליות או אגמי מים, שבמקרה הטוב נרטבים מהם ובמקרה הרע, כמו אתמול, הם גובים חיי אדם. במדינה מתוקנת יוסף קלינסקי ז" לא היה צריך למות בגלל קצת גשם. גשם שבאמסטרדם ולונדון נחשב לזרזיפי מים קלים, הופך אצלנו לדרמה, לתוכנית ריאליטי, עם חזאים עוטי צעיפים ותחזית מזג אוויר ארוכה כמו מגילת איכה. כמה שנים עוד ייקח לכם, כל המהנדסים והארכיטקטים הדגולים, להבין שכאשר יורד גשם, יש מים. ולפי ניוטון המים יורדים מהשמיים למטה, לאדמה, ואז הם מתנקזים לשלוליות. השלוליות האלה צריכות להתנקז לאיזשהו מקום. יש לנו עכשיו מטוסי חמקן משוכללים שעפים בשמיים בחשאי, פאר הטכנולוגיה העולמית, אנחנו בחזית הטכנולוגיה בשמיים. ובארץ? תסתכלו איך אנחנו נראים, כמו במאה ה-14. שום מטוס לא יוכל לכסות על העליבות של מה שקורה על האדמה המטופשת הזאת.
