ד"ר דן יצחקי, מומחה לכימיה מהטכניון, הסביר לגבי גזית: "נסראללה יכול לפגוע במיכל ובאניית האמוניה מתי שהוא רוצה. המשמעות היא 4,000 הרוגים ו-16 אלף נכים קשים ועיוורים. פיתרון הבעיה מאוד פשוט וייתכן שלא יעלה כסף. צריך לעבור לייבוא במיכלי לחץ וייבוא של תחליפים. זה לא קורה כי האנשים שמתעסקים בנושא נמצאים בפיגור זמנים"
הסכנה מפגיעה במיכל האמוניה שבמפרץ חיפה ו/או באנייה המובילה אמוניה ועוגנת בנמל חיפה, פגיעה שתוביל לעשרות אלפי נפגעים, הולכת ונהיית מוחשית, בעקבות איומים שהשמיע מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. ד"ר דן יצחקי הוא מהנדס כימיה תושב חיפה ולשעבר סמנכ"ל והמהנדס הראשי של בתי הזיקוק בחיפה, המתריע מפני הסכנה. בשיחה עם גבי גזית אמר: כשמיכל האמוניה יתבקע והאמוניה תתאייד, אם תישוב רוח קלה, ייווצר באוויר ענן שינוע לכיוון הקריות ויכסה אותן. האמוניה חונקת את האדם. היא מתיישבת על מערכת הנשימה ומונעת כניסה של אוויר. הצפי הוא ל-4,000 הרוגים ו-16 אלף נכים קשים, דוגמת עיוורון.
אין שום דבר שאפשר לעשות כדי להתגונן, כמו שלא ניתן להתכונן מפני פצצה אטומית, הדגיש ד"ר יצחקי. התפשטות ענן האמוניה מהמיכל לקריות תיקח עשרות דקות, אבל האיראנים וחיזבאללה יירו את הטילים בלילה כשהתושבים ישנים בבתים. הסכנה היא באניות וגם במיכל האמוניה והיא נעשתה מיידית בגלל שחיזבאללה יכול לכוון את הטילים בעזרת ג'י.פי.אס. סיכויי הפגיעה הם אחד לאחד. נסראללה יכול לפוצץ את המיכל והאנייה מתי שהוא רוצה, והוא יכול לירות עשרים טילים כדי שתהיה לו וודאות בפגיעה.
ד"ר יצחקי הציג את האלטרנטיבות הקיימות: הפיתרון המיידי הוא להפסיק לייבא אמוניה באניות מיכל. 5% מצריכת האמוניה היא קריטית, למשל בתי חולים, לצורך של קירור, ואת זה ניתן להביא בצינאדות, מיכלי לחץ של 20 טון שמגיעים באניות ולפזר אותם במשאיות, בדיוק כמו היום. שאר 95% של האמוניה משמשים לייצור דשנים על ידי החברות 'כי"ל' ו'חיפה כימיקלים', שמייצרות ממנה חומצה חנקתית. אז אפשר לייבא לארץ חומצה חנקתית במקום לייבא אמוניה. אפשרות שנייה היא לייבא חומר שנקרא אוריאה (שתנן), שזה סוג של מלח, וממנו להפיק אמוניה, כמו שעושה חברת החשמל, שצורכת אמוניה כמו כל הצרכנים הקטנים יחד. מדובר בבעיה הנדסית מאוד פשוטה ויכול להיות שהיא לא עולה כלום. זה ינטרל את סכנת האמוניה.
גזית שאל מדוע זה לא קורא וד"ר יצחקי השיב: זה לא קורה כי האנשים שמתעסקים בנושא נמצאים בפיגור זמנים. הם עוד חיים בתקופה שהסיכוי לפגיעה של טיל היה 1 ל-10 מיליון וכמו כל הגנרלים הם קוראים את הניירות שיש להם על השולחן. לעומתם אנשי חיל האוויר שיודעים מה זה ג'י.פי.אס טוענים שהסיכוי לפגיעה הוא אחד לאחד. וזה אם המיכל יעשה לנו טובה ולא יתבקע בעצמו. מדובר במיכל ישן בן עשרות שנים והיות שהוא תמיד מלא אף פעם לא בדקו אותו. גזית סיכם: "אוזלת יד מוחלטת. הפיתרון נמצא על השולחן ואף אחד לא עושה שום דבר. זה לא גזירת גורל ולא תורה מהר-סיני ואפשר לשנות את המצב".