"תני לילדה להתבשל ברגשות שלה 'על העץ'"
מה עושים כשהילדה לוקחת בצורה קשה כל מבט קצר רוח של האימא?
בתי בת 6 ואחיה בן שנתיים וחצי. בתי מגיבה לכל רגש שלילי שלי במהרה. לכעס, עצבנות ומרירות, גם אם אינו מופנה כלפיה כלל היא מגיבה בכעס ותוקפנות חזרה. אני מנסה להסביר שהכעס שלי הוא לא כזה נורא כמו שהיא חווה אותו אך היא לא מבינה. מה עליי לעשות?
יש כאן ילדה מאד רגישה שמאד מחוברת אל אמא שלה. זוהי התנהלות בתוך מערכת היחסים שלכן. הילדה מניעה אותך לענות לה ויוצרת בנושא דו שיח. אחת הדרכים בכדי להכחיד התנהגות של ילד היא לא להגיב אליה. אני נגד להתעלם מילדים אבל אפשר להתעלם מהתנהגות. במידה והיא אומרת לך 'את כועסת' תגיבי לה במהרה ובצורה עניינית 'נכון, גם אמהות כועסות' וזהו. ברגע שנפתח דו שיח הוא נהיה לרווח עבורה. אל תסכימי לברר עם הבת את התופעה זו טקטיקה לתשומת הלב שלך. תני לביתך להתבשל עם הרגשות שלה בנושא ותני לה להתמודד. את נמצאת במתקפה של ילדה בת שש שעושה לך 'רגשי' היא מנסה לגרום לך לעבוד אצלה ותפקידך למנוע את זה. הטקטיקה שלה עלולה להתפתח למאפיין אישיות בגיל מאוחר יותר כשיטה ליצור קשר עם אנשים על ידי משיכת תשומת לב שלא לצורך. יש כל כך הרבה סגנונות אישיות שנבנים בילדות בבית של אמא ואבא. תפקידך לא להיענות לכך גם במחיר שילדתך תישאר מתוסכלת על מנת לא לפתח אצלה אופי של קורבנות ומסכנות בעתיד. מותר לילדים להיות עצובים מידי פעם, במסגרת החינוך אנחנו גורמים להם גם לצער ותסכול.
עריכה: איתמר זיגלמן
