החטא הקדמון
סנ"צ בדימוס שמואל מרמלשטיין חוזר אל חקירת רצח דפנה כרמון ז"ל
קצין החקירות לשעבר סיפר לטגניה ושלמור: הם חטפו בחיפה צעירה אחרי צבא, אנסו אותה ורצחו כדי שהיא לא תספר. אחד מהם רצה להפליל את שלושת האחרים. פרקליטת המחוז אמרה 'על גופתי החשוד יהיה עד מדינה'
ברהנו טגניה וגלעד שלמור חזרו בתוכניתם לרצח דפנה כרמון ז"ל, שזעזעה את המדינה לפני 35 שנה, ושוחחו עליו עם הקצין שחקר את הפרשה, סנ"צ בדימוס שמואל מרמלשטיין. ב-11 ביוני 1982 נעלמה דפנה כרמון ז"ל, בת ה-19. לאחר שלושה שבועות נמצאה גופתה. כמעט שלוש שנים לאחר הרצח הציע אחמד קוזלי, שנעצר בפרשת רצח הנער דני כץ, למסור לחוקרים מידע תמורת הפיכתו לעד מדינה. הפרקליטות סירבה, החקירה נמשכה, ולבסוף, המידע שמסר קוזלי הוביל למעצרם של שלושה חשודים נוספים, האחים כמאל ומוחמד סביחי ובן דודם עאטף סביחי, שהודו במעשים. ב-1987 הורשעו שני האחים ברצח ובאונס ונגזרו עליהם שני מאסרי עולם. כל הניסיונות שלהם לבקש משפט חוזר נדחו.
"קוזלי היה בחקירה בגין רצח אחר", סיפר מרמלשטיין. "שם, כנראה, על מנת להקל על מצבו, הוא הציע להיות עד מדינה בשני מקרי רצח. כמובן שהפנינו את העניין מיד לפרקליטת מחוז חיפה, לילי בורושנסקי, שאמרה 'על גופתי המתה הוא יהיה עד מדינה', ועכשיו תתחילו לעבוד. חקרנו אותו די הרבה זמן. בהתחלה הוא הוביל אותנו בכחש, סיפר סיפורים ועשה לנו שחזור פיקטיבי. שום מידע לא היה בסיפור שלו. הוא אמר שהוא מוכן להיות עד מדינה בשני מקרי הרצח האלה ורצה לקבל הבטחה להיות עד מדינה לפני שהוא מוסר משהו. הוא לא היה פראייר. אולי לא גאון גדול, אבל גם לא פראייר. ישבנו איתו הרבה מאוד שעות, כל אנשי צוות החקירה, בזמנים שונים. בסופו של דבר, כשהוא הבין שאנחנו לא קונים את הסיפורים שהוא מספר לנו ואת הניסיונות שלו לשכנע אותנו שאכן יש ברשותו מידע, הגענו לתוצאה טובה, ולא רק באמצעותו".
"הם חטפו צעירה אחרי צבא, שחזרה מביקור אצל מי שהיה ידיד שלה בעבר, והיה על פי זכרוני קצין בסיירת צנחנים, שנפל מאוחר יותר", נזכר מרמלשטיין. "הוא לא היה בבית והיא חוזרת מביתו לביתה שבכרמל. ארבעת הבחורים רואים אותה, חוטפים אותה ברחוב, אונסים אותה וכדי שלא תהיה עדות גם דואגים להמית אותה. קוזלי היה אחד מהארבעה. אחד האחים הופתע מהמעצר, השני כנראה ידע, כי חיפשנו אותו פרק זמן מסוים. עם אנשים כאלה היו לי פחות סנטימנטים רגשיים. זה לא כמו מקרה שאמא רוצח את הילד שלה. אלא פה אנחנו עובדים כאנשי מקצוע. רגשות זה סיפור נחמד אבל לא בשלב הזה ולא בעניין הזה".
שלמור ציין ששלושת החשודים ברצח, שהורשעו על פי עדותם, עתרו שוב ושוב לבית המשפט בטענה שהופעלה עליהם אלימות ושההודאה הוצאה מהם באמצעים לא כשרים. "כל אחד יכול לטעון את מה שהוא רוצה. עובדה שבית המשפט לא נענה לעתירותיהם. אגב, הם טענו את זה גם בהליך עצמו, שהכו אותם, במטרה לנהל משפט זוטא על הטענה שהוכו. ובית המשפט לא קיבל. המערכת עבדה אז טיפה שונה. המשטרה הייתה אז קצת יותר עצמאית מאשר היום. היום לכל דבר צריך לבקש אישור מפרקליט. אז בזמנו פרקליטת המחוז הנחתה אותנו וביצענו את ההנחיות. ולראייה, ארבעתם הורשעו. לא הייתה הרגשה של חגיגה אלא הרגשה של סיפוק. אבל כשזה מגיע למשפט אנחנו כבר באירוע הרביעי אחרי זה, אז כך שחגיגות לא, סיפוק בהחלט כן".
