"תשושות נפש צעירות חוו תקיפות מיניות ע"י עובדים"
מנהל בית אבות לשעבר מספר בגילוי לב על הנעשה בבתי האבות
"בעלי בתי האבות מתעשרים מקיצוץ באוכל, בתרופות, בחיתולים ובכוח האדם", סיפר מנהל בית אבות לשעבר לספקטור ושריג. "הם גונבים מאות מיליונים מהמדינה ויש אחות אחת על מאה חולים, שגם היא ישנה, ועובדים פלסטינים וסודנים שלא אכפת להם, והתעללות פיזית ומינית". ראיון מצמרר על תעשיית הסבל של הקשישים בישראל
הפרסומים והתחקירים אודות המתרחש בבתי האבות בישראל גרמו לאבי, מנכ"ל בית אבות פרטי לשעבר, לספר בראיון מצמרר לדנה ספקטור ורן שריג על תעשיית הסבל שממנה פרש. "יש כיום אלפי חוסות שמי שרוחץ אותן זה גבר", סיפר, "לכאורה, ואני יודע על זה, יש לא מעט תקיפות של מטפלים וכוח עזר, בעיקר בלילה כשאף אחד לא רואה, תוקפים מינית בעיקר תשושות נפש שהן יחסית צעירות, וזה דבר איום ונורא. ואני לא רוצה להיות גזעני, אבל חלק לא קטן מהעובדים הם פלסטינים ללא אישור עבודה".
"לא הייתי מופתע, הכתובת הייתה על הקיר כבר מזמן", אמר על התחקירים שפורסמו על אלימות מטפלים בקשישים. "אם מעסיקים אנשים 16 שעות ביום, משמרת כפולה, לפעמים 7 ימים בשבוע, בתנאי עבדות, ואפילו לא בשכר מינימום, כי הם מועסקים על ידי קבלנים, שגם את זה גונבים להם, הם מתפוצצים על החולים, כי הם כעוסים, ממורמרים, וקשה להם ומקפחים אותם. וזה לנקות קקי ופיפי ולהרים חולה, ולא לישון 16 שעות רצוף, וחלקם עוברים מה-16 שעות האלה לישון בבית אבות אחר, זה איום ונורא". ספקטור שאלה: "אני היחידה שראתה את הכתבה בטלוויזיה בעין קצת גזענית ותהתה אם הרוסים יותר אכזריים?". המנכ"ל לשעבר השיב: "אני רוצה להגן על העלייה הרוסית, שהצילה את ענף בתי האבות. הם היו אנשים איכותיים שבאו ועבדו כמו שצריך. אלא שכעבור זמן הם התאקלמו, הסתדרו, והם כבר לא איתנו".
"אותו מוסד שבו ראו שמרביצים, הייתה בו לא מזמן בקרת פתע, והם קיבלו ציונים של מעל 90", הדגיש המנכ"ל, והסביר שלא רק להם יש מישהו במשרד הבריאות שמתריע מראש על ביקורות. "לרובם יש, ולכאורה יש הרבה מקרי שחיתות באינטראקציה שבין בעלי בתי החולים העשירים, לחלק לכאורה מהפקידים שמרוויחים כמו שהם מרוויחים". שריג שאל האם קיימים "טייקונים של זקנים" שהתעשרו מבתי אבות. המנכ"ל השיב: "יש כמה גורמים בשוק, לאחד יש למעלה מאלף מיטות, לשני יש קרוב לאלפיים מיטות, יש כאלה עם מאות מיטות. אפשר מאוד להתעשר מזה. אז הפקיד רואה את הרולקס והיאכטה והנסיעות לחו"ל של בעל הבית וזה חורה לו והוא רוצה גם להתקרב לזה. לא מספיקות לו ארוחות הצהרים שהוא מקבל על החשבון".
ספקטור שאלה האם ניתן להתעשר מבתי אבות מבלי להתקמצן כשמטפלים בזקנים טוב, והמנכ"ל לשעבר ענה: "כיום לא. שם המשחק הוא חיסכון בתרופות, חיתולים וכוח אדם. אפשר לתת פחות תרופות, או לדלל אותן, או להשתמש בתרופות זולות יותר. ואם מבית החולים אומרים לתת עירוי מסוים אז משתמשים בדבר אחר כי העירוי עולה כסף. 60% מהעלות של בתי האבות זה כוח האדם ושם זה המשחק. בפועל מנהלי בתי האבות חוסכים ב-10% ויותר מתקציב כוח האדם, כי אין כוח אדם או לחילופין הם מעסיקים פחות".
"כיום בהרבה בתי אבות יש רק אחות אחת על מאה חולים ואולי יותר", ציין המנכ"ל לשעבר. "במדינות ה-OECD, שאנחנו מתפארים שאנחנו כביכול חלק מהן, יש בממוצע 8-10 אחיות על כל אלף, בישראל יש קצת יותר מ-4 אחיות על כל אלף איש. חלק מהאחיות הן אחיות מוסמכות בבתי חולים ציבוריים, שבאות לעבוד משמרת לילה כדי לקבל את שכרן ב'שחור', כי לא משתלם להן לקבל מעל השולחן, כי אז יהיה תיאום-מס ולא יישאר להן כלום. והן ישנות, כי מחר בשבע בבוקר הן צריכות להתחיל משמרת בבית החולים. זה דבר איום ונורא".
