"ברקוביץ', אתה גמד רוחני והטרגדיה במהותה"
רון קופמן מגיב בחריפות על דבריו של אייל ברקוביץ'
רון קופמן מתקשה להתאפק ומגיב בחריפות לדברים שאמר אייל ברקוביץ' לאחר שהתבקש להספיד את מאיר איינשטיין ז"ל.
"האמת היא שהתאמצתי להתעלם. רק אתמול הובא מיורה למנוחת עולמים, משפחתו יושבת עליו שבעה. כבר עם מותו סיכמתי ביני לביני שאת החשבון עם אלו שפגעו באלמנתו אולי ביום חמישי, אסגור בכלי התקשורת בהם עבדתי עם מיורה רק אחרי ה-30, כדי לא להעיק על האובדן של אולי, סיוון וסביון.
אבל אתה אייל ברקוביץ', גמד רוחני שכמותך, חצית את הקו האדום הבוהק, של ריסון עצמי. אני וחברים נוספים של מאיר, שעבדו אתו עשרות שנים, יודעים שלא היה קדוש, שפגע כעיתונאי וכשדר באנשים, במהלך אותן שנים. אבל הוא הלך לעולמו, והותיר אחריו מורשת, שאתה לא נכלל בה. היום אני יכול לומר לך שהוא בז לך, לא על יכולתך בדשא, אלא על האישיות המעורערת שלך מחוץ לדשא. אני מרשה לעצמי להוסיף, שלדעתי - אין לך אישיות כלל. אני חושב שאתה גולם שמרוכז בעולמו הצר, שצמא לאהבה ולהכרה, שאף אחד לא רוצה לתת לו.
כנראה שמישהו נתן לך לפני כמה שנים, עצת אחיתופל, שלפיה אתה מקורי, שנון ומצחיק. לדעתי, שאתה הרי מודע אליה – אתה נע על הגבול הדק בין הגימיק לקוריוז. מיורה בז לך, אבל אני מתעב אותך. תמיד הקפדת לדרוך לאנשים על הכבוד, ולנצל חולשה זמנית. אני עדיין נוצר בליבי את הריאיון שלך למעריב ב-19 באוקטובר 2012. אז, כשקרסתי, החלטת להודיע לעולם על פני שלושה עמודים בעיתון סופהשבוע, שלא תעבוד אתי יותר. מי בכלל רצה לעבוד אתך? וכשהחלמתי ושבתי לעבודה, מיורה, כן מיורה, האיש שהחלטת לבזות עם מותו – כי חששת ממנו בחייו – דרש ממני לא להתייחס ולא להגיב לדבריך. גם כאשר הסתבכת בפרשיות לא פשוטות, ואתה הרי יודע שאנחנו יודעים הכול על הכול, מיורה מנע כל אזכור רדיופוני על ההסתבכויות האלה. אתה הרי נולדת סמרטוט והנך סמרטוט גם היום, אז נשענת על טלי אם ילדיך, שביקשה עליך רחמים. היא הזכירה לי שהיא אם לילדים. לי זה הספיק, היא לא הייתה צריכה לומר יותר. אבל גם מיורה היה אב לבנות, סב לשני נכדים, אז איך אתה מעז להשפיל את זכרו, ולהתגונן בילדותיות שאינך צבוע כמו כולם. אתה אינך מסוגל לזהות צבוע, בלהקת כלבים, אם אין בסביבה מראה. כי לא מדובר רק בחיה, אלא בצביעות. ואתה הרי סמל לצביעות באשר היא. אתה הכדורגלן היחיד במדינה, מאז ומעולם, שעמיתו לקבוצה בעט בפניו באימון. כי ג'ון הארטסון זיהה מיד, את מה שאנחנו ידענו כבר שהיית נער: יש לך ראש קטן, פה מלוכלך, וללא שום בסיס, אתה משוכנע שאלוהים נגע בך. אבל, מתברר שגם השכינה סולדת ממך. עובדה.
מה עשה לך מיורה? אמר שאינך מתאים להיות מאמן נבחרת ישראל? מי חוץ ממך חושב ברצינות שאתה מסוגל להיות מאמן לאומי? מה בינך ובין המשרה הזו? לדעתי - כלום ושום דבר.
ולרגע איני שוכח שמיורה נקרא להחליף אותך בתכנית הספורט ברדיו 103. אני הייתי שם כשזה קרה. שהנהלת הרדיו הפסיקה את העסקתך, כי ביזית בנוכחותך הרדיופונית, את המושג שידור. זה כמובן בימים שטרחת להגיע לעבודה. אתה אדם עמוס באינטרסים, ואני חושב שבכך אתה מבייש את המונח תקשורת בכל פעם שאתה פותח מיקרופון. אני נעלב מזה שלכאורה אתה ואני באותו תחום.
מהבוקר אני חושב איך להגיב לדברי הפסולת שהשמעת. לא רציתי לעסוק בפסולת בשפה שלי, הרי רדיו 103, קבוצת ג'רוזלם פוסט וערוץ הספורט, מבכים בימים אלו, את לכתו של אחד מהעוגנים האיכותיים של קבוצות התקשורת האלה. אז בחרתי שיר שכתבו יהודה פוליקר ויעקב גלעד. לשיר הזה, גמד רוחני שכמוך, שלא מסוגל גם לדבר עברית תקנית, קוראים "קין".
תסתכל על עצמך,
תגיד לי איך אתה נראה
יש לך במצח אות קין,
אם זה קעקוע או כתם מלידה,
תמיד זה יישאר חידה.
קלות הדעת, תאונה?
טירוף של רגע? החלטה?
אולי רעב לחום ואהבה.
אתה עייף ומכוער,
תמיד היית איש מוזר.
בורח כבר שנים מפחד אלוהים,
רחוק מאנשים חיים.
מי זה שגידל אותך?
תגיד לי בנאדם,
אף פעם לא תדע,
מה לקחו ממך,
כשבאת לעולם.
השיר הזה אומר הכול ברקו. הוא לא נכתב עליך, הוא נכתב על נסיבות טראגיות במשפחתו של פוליקר. אבל השתמשתי בו כדי להגדיר אותך בשלוש מילים.
אתה הטרגדיה במהותה"
לכל האייטמים בהשתתפות רון קופמן - לחצו כאן
