"אני שומע שירים של הבן של אבנר הררי, ולא כי אני מפחד"
גבי גזית סופג תרבות
גבי גזית פתח את תוכניתו בהשוואה בין עובדי בית האבות שהתעללו בקשישים לבין הנאצים בשואה: "אחרי שמנגלה כמעט סיים את העבודה, הם מצאו את הפתרון הסופי המושלם"
אחרי שמנגלה ושטרייכר כמעט סיימו את העבודה במעבדות המוות לפני שבעים וחמש שנה, כמעט סיימו, השאירו אחריהם כמה אנשים, באו עובדי בית האבות בחיפה ובהתלהבות נאצית מצאו את הפתרון הסופי המושלם.
נשבע שאני לא אומר את זה סתם. אני מצהיר שאני שומע את השירים של הבן של אבנר הררי ברכב שלי חזור ושמוע, כל יום בדרכי לעבודה. פתחתי את התוכנית שלי ברדיו בשיריו, וזה לא בגלל שאני חושש שאבא יפוצץ לי את האוטו אם לא אשמיע - באלוהים לא - זה רק בגלל שאני ממש אוהב את זה. אז השמעתי שני שירים שלו בתוכנית אחת. ראית, מר הררי? מקווה שהאוטו שלי נשאר שלם.
בשבוע שעבר חגגה הכנסת את יום הולדתה, הזדמנות טובה לארח אזרחים ואזרחיות, לא רק יהודים. מה לעשות שיש בינינו אזרחים ואזרחיות ערבים? זה לא נעים. וכך מוצאת את עצמה ערביה צעירה מול חברת הכנסת הנמרצת מירב בן ארי מ"כולנו", שממש, אבל ממש, לא אוהבת את העובדה, שהסטודנטית, ביום ההולדת של הכנסת, מדברת קצת אנגלית. לאוזן הפטריוטית של הבן ארי, זה ממש לא התאים והיא דרשה ממנה לדבר עברית. קולטים את זה? קולטים את ההתנשאות המכוערת הזאת? "את במדינת ישראל תדברי עברית?". מה יש לך, גברת בן ארי. ערבית ועברית הן השפות הרשמיות של מדינת ישראל. מה, לא ידעת? אז אני אומר לך, גברתי חברת הכנסת, בשפתך הציונית ובעברית צחה, שבגלל אנשים כמוך אנחנו לא נגיע לשום מקום. חליק.