"המדינה מעבירה עבור כל קשיש 13-15 אלף שקלים בחודש, ומוציאה למעלה משני מיליארד שקל בשנה מכספי המיסים שלנו ומממנת כ-14 אלף קשישים בישראל. כלומר כ-70% מהקשישים בישראל ממומנים על ידי משרד הבריאות בכ-330 בתי אבות פרטיים", הסביר, "אלא שמאות מיליונים משולמים לחינם, עבור תקינת כוח האדם הדרושה. עשרות בתי אבות ובתי חולים מזייפים את התקינה. הם למעשה במצטבר גונבים מהכיס הציבורי מאות מיליוני שקלים, מסך כל התקציב של 2 מיליארד. אפשר היה לחסוך את זה על ידי ביקורות פתע".
"לפי משרד הבריאות ב-2015 היו כ-500 בקרות, 45% מתוכן היו בקרות פתע. כלומר 225 בקרות פתע ל-330 מוסדות. כלומר בכמאה לא הייתה בקרה. והנתון הזה של 225 בקרות פתע הוא לא נכון. שקר. קדחת יש שטינקרים שמורחים מאת מי שצריך למרוח ומראש יודעים שאין בקרה. ואין בקרות בלילה ובסוף שבוע. אם היו עושים היו תופסים", הדגיש המנכ"ל לשעבר.
ספקטור שאלה לגבי בתי אבות שהלובי שלהם מעוצב יפה, ונענתה: "לא להתפתות לעיצוב. תבקשי להיכנס למטבח ולראות את רמת הניקיון שם. תבואי בלילה, לא יאפשרו לך. יש מנהלי בתי אבות שדורשים מהילדים של האבות להכין להם מכתבי המלצה על כמה שהמנהל טוב והצוות חם ומסור. ואותו בן יודע שזה שקר. בא לו להקיא והוא כותב, משום שהוא מפחד שאם הוא לא יכתוב יתנכל לאבא שלו. ואז כשבאים למנהלים בטענות הם מציגים שלל מכתבי הוקרה על כמה שהמנהל טוב ואכפתי. זו בושה!".
על החוויה האישית שלו סיפר המנכ"ל לשעבר: "בשש השנים הראשונות בתפקיד ניהלתי את המוסד בצורה ערכית כמו שחשבתי שצריך להיות, ללא תודעת רווח, מתוך תחושת שליחות. בשנה השביעית באותו בית חולים סיעודי התעוררו מחלוקות בנוגע לרמת האוכל שצריך לתת לחולים, החימום, המיזוג, החיתולים. אמרתי שעד כאן, ידי לא תהיה במעל, הנחתי את המפתחות והלכתי. מי שביקש ממני לקצץ היו המנכ"ל המשותף שלי ובעל הבית, שניהם חרדים שומרי מצוות ומנשקי מזוזות, ששכחו מה זה 'כבד את אביך ואת אימך'. והכל בגלל שיש גם תאוות בצע"
"לא ייתכן שבגלל שמשרד הבריאות משלם לך פחות אתה תקצץ בחימום, באוכל ובתרופות. דברים שהדעת לא סובלת", סיפר. "למשל, אם יש במוסד 60 חולים, מזמינים 40-50 מנות קייטרינג. 10 מתוכן אוכלים אנשי הצוות ונשארו 30-40 מנות שצריכות להספיק ל-60 חולים. הקשישים לא היו מורעבים, אבל גם לא קיבלו את ה-125-150 גרם בשר למנה שהם היו צריכים לקבל. הם לא קיבלו את מה שהיו צריכים לקבל. וזה עוד נחשב אחד המוסדות הטובים".
"לא היה מקובל עלי שבמקום להחליף חיתולים לחולה בצורה נכונה, 5-6 פעמים ביום ויותר, אם-הבית החליטה שאפשר להחליף פחות חיתולים, שזה מרכיב כספי חשוב", הוסיף. "אז מה אם לחולה יש אדמומיות, אז מה אם מגרד לו? זה נורא ואיום. זה יכול להיות אבא או אמא שלנו. היום יש 27 אלף חולים סיעודיים בבתי אבות ובבתי חולים סיעודיים. ברגע זה יש אלפי חולים שמופקרים לגורלם. יש מקומות עם אחות אחת על בית חולים שלם ועוד איזה סודני או אריתראי או אוקראיני שלא אכפת לו. יש מצוקה של כוח האדם, וכוח האדם לא מיומן. נהגתי לעשות ביקורות פתע ופעם אחת הערתי את אחת האחיות ושאלתי אותה אם היא לא מתביישת. היא אמרה לי 'בבית החולים המסריח שלך אני חושבת שאם חולה חס וחלילה ימות זה לא דבר כל כך נורא, הוא ייגאל מייסוריו'. שמעתי ולא האמנתי. באותו רגע אמרתי לך קחי את הרגליים שלך (ולכי)".
"אולי חלק מהבנים לא ישנו בלילה, אם עוד יש להם מצפון", סיכם אבי, "אנחנו בדיוק כמו האסקימואים שלקחו את הזקנים שלהם רחוק רחוק בשלג, השאירו אתם עם מנת צידה ליום, והשאירו אותם לגורלם למות תוך מספר ימים בקור. אנחנו עושים את זה במודע כאשר אנחנו שולחים את הזקנים שלנו לעשרות בתי אבות ובתי חולים סיעודיים שהם בושה. כצנחן במילואים אני וחבריי מתביישים על מה מסרנו את נפשנו. כל הפרסומים עכשיו הם רק קצה הקרחון".
